סימן סד
זמן נשואי בתולה וברכתה ואלמנה ואם אינו רוצה לעשות סעודה
סעיף א הנושא בתולה צריך לשמוח עמה
ז' ימים, (א) שלא יעשה מלאכה, ולא ישא ויתן בשוק, אלא אוכל ושותה ושמח עמה,
בין אם הוא בחור בין אם הוא אלמון. וחתן אסור בעשיית מלאכה, ואסור לצאת יחידי
בשוק.
נשמת אברהם
(א)
שלא יעשה מלאכה. ראיתי בחינא וחסדא [1] שכותב: ולענין אם החתן רופא
אם יכול לבקר את החולים לידע אם הוא צריך לשום רפואה, לכאורה נראה די"ל דהוא
מותר, דאע"ג דאמרו בתוספתא מה המלך אינו יוצא לשוק אף החתן וכו' וכן פסקו הפוסקים
ז"ל, מ"מ כ"כ הרב הפרישה באהע"ז רסי' סד והב"ש ז"ל
שם ס"ק ב, דאינו אלא לצאת יחידי, אבל עם אדם המלוה לו שפיר דמי ע"ש
ואפילו דאינן נוהגין כן מ"מ אינו אלא מנהג בעלמא. וא"כ י"ל דיכול
לצאת לבקר החולים כמ"ש, או דילמא דחיישינן שמא ימשך ויבא להתבטל משמחה וביטול
הסעודה. והנה במקום דאיכא סכנה בדבר מותר דאין לך דבר דעומד בפני פקוח נפש ואפילו
שבת החמורה וכו'. אמנם היכא דליכא סכנה בדבר, יש לידע אם מותר לצאת יען איכא משום
חששא שמא ימשך וכו'. ולכאורה נראה דהגם דכה"ג הוי צורכי רבים דמותר כחול
המועד, מ"מ אי איכא רופא בעיר הגם דאינו מומחה כהחתן, מ"מ יכול לשלוח
אותו לשם שיראה להחולים אם צריכים שום רפואה אי לאו וישוב לאמר לו להחתן מהותו של
החולי והוא יעשה כדעתו הרמה וכו', ועדיין צ"ע בדבר. עכ"ל.
ולגבי
אם מועילה מחילתה של הכלה, עיין בח"מ [2] ובב"ש [3]
דלדעת הרמ"א אסור ולא מהני מחילתה והטעם משום דהחתן דומה למלך. וכ"כ
בערוה"ש [4]. ומובא בספר הנשואין כהלכתם [5] שבעצי ארזים
סי' סד ס"ק ב פקפק על זה ובהשמים החדשים דף ל ע"ב כתב שלדעת השו"ע
מועילה מחילת הכלה להתיר לחתן מלאכה בשבעת ימי המשתה, עכ"ל. ובחכמת אדם [6]
כותב: ומ"מ נ"ל דהאשה יכולה למחול ועיין שם בבינת אדם [7].
וכותב החיד"א [8]: ומ"ש בהגה וחתן אסור בעשיית מלאכה וכו' כתבו
הרב חלקת מחוקק והרב בית שמואל דמור"ם חידש דלא מהני מחילה שלה. ואני בעניי
אומר דאם איתא הו"ל למור"ם לפרש ולא לסתום. ותו דאין דרכו של מור"ם
בהגה לחדש חידושים מדעתו שלא הביאם בדרכי משה ומה גם דבדרכי משה הביא דברי רבינו
ירוחם דיכולה למחול על שמחתה ושתק ולא פליג עליה. וידוע כי כל הגהותיו מהבית יוסף
ודרכי משה לוקחו. ואפשר דמרן בשו"ע נקט לשון הטור דלא קאמר אסור ולכן כתב הוא
ז"ל דאיסורא איכא וכן נראה מדברי הרב הלבוש, עכ"ל של החיד"א. ועיין
גם בשו"ת רב פעלים להבן איש חי [9]. ובשו"ת יביע אומר [10]
מביא את שתי המערכות וכותב בסיכום: דיש להקל בכל דבר האבד ע"י מחילתה אפילו
בשוק וכן עיקר, עכ"ל. ולפי"ז נראה שיהיה מותר לרופא חתן לצאת לטפל
בחולים כי זה נקרא דבר האבד [11] אם הכלה מוחלת.
וכתב
לי הגרש"ז אויערבאך שליט"א: אם ההורים חולים או אחים, מסתבר דשפיר רשאי
לטפל בהם אפילו אם יש רופא אחר, וגם הכלה אינה יכולה להתנגד, עכ"ל.
כותב השו"ת בצל החכמה [12]
שראוי לחתן וכלה להמנע ביום חופתם אחר החופה לבקר חולים או לנחם אבלים. כיון שעיקר
שמחתם ביום ראשון הוא כבמועד קטן ט ע"א, ולדעת הרמ"ה. העתיק דבריו
הרא"ש בפ"ק דכתובות סי' ה, יום ראשון של שמחת חתן הוי דאורייתא וגם הוא
טרוד במצוה ופטור ממצוה אחרת כבברכות יא ע"א, ע"ש. אך מיום שני של שבעת
ימי משתיהם ואילך מותרים לבקר חולים ולנחם אבלים וגם מצוה איכא היכי שלא יוכלו
לנחמם אחר שבעה ימי משתיהם, עכ"ל.
[1] על כתובות בדף קכט
ע"א.
[2] ס"ק ב.
[3] ס"ק ב.
[4] סע' ה.
[5] פט"ו סע' טו.
[6] הל, אישות כלל קכט סע' יט.
[7] ס"ק לז.
[8] שו"ת חיים שאל ח"ב סי' לח
ס"ק ס.
[9] ח"ג אהע"ז סי' ט.
[10] ח"ד אהע"ז סי' ח.
[11] עיין באו"ח סי' תקלב סע' ב ובנשמת
אברהם שם וביו"ד סי' שפ בפ"ת ס"ק א ובנשמת
אברהם שם.
[12] ח"ב סי' מד.