נשמת אברהם / אבן העזר סימן קכג

סימן קכג  מי ראוי לכתוב הגט ונכתב וניתן בשבת

 

סעיף א  הכל כשרים לכתוב הגט, חוץ מחמשה, עובד כוכבים ועבד וחרש ושוטה וקטן. אפילו האשה בעצמה, אם אמר לה הבעל לכתבו, יכולה לכתבו ותקנה אותו לבעל וחוזר ונותנו לה. הגה והבעל לכתחלה לא יכתוב הגט בעצמו, גם לא יצוה לסופר כיצד יכתוב, אלא אומר לו, סתם, לכתוב. וי"א דיש להחמיר שגם קרוב לא יכתוב לכתחלה, היכא דאפשר באחר. (א) ולכתחלה יכתוב הסופר בידו הימנית; ואם הוא (ב) אטר יד, יכתוב בשמאלו.

 

נשמת אברהם

 

                                (א) ולכתחלה וכו'. כותב הח"מ [1]: משמע בדיעבד כשר הגט אם כתב בשמאל אף שאינו שולט בשתי ידיו, אע"ג דלענין שבת כתב בשמאל לאו כתב היא ובגמרא מדמה גט לשבת לענין כתב ע"ג כתב, אפשר לומר דלאו לכל מילי מדמינן לשבח, דבשבת בעינן מלאכת מחשבת דומיא דמשכן, ע"כ כל שכתב כלאחר ידו או בשמאלו לאו מלאכת מחשבת היא, אבל מ"מ כתב מיקרי לענין גט, עכ"ל.

                                וראיתי באגלי טל [2] שכותב: הנה באהע"ז סי' קכג כתבו הח"מ והב"ש והפר"ח דמכשירינן גט שנכתב בשמאלו משום דדוקא בשבת דכתיב ביה מלאכת מחשבת, ע"כ כל שכתב כלאחר ידו או בשמאלו לאו מלאכת מחשבת היא, אבל מ"מ כתב מיקרי לענין גט. ויש לעיין, דהרי מצינו בכמה מקומות אף בלאו מילי דשבת דכל דשלא כדרכו לאו כלום הוא. אכילה שלא כדרכו לאו אכילה היא להתחייב עליה, הנאה שלא כדרך הנאתו פטור. הנכנס לבית המנוגע דרך אחוריו וכו' טהור והבא אל הבית כתיב דרך ביאה דוקא וכו', התולש מעציץ שאינו נקוב פטור פירש"י משום דאין דרך זריעה שם וכו'. וא"כ גבי גט נמי נימא הואיל ואינו דרך כתיבה לא חשיב כתב . אך ברורן של דברים דהנה מלאכה כלאחר יד יש בשני אופנים. יש שהמלאכה עצמה בלתי נפעלת כראוי והיא שינוי באיכות הנפעל כענין הנזרע בעציץ שאינו נקוב שלא נזרע כי אורחיה אף שבאיכות הפועל לא היה שום שינוי. ויש מלאכה כלאחר יד שהוא שינוי באיכות הפועל לבד ולא באיכות הנפעל, כגון הכותב בשמאלו, אף שהנפעל דהיינו הכתב נעשה כראוי להיות שאימן את ידיו וכתב אותיות מיושרים כמו אם היה כתב בימינו [3]. וכן המוציא מרשות לרשות כלאחר ידו, אף דבעצם המלאכה היא בהחפץ המובא לרשות אחרת ובהחפץ אין שום שינוי ומונח עתה ברשות האחרת כאילו היה מוציאו כדרכו, רק שיש שינוי באיכות הפועל שלא עשה המלאכה כדרך עשיית מלאכה ההיא. והנה באופן הראשון שהמלאכה עצמה או המעשה עצמה בלתי נעשית כראוי והוא שינוי הנפעל, זה מצינו בכמה מקומות דשלא כדרכה לאו כלום היא אף זולת מלאכת שבת. וע"כ אכילה שלא כדרכה כגון שאכל חלב חי או עירב בו דבר מר, הרי יש שינוי בהמאכל, וכן הנכנס לבית המנוגע דרך אחוריו הרי יש שינוי בהביאה שהיא מעשה הנעשה וכו', וכן הנזרע בעציץ שאינו נקוב שהנפעל אינו כדרכו, בזה אין חילוק בין שבת לשאר דברים ובכל מקום לאו מידי הוא. אבל באופן השני שאין שום שינוי באיכות הנפעל רק באיכות הפועל, ראוי היה להתחייב, שהרי מ"מ הפעולה נגמרה כראוי, אך מ"מ בשבת פטור עליה דמלאכת מחשבת אסרה תורה, אבל גבי גט כתב מיקרי שהכתב הוא כראוי וכו', עכ"ל של האגלי טל. והדברים מאירים.

                                (ב) אטר יד. כותב השו"ת באר משה [4] דאיטר יד יתן הגט בימין דידיה שהוא שמאל דעלמא.

 

 

[1] ס"ק ה.

[2] סוף הפתיחה אות ג.

[3] ולפי"ז רופא שכתב הרבה פעמים בשבת בידו השמאלית ועי"כ התרגל לכתוב בכתב יפה.

    אעפ"כ עדיין נקרא זה שינוי כשכותב ביד שמאל עבור חולה מסוכן. וכתב לי מו"ר

    הגרי"י נויבירט  שליט"א: וכל זה דוקא אם עדיין לא שולט בשתי ידיו שוה בשוה. אבל אם שולט בשתי ידיו שוה בשוה ודאי דאין זה נקרא שינוי. עכ"ל.

[4] ח"ב סי' ב.