סימן שמה  דין המאבד עצמו לדעת ומנודה והרוגי ב"ד והפורשין מן הצבור

 

סעיף ב  (א) איזהו מאבד עצמו לדעת, כגון שאמר הרי הוא עולה לראש הגג, וראוהו שעלה מיד דרך כעס, או שהיה מיצר, ונפל ומת, הרי זה בחזקת שאיבד עצמו לדעת. אבל אם ראוהו חנוק ותלוי באילן, או הרוג ומושלך על גבי סייפו, הרי הוא בחזקת כל המתים, ומתעסקים עמו ואין מונעין ממנו דבר. הגה מי שגנב וגזל ועל ידי זה נהרג בדין מלכות, מתאבלים עליו, אם אין בו סכנה מפני אימת המלכות, ולא מקרי מאבד לדעת.

 

נשמת אברהם

 

                    (א) איזהו מאבד עצמו לדעת. עיין בפ"ת [1], בברכ"י ובבית לחם יהודה כאן. וכן עיין בנשמת אברהם או"ח סי' שכח ס"ק ו, לגבי הגדרתו והצלתו בחול ובשבת שחייבים לעשות כן. ועיין שם בסי' ריט ס"ק י ובסי' שכט ס"ק ד(ה).

 

 

 

[1] ס"ק ב.