הלכות קדושין
סימן כז
כיצד לשון הקדושין ושיאמר הוא ויתן הוא
סעיף א בכסף כיצד, נותן לה בפני
שנים פרוטה או שוה פרוטה, (א) ואומר לה הרי את מקודשת לי בזה. הגה
וי"א שי"ל לה כדת משה וישראל, וכן נוהגין לקדש בטבעת, ויש להם טעם בתיקוני
הזוהר. וה"ה אם אמר לה הרי את מאורסת לי, או הרי את לי לאשה וכן בכל לשון
שמשמעותו לשון קדושין ודאי באותו מקום, ובלבד שהיא תבין שהוא לשון קדושין, ואם היה
מדבר עמה תחלה על עסקי קדושין, ונתן לה אפילו בשתיקה, הוי קדושין, והוא שעדיין
עסוקין באותו ענין. וכל שכן אם אמר לשון קדושין ודאי, אלא שאינה מבינה אותו, דהוו
קדושין. הגה י"א דלא בעינן מדברים באותו ענין ממש, אלא מדברים מענין לענין
באותו ענין, דהיינו שאין מדברים בקידושין, רק בצרכי זיווגם. וי"א דלא בעינן
מדברים עמה, אלא כל שמדברים לפניה, סגי.
נשמת אברהם
(א)
ואומר לה. ומה יהיה הדין באילם, עיין בספר הנשואין כהלכתם [1] שכותב:
אילם ואילמת השומעים ואינם מדברים, קדושיהם קדושין גמורים מן התורה [2].
ולגבי אמירת הרי את מקודשת לי וכו' שאינו יכול לומר, האם יכול האילם לכתוב על נייר
המילים הרי את וכו' ולמסור לה את הנייר יחד עם הטבעת, עיין בשו"ת פני יהושע [3]
שדן בזה, ומתחילה כתב דמהני, דאטו אמירה כתיב בקדושין אלא דבעינן שיתן לשם קדושין
וכי ידעינן דיהיב לשם קדושין סגי אע"ג דלא אמר וכו'. אך שוב נסתפק דהרי גם
בגט לא כתיב דבור בפה ואפ"ה ס"ל לכמה פוסקים בסי' קכ דאם כתב על הנייר
שיכתבו ויתנו גט לאשתו ולא אמר כן בפה לא מהני וכו'. ולפי"ז אפשר דגם
בקדושין, אם כתב בכתב ידו שהוא מקדשה בכסף לא מהני וכו', ע"ש שהוכיח דאין
לחלק ולומר דכאן שעושה מעשה ונותן לה הכסף עם הכתב מהני טפי ע"כ. אך חסר בפני
יהושע סיום התשובה וחבל על דאבדין. ועין בב"ש [4] ובשו"ת
אג"מ [5].
ובסי'
קכא כותב הב"ש [6]: וכתב יד תליא בפלוגתא, לשיטות הרמב"ם כתב
יד שוה לרמיזה י"ל דמהני כתב יד, אבל לשאר הפוסקים שהבאתי בסי' קכ לא מהני
וכו'. עכ"ל. וכתב לי הגרש"ז אויערבאך שליט"א: נראה דאם כתב בפירוש
שהוא מבקש מהעדים אשר שמותיהם כך וכך שבראותם כתב זה שהוא כותב הרי את מקודשת
וכו', שידעו ברור שכוונתו במסירת הטבעת ליד האשה היא ברורה ומוחלטת לשם קדושין
ולפני נתינת הטבעת יחזור שוב ויראה את הכתב ההוא לשני העדים שידעו ברור כוונתו
בשעת מעשה, קשה להבין את הפקפוק שיש בזה, עכ"ל.
וכותב
הנשואין כהלכתם [7]: והאלם יכול לקדש בקדושי כסף על ידי רמיזה [8]
וכן יכול לקדש ע"י קדושי שטר [9], עכ"ל.
חרש
שאינו שומע ואינו מדבר. כותב בספר מלאכת חרש [10]: לכתחילה יקדש החרש דוקא ע"י
רמיזא או ע"י שיכתוב בכתב ידו הרי את מקודשת וכו' ויתן לה הטבעת וכו'. ואם
כתב החרש בכתב ידו הרי את מקודשת וכו' וקידשה בשטר זה קדושי שטר, אינה מקודשת
ואינה צריכה ממנו גט. ושם [11] מוסיף דכתב יד עדיף מרמיזא.
וראיתי
שכותב הפ"ת [12] בשם השו"ת צמח צדק סי' עז וז"ל: וראיתי
ברבותי נוהגין שהולך לחופה עם החרש אחד שהוא רגיל עמו כגון אחד מן אחיו או שאר
קרוביו הגדלים עמו בבית ומכירים ברמיזותיו ואותו הרגיל עמו מראה לו ברמיזות ענין
קדושין והחרש מושיט הטבעת לאשה ומקדשה, עכ"ל.
וכותב
השלחן העזר [13] דבודאי באלו אשר למדו לדבר בבית החינוך שלהם, לא סגי
ברמיזה מאחר דיכולים לומר לשון הרי את וכו', והנכון שיאמר מתוך הכתב והספר
שעי"כ מבינים יותר העדים והמסדר העומדים שם. ופעם אחת בא לפני קידושי חרש
והסכמנו ע"י בד"צ לרשום לו על הנייר הרי את וכו' בלשון לע"ז אשר היה
מורגל בה ומבין יותר מלשון הקודש ועכ"ז אמר הרי את וכו' גם בלשון הקודש שתקנו
בה חז"ל כמנהג כל בית ישראל. ואחר זמן רב ראיתי בשו"ת צמח צדק שכתב:
ומש"כ מעכ"ת מענין כתיבת הרי את וכו' על הנייר ולרמוז לו ענין קדושין.
נראה דלאו שפיר דמי למיעבד כך כדי שלא לחלק בין החרשים ואיכא למיחש לתקלה שהרואים
יסברו דקדושיו קידושין גמורין מן התורה כיון שאינו מקדשה כשאר חרשים וכו'. ולכן
אין לשנות ממה שנהגו בכל החרשים שאחד מקרוביו ילך עמו לחופה והוא ירמוז לו ענין
הקדושין והחרש יושיט הטבעת לאצבע של האשה ויקדשה, ע"ש.
ואם
הכלה פקחית, אז מוסיף השלחן העזר (שם), בהסתמך על המבואר בשו"ע אהע"ז
סי' כז סע' ח בנתן הוא ואמרה היא, אם ענה הבעל הן דהוי ודאי קדושין, דא"כ
בקדושי חרש לפקחית דלא הוי רק מדרבנן, בודאי סגי בכה"ג אפילו לכתחלה וכו'.
ועדיין לא מצאתי בשום פוסק לעורר בזה ואפשר מכח חשש הנ"ל שכתב הצמח צדק
דיאמרו דודאי בכה"ג הקדושין מן התורה, איכא גם הכא למיחש וע"כ אין לשנות
כלל, עכ"ל.
[1] פט"ז סע' לב.
[2] כנה"ג סי' מד הגה"ט אות א
וכ"כ בשלטי הגבורים גיטין רפ"ז בשם ריא"ז וכן משמע
ברמב"ם אישות פ"ב הכ"ו - כל
זה בנשואין כהלכתם.
[3] ח"ב סי' פד ומובא גם באוצה"פ
יז ע"ב.
[4] סי' קכ ס"ק ח.
[5] אהע"ז ח"א סי' פז.
[6] ס"ק ט.
[7] פט"ז סע' לב.
[8] שלטי הגבורים גיטין רפ"ז בשם
הריא"ז.
[9] כרית אברהם סי' עב אות ג.
[10] ח"ז סע' יב.
[11] בהערה יב.
[12] סי' מד ס"ק א.
[13] סי' ח ס"ק ח.