הלכות אישות
סימן ט
איזו אשה נקראת קטלנית
סעיף א אשה שנשאת (או נתארסה)
לשני אנשים ומתו, לא תנשא לשלישי, שכבר הוחזקה (א) להיות אנשיה מתים. ואם
נשאת לא תצא, ואפילו נתקדשה יכנוס. ואם הכיר בה, יש לה כתובה. לא הכיר בה, אין לה
כתובה משלישי, אבל משני יש לה כתובה, אפילו לא הכיר בה. הגה י"א דדוקא אם
מתו (ב) מיתת עצמם, אבל אם נהרג אחד מהן (ג) או מת
בדבר, או נפל ומת וכדומה, אינו כלום. ולכן רבים מקילים בדברים אלו, ואין מוחין
בידיהם. י"א דה"ה אשה שנתגרשה שני פעמים, אין לישא אותה, אבל י"א מיתה
דוקא וכן עיקר.
נשמת אברהם
(א)
להיות אנשיה מתים. מובא באוצה"פ [1] בשם השו"ת צמח צדק
החדש סי'
כה וסי' כז: בעובדא שהבעל השני היה חולה
כשנשאה, כתב דודאי י"ל דלא תלינן כי אם בו כיון שמקודם שנשאה היה בו חולי הזה
וכו'. ובשו"ת מהרי"א הלוי ח"א סי' קנג העיר ע"ז דכ"ז הוא
בשניהם חולים טרם שנשאו אותה, אבל אם רק אחד היה חולה שפיר הוחזקה אף לבריאים
ומביא ראיה משטמ"ק לב"ק לז. ובמנחת פתים לאהע"ז סי' ט כתב על
דבריהם דבחולה שיש בו סכנה כעובדא דמהרי"א שהיה חולה מקודם במחלת רזון הריאה,
מהיכי תיתי לתלות בה וכו', אמנם יתכנו דברי המהרי"א בהיה חולה שאין בו סכנה
כשנשאה דבזה אין לתלות סיבת מותו בחליו וכו'. וכזה כתב בספר אמרי יושר ח"א
סי' קצ וכו'. וכן בשו"ת דברי חיים ח"א סי' יג. ובאב"נ סי' מה כתב
ג"כ דאין מחזיקין מחולה לבריא וכו'. ובשו"ת מהרי"ל דיסקין סי' לה
כתב דנראה שאין להתיר כי אם בשניהם חולים דלא איתחזקא רק לחולים, אבל באחד חולה
ואחד בריא איתחזקא לשניהם, אך י"ל סברא להתיר דלא מצרפינן החלושים עם הבריאים
וכו', ע"ש, עכ"ל האוצה"פ. ועיין שם עוד כמה ציורים. ועיין גם
בשו"ת מנחת יצחק [2].
(ב)
מיתת עצמם. כותב הב"ש [3]: וכן אם הוא זקן לאו קטלנית היא.
ובפ"ת [4] הביא בשם הברכ"י שיש חולקין על זה. וכן עיין
בפ"ת שם שמביא בשם השו"ת חת"ס סי' כד: אודות אשה ששהתה עם בעלה
עשרים שנה ומת בזקנתו, ונשאת לשני, מי שידוע חולי ומכאובים מאז ומת, ונשאת לשלישי
מופלג בזקנה ומת, ועכשיו מתה אחותה ורוצה בעל אחותה לישאנה ואומר שאינו מפחד כלל
וכדעת הרמב"ם, אך מהרי"ו כתב בג' אנשים גם הרמב"ם מודה וכו'
והנו"ב כתב סניף להתיר וכו', והוא ז"ל השיב כי דברי הנו"ב לא שמיעא
לי כלומר לא ס"ל וכו' אך נ"ל קצת להקל וכו', הרי יש כאן צדדים להתיר
באופן שאם ירצה הרביעי לסמוך על זה אין אנו מוחין בידו, אבל לא אחליט להתיר לרבים
כי אם לזה שרוצה למיעבד עובדא בנפשיה לא נחסום אותו, עכ"ל.
וכותב
האוצה"פ [5]: ובתורת חסד סי' ה הביא את דברי הד"מ בשם
המהרי"ו די"א דאם היה אחד מהם זקן, אינו מן המנין והביא סמך לדבריו
מאו"ח סי' תקעו סע' ב דאין זקנים מן המנין וכו'. ולענין הלכה הנה בארנו דיש
פלוגתא בזקן אי הוי קטלנית וכו'. ובפחד יצחק אות ק בענין קטלנית כתב דכיון
דהרמ"א בהגה לא הביא זה, ש"מ שלא סבר לה וכו'. ובשו"ת מהר"ם
שיק סי' כג הביא ג"כ דיש פלוגתא בין הפוסקים אם לחשוב מיתת הזקן וכו'. ובעמק
שאלה סי' טז מביא מספר הל' קטנות סי' קן דאפילו מתו אצלה שלשה אנשים כולם זקנים
אינה נעשית קטלנית וכו'. ובשו"ת שו"מ מהדו"ג ח"א סי' קי כתב
שבמתו שלשה אנשים אף דהשלישי היה זקן לא תלינן בזקנה וכו'.
ולענין
בן כמה חשיב זקן, כותב הפ"ת [6]: וכתב עוד בשו"ת חת"ס [7]
דמ"ש התרומת הדשן [8] וכן הסכים הב"ש [9] דאם היה אחד
מהם זקן יש לתלות בזקנה, האי זקן נ"ל בר שבעים דאילו בר ששים הלא אביי נמי
חיה שיתין שנין כדאיתא בר"ה יח ע"א. ואיך אמרה דביתהו דרבא לאלמנת אביי
קטלית תלת כדאיתא בכתובות סה, אע"כ לא מקרי זקנה לענין זה אלא כבר שבעים
ע"ש. ובהגהות חכמת שלמה כאן כותב דכשמת עד שמונים עדיין לה דין קטלנית
ומשמונים ואילך אין לה דין קטלנית וכו'. ובאוצה"פ [10] מובא בשם
השו"ת תורת חסד סי' ה שאחר שהביא ראיה להחת"ס מהשטמ"ק כתובות, דבן
ששים לא חשיב זקן. כתב אמנם אין להחמיר ביותר לומר דלא חשיב זקן אא"כ הגיע
לגבורות שמונים וכו', אלא נראה דזקן לענין קטלנית הוא בן שבעים ימי שנותיו בהם
ובכה"ג יש לצדד להתיר. אבל באב"נ סי' מה כתב, דאף בן ששים אפשר דחשיב
זקן (ע"ש ראיותיו), וראיית החת"ס מאביי דחי שתין שנין, אפשר דלא הוי
שלמין וכו'. גם הבית יצחק ח"א סי' מה דחה ראית החת"ס אלא שמסיים שאין
לסמוך ע"ז לבד רק יש לצרף זה לסניף וכו'. ובשו"ת מהר"ש ענגיל
ח"ג סי' קיז הביא בשם הבית יצחק הנ"ל דיש לתלות דחשיב זקן ביותר מבן
ששים וכו'. ובאמרי יושר ח"א סי' קצ כתב ג"כ בבן ששים אפשר דכבר מקרי זקן
וכו' וכ"כ בשו"ת שו"מ מהד"ג ח"א סי' קי וכו'. וכותב
הגר"א בבאורו לאבות: כמ"ש שמואל א ב ולא יהיה זקן וגו' והיינו מששים כמו
שאמרו בסוף מו"ק תבוא בכלח וגו' כעלות גדיש בעתו. אלמא דבן ששים הוא בעתו
(בכלח בגימטריא ששים), עכ"ד. ובשו"ת מהרש"ם ח"ב סי' קמא כתב
דאף שכתב החת"ס דוקא בן שבעים שנה, אבל בפרשת מרדכי סי' טו החזיק בהיתר
שע"י זקנה גם בבן ששים [11].
וכותב
האג"מ [12]: הנה באשה שבעלה ראשון מת בן מ"ח שנה ואחר ט"ו
שנה שהיתה פנויה ניסת לבעל שני שהיה יותר מבן ע"ד שנה ומת אחר חמש שנים שהוא
קרוב לשמונים, מותרת להנשא לשלישי, דהרי זקן איתא בב"ש סי' ט ס"ק ו דלאו
קטלנית. ואף איכא מחלוקת בכמה שנים נקרא זקן דלהחת"ס הוא בן שבעים
והרש"ק בחכמת שלמה כתב דהוא בן שמונים ודבריו לא מסתבר כלל דלא שייך כלל להא
דגיטין כח ע"א וכו'. ועיין גם באג"מ אהע"ז ח"א סי' כו,
עכ"ל.
וכתב
לי הגרש"ז אויערבאך שליט"א : נלענ"ד באיש שהוא נכה או משותק בחלקו
וזקוק לעזרה ואינו מוצא אשה לנשואין כי אם קטלנית שנתרצתה לכך, מסתבר דכיון שהוא
זקוק לעזרה וגם כדי שלא יהא ח"ו כל ימיו בהרהור עבירה, דמותר שפיר גם לכתחלה,
וכיון שהוא מותר גם היא מותרת, וכ"ש בכה"ג שגם יוכל ע"י זה לקיים
מצות פו"ר, עכ"ל.
עוד
כתב לי הגאון שליט"א: יש לדון באשה שחלתה במחלה מסוימת ואעפי"כ התחתנו
אתה שני אנשים וידוע ששניהם נדבקו ממנה ומתו, אך עכשיו היא ודאי נתרפאה מאותה מחלה
והיא בריאה לגמרי דאפשר שלשני הטעמים שבגמ' היא מותרת, וצ"ע, עכ"ל.
(ג)
או מת בדבר. עיין בפ"ת [13] בשם הרדב"ז ח"ב סי' תרפב
שזה דדוקא בידוע בודאי שמת מחמת הדבר, כגון שהיה לו מורסא או אות אחר מאותות הדבר
וכו'.
[1] דף כא ע"ב.
[2] ח"ח סי' קכט אות ב.
[3] ס"ק ו.
[4] ס"ק ב.
[5] כג ע"ב.
[6] ס"ק ב.
[7] סי' כג.
[8] סי' ריא.
[9] ס"ק ו.
[10] כג ע"א.
[11] כל זה באוצה"פ.
[12] אהע"ז ח"ד סי' מג.
[13] ס"ק ה.