הלכות מתנת שכיב מרע

 

סימן רנב  מתנת שכיב מרע מוציאין ממנו למזון האשה והבנות

 

סעיף ב מצוה לקיים דברי המת, (א) אפילו בריא שצוה ומת, והוא שנתנו עכשיו לשליש לשם כך. הגה אבל היו בידו קודם ולא לשם כך, או שבאו לידו אחר הצוואה, אין בזה משום מצוה לקיים דברי המת. כל דבר שנקנה במתנת שכיב מרע, אם קדמו היורשין ומכרו, המקבל יכול להוציאו מן הלוקח אבל דבר שלא ניתן במתנה, רק שמצוה לקיים דברי המת, אם קדמו היורשין ומכרו, מה שעשו עשו. מי שנשבע או נדר ליתן לפלוני כך וכך, ומת ולא נתן, יורשיו פטורין ואין בזה משום מצוה לקיים דברי המת. מי שהפקיד מעות אצל חבירו ואומר שאם ימות יעשה בהן המוטב, יתנו ליורשיו.

 

נשמת אברהם

 

                (א) אפילו בריא שצוה. יותר ויותר מקובל היום בעולם המערבי שאדם כותב "צוואה מחיים". הכוונה להצהרה המיועדת לכל מי שיטפל בו בעתיד בזמן שהכותב יהיה במצב בו לא יוכל להשתתף בהחלטות הקשורות בטיפול בו - אם משום חוסר-הכרה או עקב מחלה מוחית המונעת ממנו כח החשיבה והשיפוט, כגון מחלת אלצהיימר. לכן, במצבו הנוכחי, כשהוא בריא ושלם, כותב הוא צוואה המפרטת רשימה של פעילויות שהוא רוצה או אינו רוצה שהרופא ינקוט בבוא הזמן ההוא, כגון ליתן או לא ליתן לו אוכל ונוזלים בהזלפה תוך-ורידית או בזונדה, לעשות או לא לעשות פעולות כגון אנטובציה, דיאליזה, החייאה וכו', וכן מתי להפסיק כל טיפול הגורם או המאפשר את המשך חייו. כ"כ יכול הוא למנות אדם, כגון בן משפחה או עורך דין, שיקבל ממנו יפוי כח מלא לקבל את כל החלטות הנ"ל עבורו. כמו כן יכול הוא לכתוב צוואה שברצונו להיות תורם מאבריו לשם השתלה.

                אך עלינו לדעת שאין גופו של אדם רכושו ואין לו שום בעלות על גופו, לא בחיים ואף לא אחרי המוות [1], ולכן אינו רשאי להחליט על דעת עצמו מה מותר ומה אסור שיעשו בו כשהוא חולה, ואם מותר או אסור לקרב מיתתו אפילו בשב ואל תעשה. וכן אינו רשאי לתרום שום אבר מגופו על דעת עצמו [2]. ולכן אסור לכתוב צוואה או ליתן יפוי כח כנ"ל. מאירך, מה שכן מותר הוא שיכתוב צוואה ליתן יפוי כח לרב מובהק המוכר לו כמי שפוסק לפי דעת תורה, דהיינו לפי דעת גדולי הפוסקים (ובהעדרו - לארגון דתי שודאי יוכל לאתר רב כזה), והוא, הרב, יהיה מעורב והמחליט בכל פעולה או אי פעולה שהרופא רוצה או אינו רוצה לעשות, בין בייזום טיפול ובין בהפסקתו.

 

                               

[1] רמב"ם הל' חובל ומזיק פ"ה ה"א והל' רוצח פ"א ה"ד, רדב"ז על הרמב"ם הל' סנה' פי"ח

ה"ו, שו"ע הרב הל' נזקי גוף ונפש סע' ד, שו"ת אג"מ יו"ד ח"ג סי' קמ.

[2] שו"ת אג"מ שם.