סימן ה דין פצוע דכא וכרות
שפכה ואיסור סירוס לאדם ולבהמה ולעוף
סעיף יב המשקה כוס של עיקרין לאדם או לשאר בעלי חיים כדי לסרסו, הרי זה אסור,
ואין לוקין עליו. (א) ואשה מותרת לשתות עיקרין כדי לסרסה עד (ב) שלא
תלד.
נשמת אברהם
(א)
ואשה. ראה בנשמת אברהם [1] מה שכתבנו לגבי דין של לפני עור ברופא
שנותן לאשה אמצעי מניעה כשלפי ההלכה אסור לה להשתמש בהם. ושאלתי את הגרש"ז
אויערבאך שליט"א מה יהיה הדין ברופא שנותן לבחורה לא נשואה מירשם לגלולות לשם
מניעת הריון לפי בקשתה, כי בלי זה יש סיכוי גדול שתיכנס להריון ותבקש לעבור הפלה.
ואמר לי הגאון שליט"א שאסור ליתן לה מירשם כזה ואין זה נקרא לפני דלפני אלא
מסייע ממש, כי לא נאמר המושג של לפני דלפני רק בכגון זה שיהורי מושיט יין לגוי
שיושיט את היין לנזיר, ומכיון שאין הגוי מוזהר על לאו של לפני עור [2],
כל שאין הישראל נותנו למי שגם יעבור העבירה הוי לפני דלפני [3].
(ב)
שלא תלד. ראה מה שכתבנו בנשמת אברהם [4] לגבי האשה הפונדקאית, דהיינו
אותם המקרים שלאשה אין אפשרות להרות או להמשיך ההריון, מפרים את ביצתה במבחנה בזרע
בעלה ואחרי כמה ימים משתילים את העובר ברחם של אשה אחרת - פונדקאית. דנו לגבי
הגדרתו של התינוק ביחס לשתי הנשים
- הראשונה שתרמה
הביצית והשניה, הפונדקאית, שהרתה
וילדה. ואמר לי הג"ר שמואל הלוי ואזנר שליט"א שלדעתו אסור מדין תורה
לבצע פעולה כזאת לכתחילה וכפי מה שהוא כתב בספרו שבט הלוי [5]. וז"ל
שם: אמנם ברור דאעפ"י שלפי ענ"ד אין בו מיתה וכרת, נראה שיש בו איסור
עשה גמורה מה"ת, דהנה בסנהדרין נח ע"א ודבק באשתו ולא באשת חבירו וכו'
והנה במקרא זה מפורש ודבק באשתו והיו לבשר אחד, וקאי על הולד הנוצר משניהם
כמש"כ רש"י ד"ה מי וז"ל שזרע יוצא מהם שנעשה בשר האב והאם אחד
בו עכ"ל, ואי ס"ד דמותר מה"ת כמעשה הנבלה הזאת הרי אפשר להיות דבוק
באשתו ולהיות לבשר אחד עם אשת חבירו בולד הנוצר משניהם והרי התורה קבעה כאן תנאי
הראשון של אישות דאורייתא שיהי' בנשואיהן ודבוקתן זה בזה זרע יוצא מבין שניהם
להיות האב והאם אחד בולד הנוצר על ידי מי שקבעה לו תורה הדין של ודבק באשתו ולא
באשת חבירו, וזה נכון בעזה"י ופשטא דקרא ע"י דרשתם ז"ל, עכ"ל.
וכן
אמר לי הגרי"ש אלישיב שליט"א דלדעתו אסור לעשות זאת לכתחלה וטעמו שהדבר
יגרום לערבוביה ויחשבו שכשם שיש היתר עם שתי נשים כך מותר להשתמש בזרע של אדם אחר
(דהיינו לא מהבעל). ולגבי השאלה מי נחשבת האם כשהדבר כבר נעשה בדיעבר, אמר לי
הגאון שליט"א שאמנם אין עדיין הכרעה בכל הנושא, אך נראה שהאשה היולדת היא האם
ואם היא גויה הילד יצטרך לגיור, עכ"ד. עוד אמר לי הגאון שליט"א שגם אסור
להשתמש בביצית שהותרמה מאשה אחרת בין אם האשה התורמת זרה ובין אם היא קרובת משפחה
של המקבלת.
וכן
כתב לי הגרא"י וולדינברג שליט"א שאסור לעשות מעשה כזה לכתחלה ומטעמים
שכתב בספרו שו"ת ציץ אליעזר [6], דהיינו, שהבעל עובר על איסור של
הוצאת זרע לבטלה, וכן יתכן שאין הבעל מקיים לא מצות פריה ורביה ולא מצות לשבת יצרה,
וכמעט ואין כל אפשרות של השגחה על הביצוע דבר שמביא לחשש גדול שאב ישא את בתו ואח
את אחותו. ואם הדבר נעשה, כתב לי הגרא"י וולרינברג שליט"א שהילוד מתייחס
אהרי האשה המולידתו ולא לאשה שממנה נלקחה הביצית. וראיותיו מהא דשו"ת אבן
יקרה (ח"ג סי' כט) שנשאל מה יהיה הדין אם יגיעו למצב שיוכלו להשתיל כלי
ההולדה מאשה חיה לאשה אחרת עקרה כך שתהיה מוכשרת להוליד, מי היא אם הולד. והשיב:
הנה לכתחילה בודאי אסור לעשות כן וכו' אך אם עברו ועשו, הילד בן של השניה לכל דבר
והמקור נפתח להלכה זו הוא הדין המבואר בסוטה מג ע"ב ילדה שסבכה בזקנה לענין
ערלה, ועיין היטב רש"י שם ור"ן פ"ק דר"ה, עכ"ל של האבן
יקרה [7]. וכותב לי הגאון שליט"א: א"כ דון מינה דה"ה נמי
בביצית הניטלת מגופה של אשה אחת ומשתילים אותה בגופה של אשה אחרת שמתבטלת היא
לגופה של האשה האחרת וכו'. ויש ללמוד קל וחומר בנידוננו שהבעיא היא בעצם לא רק על
כלי ההולדה בלבד או על הביצית לבד אלא רוצים עוד גם ליחסם אל גוף כזה שכבר נפרדו
ממנו תכלית פירוד שבודאי אמרינן שבטלים לגוף שחוברו ואין להם עוד יחס לאל הקודם.
ובנידוננו במיוחד הוא עוד בק"ו בן בנו של ק"ו, מכיון שבלי הכח האחר
הנוסף המעורר גם בזה - הוא "המבחנה" - אזי הביצית לא היתה בפעולה כלל
והיתה נחשבת כבשר או עור בעלמא שאין לה כבר כל יחס לגוף החיות שנוטלה משם,
וכמדומני גם ברמב"ם במורה נבוכים ח"א פרק עב שכותב וז"ל: אי אפשר
שימצאו אברי אדם בפני עצמם והם אברי אדם באמת ר"ל שיהיה הכבד בפני עצמו או
הלב בפני עצמו או בשר בפני עצמו ע"ש, ומול זה אצל מקבלת הביצית, נושאת העובר
ומולידתו, הכל מופעל באופן טבעי, וא"כ בודאי הוא מתיחס אחריה. ויש להוסיף גם
זאת. דהנה בספר שו"ת צור יעקב סימן כח הסכים להפסק של האבן יקרה מטעם אחר,
והרה"ג השואל שהיה אבד"ק חאלשיץ, כתב לו להביא סייעתא שהולכים אחר
המולידה מדברי תרגום יונתן בן עוזיאל (בראשית ל, כא) עה"פ ואחר ילרה בת,
שכותב וז"ל: ושמיע מן קדם ד' צלתא דלאה ואיתחלפו עובריא במעיהון והוה יהיב
יוסף במעהא דרחל ודינא במעהא דלאה, עכ"ל [8], הרי מפורש שלא נהפכו
רק שיוסף הלך מבטן לאה לבטן רחל, וא"כ ראיה מזה דהולכין בתר הלידה. ומחבר
הספר שם דוחה את הראיה וכותב דבודאי גם להיב"ע רק נהפך גוף יוסף שבמעי לאה
לנקבה וגוף דינה שבמעי רחל לזכר כמבואר בש"ס ברכות ס ע"א, ואך הנפשות
שלהן נתחלפו מבטן זה לזה ע"ש. אבל במראה הפנים בירושלמי בפרק ט דברכות סוף
הלכה ג מפרש כוונת היב"ע כדברי הרב השואל, וכותב שרק לפי הירושלמי שם, וכן
הב"ר, לא היה חילוף ולדות כי אם שדינה נשתנית מזכר לנקבה, אבל להיונתן בן
עוזיאל, וכן הקליר ביוצר א' דר"ה שכותב בלשון "עובר להמיר בבטן אחות
וכו'" לא נשתנה העובר כלל, אלא דנס אחר נעשה ע"י תפלתה של לאה שנהפכו
הולדות במעיהן אבל לא נגרם לשינוי הולד יעו"ש. וא"כ לפי"ז כן יש
ראיה מהיב"ע שהולכין בעיקר בתר הלידה ומי שמולידה את התינוק היא אם התינוק.
ואין גם סתירה מש"ס שלנו שלא יסברו ג"כ העיקרון הזה, אלא שמבארים ששם
היה הענין באופן אחר. וכאמור יש גם הוכחות אחרות מגמרא ומסברא שהיחס של התינוק הוא
לאשה המולידה אותו, עכ"ל של הגרא"י וולדינברג שליט"א.
וכתב
לי הגרש"ז אויערבאך שליט"א שגם לדעתו אין לעשות מעשה זה לכתחלה כי זה
יגרום לבלבול וערבוביה ואין זו השקפת התורה. ואם כבר נעשה הדבר, לשאלה מי נקראת
האם של הילד, אמר לי הגאון שליט"א שאמנם גדולי הדור (המובאים לעיל) דנו בשאלה
של הפונדקאית בסברות וגם על סמך אגדות חז"ל, אך אין לדעתו ראיה ברורה לדבר
כדי להכריע מי האם - האשה שממנה נלקחה הביצית או הפונדקאית. ואמנם לפי סברתם
הפונדקאית היא האם, אבל יש לעיין, לו יצוייר שמוציאים עובר רגיל מאשה ומשתילים
אותו ברחם של פונדקאית שתלד אותו בתום תשעה חודשים, האם גם במקרה כזה יהיה הדין
כן, ואם כן ממתי? לפני 40 יום, קודם מלאת 3 חודשים או אפילו בתחלת חודש התשיעי?
ולכן נראה לו שבכל השאלות האלו הנוגעות לדיני תורה, צריכים להחמיר ואם הפונדקאית
היא גויה, הילד יצטרך להתגייר מספק. מאידך, אם הפונדקאית הגויה טבלה לשם גיור בזמן
"עיבורה", גם זה לא מועיל לעובר כי שמא אינה אמו ואין לה בעלות עליו,
ודומה למינקת שקיבלה ילד בפקדון, עכ"ד.
ועיין
יבמות מב ע"א ורש"י ד"ה ולזרעך, וכן נדרים כ ע"ב וברש"י
ד"ה בני, בלישנא קמא.
[1] כרך ג חאהע"ז סי' ה עמ' עא.
[2] תוס' ע"ז טו ע"ב ד"ה לעכו"ם.
[3] ראה תרומת הדשן סי' רצט, ט"ז יו"ד סי' קנא ס"ק ג בשם הרא"ש ופ"ת
שם ס"ק ג
בשם השו"ת חות יאיר, ושדי חמד
מערכת ואו כלל כו אות כג ו-כד.
[4] כרך ג חאהע"ז סי' א ס"ק ה3 (עמ' טו).
[5] ח"ג סי' קעה ס"ק ב.
[6] חט"ו סי' מה.
[7] כתב השואל שם: לרגל המצאה חדשה אשר המציאו כעת,
לפקוד עקרות באופן זה:
חותכים את השלל של ביצים מאשה בעלת
בנים, ומחברים אותו בחדרי בטן העקרה
וכו'. ובישיבת חברת הרופאים בשיקאגא
בשנת תרע"א, דנו על אודות עקרה אחת,
שנתרפאה ע"י המצאה זו וילדה
וכו'. וכותב האבן יקרה: בקצרה הנני משיב מפני
הכבוד, כי אנכי רחוק לבי להאמין לקול
השמועה הזאת. אך אם בכ"ז יתאמתו
הדברים,
הנה לכתחילה בודאי אסור לעשות כן וכו'. התשובה המליאה נדפסה
באסיא
חוברת מז-מח כסלו תש"ן עמ' 89.
[8] ועיין גם בדעת זקנים מבעלי התוספות (על בראשית שם)
ובמהרש"א (נדה לא ע"א ד"ה
ואת דינה) בשם הספר פענח רזא. ולענין אם
למדים הלכה מהמדרש או מהאגדה
ראה
מה שכתבנו בנשמת אברהם [כרך ג חאהע"ז סי' א סוס"ק ה (עמ' יז)].