• יורה דעה סימן שע"ב (עידכון)

  • סימן שעב  היתר טומאה במקום מצוה ודין קברי עובדי כוכבים

     

    סעיף א  אף על פי שהכהן אסור ליכנס לבית הפרס (פי': שדה שנאבד בה קבר, ושנחרש בה קבר, ושיעורה מאה אמה) או לארץ העמים, אם היה צריך לילך שם לישא אשה או ללמוד תורה, ואין לו דרך אחרת, יכול לעבור דרך שם, אפילו אם מוצא ללמוד במקום אחר, וכן אבל העובר דרך שם, יכול לילך אחריו לנחמו. וכן מטמא בטומאה של דבריהם, לדון עם עובדי כוכבים ולערער עמהם, מפני שהוא כמציל מידם, וכן כל כיוצא בזה. הגה כהן ששוכב ערום, (א) והוא באהל עם המת ולא ידע, אין להגיד לו, אלא יקראו לו סתם, שיצא כדי שילביש עצמו תחלה. אבל אם כבר הגידו לו, אסור להמתין עד שילביש עצמו. ודוקא אם הוא באהל המת, שהוא טומאה דאורייתא, אבל אם הוא בבית הפרס או ארץ העמים, שהוא טומאה דרבנן, ילביש עצמו תחלה, דגדול כבוד הבריות, כמו שנתבאר לעיל סימן ש"ג לענין כלאים. כהן שהוא ישן, ומת עמו באוהל, צריכין להקיצו ולהגיד לו כדי שיצא.

     

    נשמת אברהם

     

                        (א) והוא באהל. כותב הש"ך [1]: נראה דוקא נקט באהל המת, אבל אם בבתים הסמוכים לבית שהמת בתוכו אע"פ שהן ג"כ טמאים כדלעיל סי' שעא סע' ד, מ"מ י"ל דאינו אלא טומאה דרבנן כדאיתא בטור סי' זה ופוסקים, עב"י דדבר תורה אהל שיש בו חלל פותח טפח טהור, ע"ש ודוק. וכשהבית שהמת בתוכו סתום מכל צד, נמי ליכא בבית הסמוכים טומאה אלא מדרבנן משום דסוף טומאה לצאת, עכ"ל של הש"ך. וכ"כ הפני יהושע [2]. וכן עיין ביד אברהם [3] שמביא כמה ראיות שהדין עם הש"ך. אך עיין במג"א [4] שכותב : וכתב הש"ך ביו"ד סי' שעב דכשהטומאה בבית הסמוך וחור טפח ביניהם הוי טומאה דרבנן כדמשמע בטור וב"י סי' זה, עכ"ל. וכמדומה שלא עיין יפה דהטור מיירי בהולך ע"ג ארון ע"פ השדה דכשיש שם פותח טפח לא הוי כקבר סתום, אבל אהל טפח הוי דאורייתא כמ"ש הב"י סי' שסט בהדיא בשם הרמב"ם פי"ב וכו', עכ"ל של המג"א. וכותב האבני נזר [5]: ומעולם נצטערתי אם ימצא בדברי רבינו הגדול הש"ך ז"ל, עמוד התווך שכל בית ישראל נשענים עליו, דבר בטל כזה. ודרכי תמיד להפוך בזכותיה דרב הש"ך באשר מזרעיה דש"ך קאתינא, וכאן לא היה פתחת פה. עתה ראיתי בחת"ס הוכיח שגם הש"ך לא היה כוונתו כך, נתתי שמחה בלבי, עכ"ל. וכהמג"א כך פוסקים החת"ס [6], החכמת

    אדם [7]  והשבות יעקב [8]. אך עיין בשו"ת שו"מ [9] שכותב דדעת רוב אחרונים כהש"ך.

                        ומה שכותב הש"ך "כדלעיל סי' שעא סע' ד", שם מדובר על שני בתים עם אכסדראות וזיזין ולכאורה כולם נמצאים תחת אהל אחד, ולמה אין זו טומאה דאורייתא. אך אמר לי הגרש"ז אויערבאך שליט"א שמה שכותב הש"ך שכשהחלונות או הדלתות פתוחים מהבתים לתחת הזיזין (וה"ה מהחדרים להפרוזדור בבית החולים), אין הטומאה יוצאת מבית לתחת הזיזין ומשם לבית השני כי אם מדרבנן, הסיבה היא כי מכיון שהעומד מרובה על הפרוץ, כל בית ובית (וה"ה כל חדר וחדר בבית חולים) יש לו דין נעול מן התורה ואין הטומאה עוברת החוצה מהבית (או החדר) שהמת נמצא בו, עכ"ד.

     

    כהן חולה

     

    כותב החלקת יעקב [10] שבהסתמך על הש"ך הנ"ל ורוב הפוסקים שדעתם כהש"ך, במקום שרוב מתי עכו"ם, יש להקל. וכותב השערים מצויינים בהלכה [11] שכיון שכתב המחבר [12] "נכון ליזהר" והרמ"א כתב "נכון להחמיר", ומבואר מזה דאין בזה רק ענין חומרא וזהירות, וכיון דטומאה דדבריהם נדחית מפני מצוה [13], כש"כ דמותר כדי להתרפאות דעדיף ממצוה כמש"כ המחצית השקל [14]. וכן עיין בשו"ת מהרש"ם [15], שו"ת מהר"ש ענגיל [16] ושו"ת שרידי אש [17].

                        וכל זה בביה"ח בחו"ל כשרוב המתים הם עכו"ם. אך מה הדין לגבי בתי חולים בארץ ישראל. ולכאורה נראה שכהן שצריך לבקר במרפאה או במכון הרנטגן וכדומה, והוא חולה שאבו"ס, יכול לעשות זאת רק אם הם נמצאים מחוץ לבית החולים, דהיינו שאין שום אפשרות של טומאת מת. אך לגבי אשפוזו בבית החולים, אם יצטרך מראש להיכנס למקום טומאה (כגון ביה"ח שאין בידוד למכון הפתולוגי), יהיה אסור לו לעשות זאת גם אם הוא חולה שאין בו מכנה. ואם הוא רק חולה שמצבו הוגדר כפחות מחולה שאבו"ס (דהיינו שהוא יותר בריא), יהיה אסור לו להיכנס אפילו למקום שאין כעת טומאה רק שיתכן כל רגע שיטמא ע"י טומאת מת.

                        ואם הוא חולה שאבו"ס ויכול לקבל טיפול מתאים רק באשפוזו בבית החולים ואין שם טומאה בזמן כניסתו לשם, משמע מהשערים מצויינים בהלכה [18] שיש מקום להקל עפ"י דעת הש"ך המובא לעיל, שבכגון דא הטומאה דרבנן ומכיון שאינו מחויב לבזבז את כל ממונו שלא לעבור על איסור דרבנן [19], כש"כ חולי הגוף אפילו שאבו"ס, דעדיף מממון, וכמו שהעיר כשו"ת בנין שלמה סי' מז מהגמ' ב"ק צג ע"א. ועיין במה שכתב הגרל"י הלפרין שליט"א [20]. ולכאורה נראה שיהיה קשה להתירו, אא"כ יש חשש שאם הוא לא יקבל הטיפול המתאים בזמן, יתדרדר מצבו וייהפך לחולה שיש בו סכנה. וכן ראיתי בשו"ת חלקת יעקב [21] שכותב שח"ו להתיר בעיירות שרובן מתים ישראל. ומה שכתבנו בשם השבית יעקב, הערה 19, דאינו מחוייב לבזבז את כל ממונו שלא לעבור על איסור דרבנן, כותב החפץ חיים [22]: עיין ביו"ד סי' רמ סע' טו דפסקו ודאפילו על איסור דרבנן צריך גם בן ליתן כל אשר לו ולא לעבור עליהן ע"ש בביאור הגר"א ובחידושי רעק"א, עכ"ל.

                        וברור שכהן שכבר נמצא במצב של אפילו ספק או חשש סכנה, שמותר לו להיכנס לבית חולים ואפילו בזמן שהטומאה ודאי נמצאת שם באותו אהל, אם הדבר בהול ועליו לקבל טיפול מיידי.

                        ובכל מקרה שהכהן אושפז, עליו לדאוג, כמה שאפשר, שהדלת לחדרו תהיה סגורה כמה שאפשר ורק יפתחו את הדלת לצורך, כגון טיפול, הכנסת אוכל וכדומה, ואין לו לצאת מחדרו אלא לצורך טיפולו כגון למכון הרנטגן או לבדיקות אחרית. אך להסתובב סתם מחיץ לחדרו, יהיה אסור. ויש לעיין אם מותר לו לצאת מחדרו (בזמן שאין מת בביה"ח) כדי ללכת לבית הכנסת הנמצא מתחת לאותו גג כדי להתפלל בציבור או אפילו לקיים מצות עשה מן התורה כגון לשמוע קול שופר וכדומה. האם יש לומר שמכיון שכניסתו לאהל היתה בהיתר ולא תהיה השהייה ששוהה שם אח"כ כמעשה אלא כשב ואל תעשה, עיין בפ"ת [23] ויד אברהם (כאן), אם יהיה מותר לו לעשות כן או לא. ועיין גם לעיל סוסי' שע במה שכתבנו בשם האג"מ, ועיין גם בשו"ת שבט הלוי [24].

                        וכתב לי הגרא"י וולדינברג שליט"א שיש להתיר ואפילו לשם תפלה בציבור ומכיון שיצא בהיתר מותר לו במקרה של מת גם להשאר בבית הכנסת אם הדלת תישאר סגורה, כי גם כשרוב החולים בביה"ח המה יהודים יש הרבה צדדי היתר לכך, והמה: א) דעת הש"ך ודעימיה דטומאה מחדר לחדר לא הוי רק מדרבנן ורוב הפוסקים לא מזכירים לחלק בזה בין אם פתוח רק טפח או ג' טפחים ויותר; ב) דעת הראב"ד דבזה"ז אין חיוב מלקות בטומאה, והרבה פוסקים מבארים דדעתו דרוצה לומר שאין הנהן מוזהר על כך בזה"ז ועכ"פ הוא מוזהר רק מדרבנן [25]. ג) דעת ר"ת [26] ודעימיה דבאותו יום שנטמא הכהן אינו מוזהר כי אם רק מדרבנן, וממילא מבארים בדעתו דבזמן הזה, שאין אפר פרה, נחשב תמיד כאותו יום ואינו מוזהר על הטומאה כי אם מדרבנן (עיין שו"ת מהרש"ם ח"ב סי' רלג); ד) דעת הדרישה והש"ך ועוד, דכל שדלת החדר סגורה אין הטומאה נכנסת לחדר וכו'. ובכה"ג פוסק המ"ב בסי' קכח ס"ק ח, דאם הטומאה בבית הסמוך לבית הכנסת ואפשר לסתום הפתחים והחלונות של בית הכנסת או של בית שהמת שם, אפילו נודע לו לכהן, אינו צריך לצאת עד שיגמור הנשיאת כפים, דנשיאת כפים דבר תורה וטומאה כזו אינה אלא מדרבנן, ע"ש. ועוד ראיות מהשו"ת תשורת שי ח"א סי' תקנט שהתיר לכהן לבקר חולה בבתי החולים הגדולים הגם שכמעט אין יום שלא ימצא שם על כל פנים חד מת מישראל וכו'. וכן מתיר הטוב טעם ודעת מהדו"ג ח"ב סי' ריב לכהן להיות משרת בבית החולים וכן בשו"ת מהר"ש ענגיל ח"ג סי' כז מתיר לכהן לשכב בבית החולים וכו', עכ"ל של הגרא"י וולדינברג שליט"א.

                        וכן אמר לי הגרש"ז אויערבאך שליט"א שיהיה מותר לכהן ללכת לבית הכנסת בזמן שאין טומאת מת, אך אם יודע לו אחרי כן שיש מת בבית החולים, יצא מיד מבית הכנסת וייסגר בחדר הקרוב ביותר שיכול עד שיעבירו את הטומאה.

                        ולגבי כהן שהוא רופא או אח, עיין לעיל סוסי' שע. ולגבי ביקור חולים ע"י הכהן, עיין לעיל סי' שלה ס"ק ד.

                        ולגבי להביא כהן קטן חולה לביה"ח של יהודים, פוסק הגרח"פ שיינברג שליט"א [27] שמותר לגדול להביא את הקטן לפתח ביה"ח. מפתח ביה"ח עד משרדו של הרופא מוטב ע"י עכו"ם, ואם הקטן מפחד אז מותר ע"י קטן אחר, ואם גם זה אי אפשר מותר גם ע"י גדול ישראל. אך אסור לאביו ולאחיו הגדולים להכניסו לביה"ח. וכל זה בדליכא חשש סכנה, דבדאיכא חשש סכנה, פשוט שהכל מותר, עכ"ל.

     

     

    [1] ס"ק ב.

    [2] סוכה כא ע"א ד"ה והנלע"ד.

    [3] כאן.

    [4] סי' שיא ס"ק יד וסי' שמג ס"ק ב.

    [5] יו"ד סי' תסח.

    [6] שו"ת, יו"ד סי' שלט  ו-שמ.

    [7] כלל קנט טע' ה ו-ח.

    [8] ח"א סי' פה.

    [9] מהד"ג ח"ג סי' כו.

    [10] ח"א סי' כז.

    [11] סי' רב ס"ק ו.

    [12] סע' ב.

    [13] שו"ע כאן.

    [14] או"ח סי' שלח ס"ק א.

    [15] ח"ב סי' רלג.

    [16] ח"ג סי' כז.

    [17] ח"ב סי' קלד.

    [18] סי' רב ס"ק ו.

    [19] שו"ת שבות יעקב ח"א סי' צח.

    [20] הלכה ורפואה ח"ג עמ' קסז.

    [21] ח"א סי' כז.

    [22] כלל א בבאר מים חיים ס"ק י.

    [23] ס"ק ד.

    [24] ח"ה סי' קפד.

    [25] עתן גשר החיים ח"ב פכ"ה סע' א, מובא לעיל סי' שסט ס"ק א.

    [26] הובא ברא"ש הל' טומאת כהנים סי' ו. וכן הוא דעת היראים סי' שיא. ועיין גם

                        בשו"ת  חת"ס יו"ד סי' שלט.

    [27] מוריה, אלול תשד"מ עמ' 60.


  • יורה דעה סימן שע"ב (עידכון)