סימן שסב לקבור בקרקע ואם
קוברין שני מתים יחד
סעיף א הנותן
מתו בארון (א) ולא קברו בקרקע, עובר משום מלין את המת. ואם נתנו בארון
וקברו בקרקע, אינו עובר עליו, ומכל מקום יפה לקברו בקרקע ממש, אפילו בח"ל.
נשמת אברהם
(א)
ולא קברו בקרקע. כותב הפ"ת [1] בשם השו"ת שבות יעקב סי'
קא: שנשאל אחד שבולד לו מכה ברגלו והוצרך לחתוך לו רגלו אי מחוייב לקבור אותו אבר
או לא, והשיב דאף דבש"ס כתובות כ ע"ב משמע דיש לקברו, י"ל אין זה
מצד החיוב לקבור. ומי שחושש לעצמו משום סכנה (כך חש השואל), אפשר דאינו מחייב
לקבור, מ"מ צריך ליתנו בחדר אחד שלא יכנסו שם הכהנים כי אבר מן החי מטמא,
ועיין להלן סי' שסט.
וכ"כ
בשו"ת מהרי"ל דיסקין [2] וז"ל: בהל' קבורה סי' שעד משמע
דבאבר אחד לא שייך קבורה, ומ"מ משמע פ"ב דכתובות כ ע"ב דאף לאבר מן
החי היו נוהגין לקבור, ועיין רש"י משמע רק משום טומאה, ונ"ל דעכ"פ
אינו אסור בהנאה דאל"כ היה צריך לקבור וכו', אך ודאי דאין זה מ"ע
מה"ת דקבורה וכו' עכ"ל. וכ"כ הנו"ב [3]דבאבר מן החי
אין מצוה של קבורה ומה שקוברים האברים הוא רק כדי להציל מן הטומאה. וכ"כ
השו"ת מלמד להועיל [4], הכל בו על אבלות [5], הגשר החיים [6]
והשו"ת יביע אומר [7].
ופוסק
האג"מ [8] שאם נחתך מאדם בשר' מותר לעשות בו נסיונות ובלבד שיקבור
מה שנשאר. ועיין שם [9] שאברים שיש בהם בשר וגידים ועצמות, אף אברים
קטנים ואף כשחסר מעט מהעצם, צריכים קבורה, אך לא המעיים או כליות או טחול ולא שפיר
ושליא כשליכא עדיין צורת ולד, עכ"ד. וכן פוסק הציץ אליעזר [10]
שמותר ליהנות מאבר הפורש מן החי ומותר לרופאים להתלמד עליו דרכי רפואה אך לא
להשליכו לאחר מיכן בבזיון אלא להצניעו או לקוברו. וכ"כ גם הגשר החיים [11]
שאין איסור הנאה באבר מן החי.
[1] ס"ק א.
[2] בקו"א אות קפח.
[3] מהדו"ת יו"ד סי' רט.
[4] יו"ד סי' קיח.
[5] עמ' 184.
[6] ח"א פט"ז סי' ב סע' ב.
[7] ח"ג יו"ד סי' כב אות ב.
[8] יו"ד ח"א סי' רלב.
[9] יו"ד ח"ג סי' קמא.
[10] ח"י סי' כה פ"ח.
[11] שם.