אישות במלחמה

א. המקור למניעת תשמיש בעת רעבון (מצב של חוסר מזון) הוא במסכת תענית (יא,א) ובשו"ע או"ח סי' רמ, סע' יב.

ב. הרמ"א שם ע"פ הירושלמי בתענית מרחיב את הדבר גם לצרות אחרות, כאשר יש מחלוקת אם מדובר דוקא בצרות של חוסר משאבים או גם בצרות אחרות כגון מלחמה.

ג. להלכה נשאלה השאלה במלחמת העולם הראשונה ופסקו להתיר [שו"ת דרכי חיים ושלום (מונקטש), סי' תרנו].

ד. במלחמת העולם השניה בגטאות בפולין היה ויכוח בין הפוסקים אם יש מקום להחמיר. (שו"ת עלי מרורות מאת הרב משה אהרונסון, עמ' 232-233. אבל שם חלק מנימוקי האוסרים היו מצב המחסור שהתלוה למלחמה).

ה. במלחמת יום הכיפורים כבר פסק הציץ אליעזר להתיר (כרך יג סי' כא).

ו. לגבי מלחמת המפרץ נפסק להקל בשופי (הרב שמואל דוד, תחומין יב, עמ' 222 ואילך).

ז. כדאי גם לזכור את שליחת אוריה (בעלה של בת שבע) לביתו ע"מ שישמש את אשתו בזמן מלחמה.

ח. לסיכום, גם לסוברים שאיסור תשמיש בשעת רעבון הוא דין גמור ולא מידת חסידות, להלכה אין איסור בזמן מלחמה, עאכ"ו במלחמה דוגמת המצב עכשיו.