סימן תכז  מצות עשה להסיר כל מכשול שיש בו סכנת נפשות

ועשיית מעקה לגגו

 

סעיף ח  וכן כל מכשול שיש בו סכנת נפשות, מצות עשה להסירו ולהשמר ממנו ולהזהר בדבר יפה, שנאמר השמר לך ושמור נפשך. ואם לא הסיר והניח המכשולות המביאים לידי סכנה ביטל מצות עשה ועבר בלא תשים דמים.

 

סעיף ט  הרבה דברים אסרו חכמים מפני שיש בהם סכנת נפשות, וקצתם נתבארו (א) בטור יו"ד סי' קט"ז. ועוד יש דברים אחרים ואלו הם לא יניח פיו על הסילון המקלח וישתה, ולא ישתה בלילה מהבארות ומהאגמים, שמא יבלע עלוקה והוא אינו רואה. הגה וכבר כתבתי דברים אלו סימן קט"ז ביורה דעה וע"ש.

 

נשמת אברהם

 

                                (א) בטור יו"ד מימן קטז. עיין גם בשו"ע הרב הל' שמירת גוף ונפש ובל תשחית.

 

סעיף י  כל העובר על דברים אלו וכיוצא בהם, ואמר הריני מסכן בעצמי ומה לאחרים עלי בכך, או איני מקפיד בכך, מכין אותו מכת מרדות, והנזהר מהם (ב) עליו תבא ברכת טוב.

 

נשמת אברהם

 

                                (ב) עליו תבא ברכת טוב. נותב החפץ חיים [1] לגבי עישון סיגריות (וה"ה לכל דבר שאדם עושה שעי"ז מסכן את עצמו): אמרתי להם, מי התיר לכם להרגיל עצמכם כל כך. אמת חז"ל אמרו ב"ק צ ע"ב החובל בעצמו אע"פ שאינו רשאי פטור, אבל עכ"פ הלא אמרו שאינו רשאי לחבול בעצמו. ראשית משום ונשמרתם לנפשותיכם, ועוד. דין הוא, דהלא תבל ומלואה של הקב"ה היא ולכבודו בראנו ונותן לכל אחד בחסדו כח כפי צרכו לתורתו ולעולמו ואיך ירשה העבד לעשות לעצמו כפי רצונו, הלא הוא שייך לאדונו. ואם ע"י העישון יגרעו כוחותיו, בודאי יתבע לבסוף לדין על זה, והוא עשה זה ברצון לבו ולא באונס וכו'. וא"כ כאשר יתבונן האדם בנפשו מגודל הרעה שמביא על עצמו ע"י זה יתחזק שלא ירגיל עצמו בזה, עכ"ל. ועיין גם לעיל סי' קנה ס"ק ב.

                                וכותב הבאר הגולה [2]: נלע"ד הטעם שהזהירה התורה על שמירת הנפש הוא מטעם שהקב"ה ברא את העולם בחסדו להטיב להנבראים שיכירו גדולתו ולעבוד עבודתו בקיום מצותיו ותורתו כמש"ה כל הנקרא בשמי לכבודי בראתיו וכו' וליתן להם שכר טוב בעמלם, והמסכן את עצמו כאלו מואס ברצון בוראו ואינו רוצה לא בעבודתו ולא במתן שכרו ואין לך זלזול אפקירותא יותר מזה, ולשומעים יונעם ויהי נועם ה' אלקינו עלינו ומעשה ידינו כוננה עלינו, ברוך השם לעולם אמן ואמן, עכ"ל.

 

 

 

[1] ליקוטי אמרים פי"ג.

[2] כאן.