סימן קיז  דין כתובה באשה שאין לה וסת או שאר מומין ודין קטלנית

 

סעיף א  הנושא אשה, ובדקה עצמה ונבעלה, ובעת שקנחה עצמה היא והוא נמצא דם על עד (פירוש סמרטוט או מטלית שבודקת עצמה בהן) שלה או על עד שלו, אם אירע זה פעם אחר פעם ג' פעמים סמוכות זו לזו, הרי זו (א) אסורה לישב עם בעלה, ותצא בלא כתובה, לא עיקר ולא תוספת, ולא תנאי מתנאי הכתובה, שהרי אינה ראויה לתשמיש ויוציא, ולא יחזיר לעולם. בד"א, כשהיתה כך מתחלת נשואיה, ומבעילה ראשונה ראתה דם. אבל אם אירע לה חולי זה אחר שנשאת, נסתחפה (פי' מן מדוע נסחף אבירך כלומר נפסדה ונאבדה למזלך) שדהו. לפיכך אם בעל פעם אחת ולא מצא דם, ואחר כך חזרה להיות רואה דם בכל עת תשמיש, יוציא ויתן כתובה כולה, ולא יחזיר עולמית. הגה י"א דאם אינו רוצה לישא אחרת, ורוצה לשרות עם זו ע"י שליש בשנה אחת, ולא ילך אצלה אלא בעדים, אין צריך לגרשה, וכ"ש אם זנתה תחתיו, דמאיסה ליה, דשרי בכה"ג.

 

נשמת אברהם

 

                                (א) אסורה לישב עם בעלה. עיין ביו"ד [1] ובנשמת אברהם שם. והיום קשה לי כרופא להבין את המציאות כי דימום כזה בא מחמת מכה וניתן לטיפול, כך שאין האשה צריכה להגיע למצב שכבר תהיה אסורה לבעלה.

 

 

סעיף ד  וכן הכונס אשה, סתם, ונמצא בה מום ממומי הנשים שנתבארו (ב) בסי' ל"ט, ולא ידע הבעל במום זה, תצא בלא כתובה, לא עיקר ולא תוספת.

 

נשמת אברהם

 

                                 (ב) בסימן לט. עיין בדברינו שם.

 

[1] סי' קפז.