סימן שפה דין שאלת שלום באבל
סעיף א אבל
אסור (א) בשאלת שלום. כיצד, שלשה ימים הראשונים אינו שואל בשלום כל אדם,
ואם אחרים לא ידעו שהוא אבל ושאלו בשלומו, לא ישיב להם שלום אלא יודיעם שהוא אבל.
מג' עד שבעה, אינו שואל, ואם אחרים לא ידעו שהוא אבל ושאלו בשלומו, משיב להם.
משבעה עד ל', שואל בשלום אחרים שהם שרויים בשלום, ואין אחרים שואלים בשלומו,
וכ"ש שמשיב למי ששואל בשלומו. לאחר ל' יום, הרי הוא כשאר כל אדם. בד"א,
בשאר קרובים, אבל על אביו ואמו שואל בשלום אחרים אחר שבעה, ואין אחרים שואלים בשלומו
עד אחר י"ב חדש. הגה ומאחר שאסור בשאלת שלום, כ"ש שאסור להרבות
בדברים. ואם עושה לכבוד רבים, כגון שרבים באים לנחמו, מותר לומר להם לכו לבתיכם
לשלום, דלכבוד רבים. ויש מקילין האידנא בשאלת שלום האבל לאחר ל', ואין טעם להם, אם
לא שיחלקו לומר שזה מה שאנו נוהגים לא מקרי שאלת שלום שבימיהם, ועיין בא"ח
סימן פ"ג.
נשמת אברהם
(א)
שאילת שלום. יולדת שהיא אבלה, האם מותר לברך אותה במזל טוב. כותב הגשר החיים [1]:
מותר לברך לחברו בשאר מיני ברכות כגון אריכות ימים ורפואה וכדומה. והנראה
לענ"ד שאפילו ברכת מזל טוב לא מצינו שיהא אסור, דהא רק בשאלת שלום אסרוהו
מטעם הנז"ל (דילפינן לה מקרא דיחזקאל [2] האנק דום [3].
ולאו דוקא שהוא מותר לברך לאחרים אלא כנראה גם אחרים מותרים לברכו בשאר מיני
ברכות, עכ"ל. וכן מובא בספר חזון למועד [4]. וה"ה בתשעה באב [5].
ובהערה
כותב הגשר החיים (שם): ולא הבנתי מדוע אמנם מעטו מהאנק דום רק שאלת שלום ותלמוד
תורה ולא כל שאר דבורים ולא גם הבעת ברכות שונות. ומצאתי בריטב"א שם שכתב
בזה"ל: ותרווייהו ש"מ מהאנק דום, דומם משאלת שלום ודומם מדברי תורה, כי
אסף שלומו מהעם ההוא בעונותיהם וכי אבדה תורתם כדכתיב הנני יוסיף להפליא וכו'
והיינו דמשמע להו לתרווייהו מהאי קרא עכתו"ד, ור"ל שמעטוהו משאלת שלום
על דרך הקרא בירמיה טז ה כי אספתי את שלומי מהעם ההוא וגו', ומדברי תורה ע"ד
הקרא בישעיה כט יד ואבדה חכמת. חכמיו, עכ"ל.
[1] ח"א פכ"א סע' ז.
[2] כד יז.
[3] מו"ק טו ע"א.
[4] להגרח"ז גרוסברג ז"ל פי"ג סע' יח בשם
ספר שלמת חיים ח"ד סי' קלד.
[5] א"ל מו"ר הגרי"י נויבירט
שליט"א.