פריוצ'יפ

פרויצ'יפ שנתחב למרווח שבין החניכיים ושם הוא מתפרק מאליו, הינו בגודל ציפורן של תינוק ומוחדר ישירות לתוך הכיס הפריודונטלי לאחר שהפציינט עבר הסרת אבנית והקצעת שורשים. הפריוצ'יפ מותווה לכיס פריודונטלי בעומק של 5 מ"מ ומעלה. הפריוצ'יפ נשאר במקום, משחרר כלורהקסידין ( חומר אנטיספטי) לתוך הכיס במשך 10-7 ימים.
ונראה דיש להתיר לה לטבול עם הפרויצ'יפ, משום דהוי מיעוט שאינו מקפיד בבית הסתרים, דהוה ליה תרי דרבנן ומותר לטבול עם זה[1].
בברכה
הרב אשר שקאני

---

[1] הנה כתב רעק"א בדרוש וחידוש (כתבים דף פו ע"א) שכל שעושה לצורך רפואה הוי כמיעוט שאינו מקפיד עליו ואינו חוצץ, ועוד שיש לצרף גם שיטת הריטב"א דהא דבעי' שבבית הסתרים ראוי לביאת מים הוא רק מדרבנן, וא"כ הוו תרי דרבנן ולכן יש להורות להקל שאינו חוצץ. ע"ש. וכיו"ב כתב בשו"ת אלף המגן ח"ב (סי' כו) בדין צמר גפן התחוב בשיניים. והובאו דבריו בספר דרכ"ת (סי' קצח ס"ק עה). וכ"כ בשו"ת לבושי מרדכי (תליתאה חיו"ד סי' כ). וע"ע בספר טה"ב ח"ג (עמ' קמב בד"ה שן). וגם בשו"ת דובב מישרים ח"ג (סי' מ) כתב בדין אשה שעשו לה ניתוח בחניכיים, והרופאים תפרו את הבשר בחוטי תפירה, שיש להקל כיון שאין החציצה אלא בבית הסתרים ובמיעוטו. ע"ש. וכ"ש באופן שחוטי התפירה נמסין מאליהן שיש להתיר ואין בזה משום חציצה, וכמ"ש בספר מראה כהן (עמ' קפג) בשם הגרשז"א זצ"ל. ע"ש. וע"ע בשו"ת שערי טבילה (ס"ס לה עמ' קנג). וכ"כ בספר שיעורי שבט הלוי (עמ' שכא) ובספר אהל שרה (עמ' כג). וכ"פ בספר טה"ב (עמ' סה ד"ה וכיוצא). ומינה לנ"ד ובפרט שהחומר בלוע בתוך בשר החניכיים. עיין בשו"ת אג"מ (ח"ב מיו"ד סי' פז).