הלכות גביית חוב מהיתומים

 

סימן קז  כופין את היתומים לפרוע חוב אביהם

 

סעיף ב  טען היורש שאביו לא הניח לו ממון, ואינו חייב לפרוע חוב אביו משלו, אם טוען המלוה ודאי שאביו הורישו ממון, נשבע היורש היסת, ונפטר. ואם טוען שמא, אין עליו אלא חרם סתם. הגה כתבו הגהות אשירי פרק מי שמת בשם א"ז שכתב בשם רבינו תם ורבינו שמחה, ראובן שהיה חייב לשמעון, ומת ראובן, יכול שמעון (א) לעכב קבורתו עד שיפרעו לו. ואם שמעון הוא קרובו של ראובן, בני המשפחה מוחין בידו שלא לעכב קבורתו, שלא לנוולו. וכן אם בא בעל חוב וגבה כל נכסיו, אין מחוייב לקברו.

 

נשמת אברהם

 

                                (א) לעכב קבורתו. כותב הפ"ת [1]: עבה"ט וכו' וז"ל החכם צבי [2] : ולע"ד נראה דמיירי כשהיורשים אלמים ואם יקברוהו תחלה, לא יוכל הלה להוציא את שלו מתחת ידם, ולכך יכול לעכב קבורתו כיון שהניח נכסים באופן שחייבים היורשים לשלם לו אלא שאינם רוצים וכו'. ועיין באורים ותומים שדחה דבריו וכתב שדבר זה אין לו שחר כלל לעכב קבורת המת בשביל בניו שהם שלמים ומה יעשה המת המוטל כאבן שאין לו הופכין וכו'. לכן נשתקע הדבר ולא יאמר, אך עיקר הפירוש הוא כמ"ש הש"ך [3] בשם אביו (דהיורשים רוצים לפזר את הממון לצורך קבורה והמלוה מעכב שישלמו לו תחלה, כמו כן מחיים אם רואים אדם מבזבז, מעכבים כדאיתא בסי' עג סע' י וכו') וכ"כ המעדני מלך פרק מי שמת אות ק דמיירי שיש כאן צורכי קבורה ולא יותר וכ"כ בנתיבות ע"ש, עכ"ל. ועיין בערוה"ש [4] שמביא את דברי החכם צבי וכותב: וכן נהגו דאם לפי ראות חשובי העיר שאחר הקבורה יהיה קשה להוציא מיורשיו וע"פ הדין צריכים לשלם, מעכבים הקבורה כי זהו זכות להמת עיכוב קבורתו, אבל אם אין ממה לשלם או שאין החוב ברור או שהיורשים המה אנשים ישרים. אסור לעכב הקבורה. ויש שפירש דמיירי כשרוצים היורשים לפזר הממון וכו' וגם זה ודאי אמת לדינא, אבל לשון הגהות אשיר"י משמע כמ"ש דלפירוש זה מאי וכן וכו' הלא ק"ו הוא, עכ"ל של הערוה"ש. והשאלה יכולה להיות מציאותית לגבי אדם שחייב כספים לבית החולים עבור טפולו וכו'.

 

 

 

[1] ס"ק ג.

[2] סי' מח.

[3] ס"ק י.

[4] סע' ו.