הלכות כתובה
סימן סז דין כתובת אלמנה וחש"ו היא או הוא וגר
שנתגייר
סעיף ו בתולה שהיא בוגרת או (א)
סומא, כתובתה מאתים, וכן (ב) אילונית, אם הכיר בה, כתובתה מאתים.
נשמת אברהם
(א)
סומא. כותב הבאר הגולה [1] דיש להן טענת בתולין וידוע דכל שיש לה
טענת בתולין כתובתה מאתיים, עכ"ל.
(ב)
איילונית. כתב הח"מ [2]: וכן איילונית, אם הכיר בה, ואם לא הכיר
בה אין לה מנה ומאתיים אבל תוספת יש לה, עכ"ל. ולא הבינותי אם לא הכיר בה,
למה אין זה מקח טעות. וכתב לי הגרש"ז אויערבאך שליט"א: מטעם זה השיג הראב"ד
על הרמב"ם בפכ"ד מאישות ה"ב, אך המ"מ מתרץ ואומר שזה
עפ"י הירושלמי והרבה ראשונים סוברים כן והובא גם בב"י, עכ"ל.
וכתב
לי מו"ר הגרי"י נויבירט שליט"א: עיין בסי' קטז בב"ש ס"ק
ג ובסי' סז סע' ה, עכ"ל.
סעיף ז (ג) השוטה, לא תקנו לה נשואין כלל.
נשמת אברהם
(ג) השוטה. כותב הב"ש
[3]: השוטה לא תקנו לה נשואין כמ"ש בסי' מד ו-מה. כתב המגיד כנס
שוטה ונשתפית, צריך לקדשה מחדש ולכתוב לה כתובה וכו', ובטור משמע אף בשוטה אינו
צריך קדושין מחדש וכו' וכן מדייק הב"ח. והמחבר כתב בסע' הסמוך כטור, ואפשר
דס"ל דברי המגיד דחוקים הם וכו' ע"ש. וכתב הח"מ [4]:
השוטה לא תקנו לה נשואין משום שאין אדם דר עם נחש בכפיפה לא קיימא תקנתא דרבנן.
סעיף ח (ד) החרשת,
אע"פ שיש לה נשואין מדבריהם, לא תקנו לה כתובה ולא מזונות ולא תנאי מתנאי
כתובה, ואם כנס החרשת, ונתפקחה, או שוטה ונשתפית, יש לה כתובה ותנאי כתובה,
וכתובתה מנה.
נשמת אברהם
(ד)
החרשת. כותב הב"ש [5]: אע"ג דאסור לשהות עם אשתו בלא
כתובה, היינו בנשים פקחות וכו', ע"ש.
[1] ס"ק י.
[2] ס"ק ו.
[3] ס"ק ו.
[4] ס"ק ז.
[5] ס"ק ז.