סימן קמה
דין שכיב מרע ואם עמד ומת מחמת מקרה רע
סעיף ט עצה טובה על פי גדולי עולם
לחוש לרמאין (א) בגט שכיב מרע, שיאמר אם מתי מעכשיו ועד יום פלוני והוא
בכלל יהא גט, ולא יאמר אם אמות מחולי זה, שיהא התנאי תלוי בחולי, שמא יבא אדם שאינו
הגון וישתדל עם הרופא שיאמר שלא מת מאותו חולי אלא מחולי אחר שנעתק אליו, ויוציא
לעז על הגט. הגה ויש אומרים דאין אנו בקיאין בזמן הזה, ולכן (ב)
אין לסמוך בזמן הזה מאומדנות הרופאים. ויש אומרים דלכתחלה אין לגרש על ידי
תנאי, רק יגרש סתם, ולקבל בחרם הקהלות או ליתן משכנות שכשיעמוד יחזרו וישאו זה את
זה. ובכהן המגרש, צריך להתנות,
שלא תהא אסורה לחזור לו (כדלעיל ריש סימן קמ"ג), או שיש לחוש (ג) לטירוף
דעת החולה, יש לגרש בתנאי כדרך שנתבאר. אשה שנתגרשה על תנאי, ומת הבעל, אינה צריכה
להתאבל עליו, אבל אין איסור בדבר אם רצונה להחמיר על עצמה לבכות עליו ולצאת אחר
מטתו.
נשמת אברהם
(א)
בגט שכיב מרע. עיין פרטי דינים בשו"ע בכל הסימן.
(ב)
אין לסמוך בזה"ז מאומדנות הרופאים. וכותב בביאור הגר"א [1]
בשם הג"מ סי' ל סוף ה"א: שמא לא נשמר מכמה דברים שמחזירין האדם לחליו
ולא מחמת חולי הראשון מת, עכ"ל.
(ג)
לטירוף דעת החולה. אגב עיין בנשמת אברהם חאו"ח [2] מה שכתבנו על
חולה שיש חשש לשמא יטרף דעתו לגבי חילול שבת עבורו. וא"ל הגרש"ז
אויערבאך שליט"א שטירוף דעת הוא מצב שעלול להיות מסוכן כל רגע או עבור החולה
עצמו או עבור הזולת ולכן צריכים לחלל עליו את השבת ואפילו באיסורי דאורייתא אם
ע"י כן יכולים לטפל בו או כדי למנוע ממנו את טירוף הדעת. וה"ה לגבי אדם
בריא שעלול להטרף דעתו. ואסור לחלל את השבת עבורו אם רק כדי שהוא עכשיו יהיה חייב
במצות, עכ"ד.
[1] ס"ק יא.
[2] סי' שו ס"ק ד.