סימן כה  לגדור גדר ושלא להרבות בתשמיש וכיצד יתנהג בשעת תשמיש

 

סעיף א  (א) ראוי לאדם להרגיל עצמו בקדושה יתירה ובמחשבה טהורה ובדעת נכונה, כדי להנצל מלהכשל בדבר ערוה. ויזהר מהייחוד שהוא הגורם הגדול. וכן ינהוג להתרחק מהשחוק ומהשכרות ומדברי עגבים (פי' דברי שחוק וחשק). ולא ישב בלא אשה, שמנהג זה גורם לטהרה גדולה. יתירה מכל זאת אמרו יפנה עצמו ומחשבתו לד"ת וירחיב דעתו בחכמה, שאין מחשבת עריות מתגברת אלא בלב פנוי מהחכמה.

 

נשמת אברהם

 

                                (א) ראוי לאדם להרגיל עצמו וכו'. וכותב הביאור הגר"א [1]: ירושלמי א"ר יצחק ליבא ועינא תרי סרסורא דעבירה, שנאמר ולא תתורו וכו'. תנה בני לבך ועינך דרכי תצורנה, אמר הקב"ה הן יהבית לי לבך ועינך אנא ידע דאת דילי. ובספרי פ' שלח לך ד"א ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם, מגיד שהעינים הולכין אחר הלב. או הלב אחר העינים, אמרת? והלא יש סומא שעושה כל תועבות שבעולם, הא מה תלמוה לומר לא תתורו וכו', מגיד שעינים הולכות אחר הלב, עכ"ל.

                                ואם הדברים האלו חשובים ונחוצים לכל אדם, על אחת כמה וכמה שהם חשובים ונחוצים לרופא (או לכל מטפל אחר) שעבודתו מביאה אותו יום יום בהתקרבות לנשים ובצורך לבדוק ולטפל בהן, לנגוע ולהסתכל במקומות המכוסים וכו', ועיין כדברינו בנשמת אברהם חיו"ד [2].

 

[1] כאן ס"ק ב.

[2] סי' קצה ס"ק ז.