הלכות אבלות
סימן שמט איסור הנאה במת
ובתכריכיו
סעיף א מת, בין עובד כוכבים (א) בין ישראל, תכריכיו (ב) אסורים
בהנאה. ודוקא שהזמינם לצרכו ונתנם עליו, אבל בהזמנה לבד, אפילו עשאם לצרכו לאחר
שמת, לא נאסרו, דהזמנה לאו מלתא. וכן אם נתנם עליו ולא הזמינם לכך בתחלה, עדיין לא
נאסרו.
נשמת אברהם
(א)
בין ישראל. הלכה פסוקה לפי רוב הפוסקים שמותר לנתח את המת אם ע"י כן יש
אפשרות להציל חולה שיש בו סכנה הנמצא לפנינו [1]. אך האם מותר לנתח את
המת לשם חולה שיש בו רק סכנת אבר ללא סכנת נפשות. ולכאורה עיין בש"ך [2]
שפוסק שאם יש סכנת אבר, מותר לעבור על כל לאו חוץ מחילול שבת. וכ"כ
הפמ"ג [3] דבשאר לא תעשה פרט לשבת בחולה עם סכנת אבר י"ל דמותר
לרפאות באיסור תורה ושאני שבת דחמיר, עכ"ל. אמנם עיי"ש דכותב דמסתברא
דשרי לאכול איסור דרבנן ביש סכנת אבר, ואני מסופק בסכנת אבר אם מותר לרפאות באיסור
תורה דרך אכילה והנאה, עכ"ל. ועיין בשו"ת חות יאיר [4] שנשאל
על מעשה שחייל איים על יהורי שישתה יין נסך עמו או יקטע אזנו, וכותב: נ"ל אם
הוי דיבור בעלמא וגיזום, לא היה לו למהר לשתות, ומ"מ אם באמת ירא לנפשו פן
יחרה אפו ויריק חרבו פתאום ויעשה אשר זמם, אין לו חטא כי אין לומר דחסרון אוזן לא
מקרי סכנת אבר מאחר דלא תלי בו חוש, שהרי הוא אחד מראשי אברים שהעבד יוצא בו
לחירות, ומ"מ י"ל שאני התם שחבל בו האדון, ועוד דמקנסא לא ילפינן, עיין
סי' קנז ביו"ד בש"ך ס"ק ג דכל הכאת חרב ה"ל סכנה והכי
ק"ל לענין שבת וכו', עכ"ל.
וראיתי
בשו"ת יביע אומר [5] שדן שם בהשתלת קרנית העין וכותב: ומ"מ
עדיין יש מקום להקל בנ"ד עפ"י מ"ש הפמ"ג או"ח סי' שכח
מש"ז ס"ק ז וז"ל: ואם אונסים אותו בסכנת אבר אם לא יעשה איסור תורה
עיין ש"ך יו"ד סי' קנז ס"ק ג שמצדד לקולא, וי"ל שזהו בשאר לא
תעשה אבל שבת דחמיר לא וכו', ע"כ, ולפי"ז בנ"ד יש מקום רב להקל
ע"פ הפמ"ג, עכ"ל של היביע אומר.
בנשמת
אברהם [6] הבאתי מה שכתב הגרא"י אונטרמן ז"ל בנוגע להשתלת
קרנית העין בזו הלשון: שאין כאן בכלל הנאה מן המת כי אבר המושתל בגוף חי, אותו אבר
חוזר וקם לתחייה וממילא פוקעים הימנו דיני מת וההנאה היא איפוא הנאה מן החי,
עכ"ל. וכעת ראיתי מכתב תשובה של הגרי"ש אלישיב שליט"א שכותב
וז"ל: ויש לדון כשמחברים אבר מן המת לאדם חי ע"י השתלה, אף שבזה נקלט
ונתחבר לחי, אכתי אין האבר המת נהפך לחי אלא מחובר לחי ואם חל על האבר מצות עשה
דקבור תקברנו לא פקע ע"י ההשתלה. ועי' מנחת חינוך מצוה תקל"ב דאף בכזית
מן המת נוהג מצות קבורה. ואם כן במקום שלא שייך ההיתר של פיקו"נ הרי לפי
האמור מתבטל מצות עשה דאורייתא, עכ"ל.
ולפי
האמור לעיל יהיה מותר להשתיל עור מהמת לחולה עם כוויה קשה בכף היד, כי בלי זה יאבד
את התפקוד התקין של היר ויהיה נכה כל ימיו, וכבר כתב הקצות השולחן [7]
רסכנת אבר איננה דוקא סכנה של איבוד האבר לגמרי אלא אפילו הסכנה שהאבר ישאר חלש כל
ימיו ולא יהיה ראוי למלאכתו כדרך העולם, כגון שיהיה צולע על ירכו או שהיד לא תפעל
כראוי, גם זה בכלל סכנת אבר, עכ"ל.
ואין
לומר שבהשתלת קרנית העין אין כאן סכנת אבר כי הלא אין הוא עומד לאבד ראות עיניו,
כי הוא כבר סומא וע"י ההשתלה מקבל ראייה מחדש. כי עיין בתוס' [8]
דאם ברור לו שיחייהו נקרא פקוח נפש אע"פ שהוא כעת מת, וה"ה בסכנת אבר.
אך
כתב לי הגרש"ז אויערבאך שליט"א: יש לדון בזה דאפשר שזה דומה למציל עצמו
בממון חברו דאפילו להתוס' בב"ק ס ע"ב אפשר שרק מפני פקוח נפש מותר וכן
מבואר בשו"ע שפח, עכ"ל.
(ב)
אסורים בהנאה. ראה מה שכתבתי בנשמת אברהם [9] בשם האג"מ שמתיר
לעשות ביופסיה למת אפילו כשאין חולה מסוכן לפניו כי אין כאן איסור של ניוול המת.
וכך א"ל הגרש"ז אויערבאך שליט"א. וכעת אמר לי הגאון שליט"א
שגם אין בזה איסור הנאה מהמת מכיון שאין זה נקרא הנאה של איסור מה שלומדים
ומתחכמים בעניני רפואה כדי לעזור לחולה הבא. וכן אמר לי הגאון שליט"א שגם
מותר להתאמן על המת בהכנסת צינור דרך הפה לתוך הקנה (אינטובציה) כדי שיוכל בעתיד
להציל חולה שבסכנה.
[1] עיין נשמת אברהם כרך ב יו"ד סי' שמט ס"ק ב
(עמ' רנז).
[2] יו"ד סי' קנז ס"ק ג.
[3] סי' שכח מ"ז ס"ק ז.
[4] סי' קפג מובא בהגהות רעק"א על יו"ד סי'
קנז.
[5] ח"ג יו"ד סי' כג אות ל.
[6] כרך ב יו"ד סי' שמט ס"ק ג (עמ' רסא).
[7] סי' קלח בבדה"ש סוס"ק יח.
[8] ב"מ קיד ע"ב ד"ה אמר.
[9] כרך ב יו"ד סי' שמט ס"ק ב (עמ' רנח).