סימן שעב  היתר טומאה במקום מצוה ודין קברי עובדי כוכבים

 

סעיף א  אף על פי שהכהן אסור ליכנס לבית הפרס, (פי' שדה שנאבד בה קבר ושנחרש בה קבר, ושיעורה מאה אמה) או לארץ העמים, אם היה צריך לילך שם לישא אשה או ללמוד תורה, ואין לו דרך אחרת, יכול לעבור דרך שם, אפילו אם מוצא ללמוד במקום אחר. וכן אבל העובר דרך שם, יכול לילך אחריו לנחמו. וכן מטמא בטומאה של דבריהם, לדון עם עובדי כוכבים ולערער עמהם, מפני שהוא כמציל מידם, וכן כל כיוצא בזה. הגה כהן ששוכב ערום, (א) והוא באהל עם המת ולא ידע, אין להגיד לו, אלא יקראו לו סתם, שיצא כדי שילביש עצמו תחלה. אבל אם כבר הגידו לו, אסור להמתין עד שילביש עצמו. ודוקא אם הוא באהל המת, שהוא טומאה דאורייתא, אבל אם הוא בבית הפרס או ארץ העמים, שהוא טומאה דרבנן, ילביש עצמו תחלה, דגדול כבוד הבריות כמו שנתבאר לעיל סימן ש"ג לענין כלאים. כהן שהוא ישן, ומת עמו באוהל, צריכין להקיצו ולהגיד לו כדי שיצא.

 

נשמת אברהם

 

                (א) והוא באהל. עיין בש"ך [1] דכשהבית שהמת בתוכו סתום מכל צד, נמי ליכא בבתים הסמוכים טומאה אלא מדרבנן משום דסוף טומאה לצאת. וראה מה שכתבתי בנשמת אברהם [2]. לכן בבנין מגורים שנמצא מת באחת הדירות וכהן גר בדירה אחרת, אסור לו לצאת לחדר המדרגות כי סוף טומאה לצאת לחדר המדרגות. וכן אסור לו לפתוח את הדלת הראשית של דירתו, גם שהנפטר עדיין בדירתו, כי הטומאה שיוצאת מדירת הנפטר מתפשטת לתוך דירתו של הכהן דרך חדר המדרגות. ויצטרך להישאר בביתו עם דלת סגורה עד אחרי שהוציאו את המת. וזה אפילו כשמדובר על קיום מצות עשה דאורייתא, כגון שמיעת שופר וכו' והוא נמנע על ידי זה מללכת לבית הכנסת וכו', כי קיימת מחלוקת ראשונים ואתרונים [3] אם סוף טומאה לצאת אסור מדאורייתא או רק מדרבנן, ולכן צריכים להחמיר. ואולם אשתו יכולה לפתוח הדלת הראשית ולצאת כשהוא או בניו סגורים באחד התדרים [4] וכן כתב לי הגרש"ז אויערבאך זצ"ל: נראה דכמו שופר ולולב תנן שאסור לעבור אדרבנן, כך גם כאן דה"נ אין זה בעידנא שהמצוה מתקיים רק אח"כ, עכ"ל. וכתב לי מו"ר הגרי"י נויבירט שליט"א: וגם אם זה בעידנא - אסור, כיון שטומאת כוהנים עשה ולא תעשה, עכ"ל.

                כותב הרמ"א [5]: ואסור לטלטל מת ע"י ככר ותינוק לצורך כהנים או דבר אחר, אבל ע"י אינו יהודי יש מתירין (וכן ראיתי נוהגים לצורך מצוה או חתונה), עכ"ל. וכותב המ"ב [6] בשם האחרונים: דטלטול מן הצד, דהיינו להפכו ממטה למטה, מותר לצורך כהנים אפילו שלא ע"י ככר ותינוק דהרי הוא טלטול מן הצד לצורך מקומו דשרי (וכפי שפוסק השו"ע שם סע' ה). ומ"מ בין בזה וכן במה שמתיר הרמ"א ע"י אינו יהודי, הוא דוקא אם הקרובין רוצין, דמשום בזיון המת ליכא בזה, דמה לו כשמטהרין אותו בבית זה או בבית אחר. אבל אין יכולין לכופן להוציאו מן הבית שמת שם (אם לא במקום שהמנהג לשאתו מיד למקום שמטהרין אותו, יכול לכופן). ואפילו היה בית הכנסת תחת גג אחד עם המת והכהנים מעוכבין עי"ז לילך לבית הכנסת דהוא מצוה, משום דזהו כבוד הקרובין שיטהרו ויעשו צורכי המת בביתם, אם לא בנפל דליכא משום כבוד, י"א דיכולים לכופן להוציא מן הבית בשביל הכהנים וע"פ האופנים המבוארים למעלה, עכ"ל. וראה גם להלן סי' שעג ס"ק א.

                וראה מחלוקת הט"ז [7] עם הש"ך [8] אם צירי הדלת הם של ברזל, אי מהני שהדלת סגורה. ועיין גם בפ"ת [9]. וכתב לי מו"ר הגרי"י נויבירט שליט"א: והמנהג להקל בזה, עיין בשערים מצויינים בהלכה סי' רב ס"ק יא [10].

 

 

[1] סי' שעא ס"ק ח וכאן ס"ק ב.

[2] כרך ב חיו"ד כאן.

[3] עיין ביד אברהם כאן ס"ק א ובמג"א סי'שיא ס"ק יד וסי' שמג ס"ק ב.

[4] שמעתי ממו"ר הגרי"י נויבירט שליט"א.

[5] או"ח סי' שיא סע' ב.

[6] שם ס"ק יג.

[7] סי' שעא ס"ק ג.

[8] שם ס"ק ב.

[9] שפ ס"ק ט.

[10] והסביר לי מו"ר שליט"א שמה שכתב שם "וגם היא מחוברת להדלת שהיא מחוברת לקרקע" –

                הכוונה שהואיל שנעשו לכתחלה כדי לחברם לקרקע אינם מקבלים טומאה, וה"ה לצירים.