ברכת "אשר יצר" היא ברכה "מיוחדת" תרתי משמע: עצם קביעת ברכה על עשיית צרכים מעורר פליאה מסוימת, אך כלולים בה תכנים מיוחדים ביותר, כי "בריאת האדם היא בחכמה נפלאה" (לשון השו"ע או"ח סימן ו' סעיף א').

במאמר זה ננסה לנתח את הברכה ודיניה לפי סדר הנושאים הבא:

א. מקורות הברכה

ב. ביאורים ופירושים לנוסח הברכה

ג. מקום ברכת "אשר יצר" בתפילה

ד. דיני "אשר יצר" במצבים מיוחדים (קטטר, איליוסטומיה או קולוסטומיה)

א. מקורות הברכה

הברכה נזכרת לראשונה בגמרא במסכת ברכות דף ס' ע"ב:

"כי נפיק אומר: ברוך אשר יצר את האדם בחכמה וברא בו נקבים נקבים חללים חללים גלוי וידוע לפני כסא כבודך שאם יפתח אחד מהם או אם יסתם אחד מהם אי אפשר לעמוד לפניך. מאי חתים? אמר רב: רופא חולים. אמר שמואל: קא שוינהו אבא לכולי עלמא קצירי. אלא: רופא כל בשר. רב ששת אמר: מפליא לעשות. אמר רב פפא: הילכך נימרינהו לתרוייהו – רופא כל בשר ומפליא לעשות…"

הברכה מובאת כבר בסידור רב נטרונאי, ונפסקה גם להלכה ברמב"ם (הלכות תפילה ונשיאת כפיים פ"ז ה"ה) ובטור ושולחן ערוך (או"ח סימן ו' סעיף א'). לפי הגמרא ברכות השחר נאמרות ביחד עם פעילויות שונות בבוקר, אך כבר בתקופת הגאונים סודרו כל הברכות בסידור התפילה וניתנו לכך טעמים שונים ע"י מפרשי התפילה (ראה להלן "מקום הברכה בתפילה").

ב. ביאורים ופירושים לברכת "אשר יצר"[1]

בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱ-לֹהֵנוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׂר יָצַר אֶת הָאָדָם ^(א) בְּחָכְמָה ^(ב) וּבָרָא בוֹ נְקָבִים נְקָבִים ^(ג) חֲלוּלִים חֲלוּלִים ^(ד) גָלוּי וְיָדוּעַ לִפְנֵי כִסֵּא כְבוֹדֶךָ ^(ה) שֶׂאִם יִפָּתֵחַ אֶחָד אוֹ יִסָּתֵם אֶחָד מֵהֶם אִי אֶפְשָׂר לְהִתְקַיֵּם וְלַעֲמוֹד לְפָנֶיךָ ^(ו) אֲפִילוּ שָׂעָה אַחָת ^(ז) בָּרוּך אַתָּה ה' רוֹפֵא כָל בָּשָׁר ^(ח) וּמַפְלִיא לַעֲשׁוֹת ^(ט):

הפירושים הבאים מראים את המקורות השונים של לשון הברכה במקרא ובדברי חז"ל. ננסה להסביר את משמעות הברכה לפי המקורות האלה. (ההערות מסודרות לפי האותיות (א) – (ט) בגוף הברכה למעלה.) יש לציין שבגלל חשיבותה המיוחדת של ברכת "אשר יצר" מובאים בשולחן ערוך מספר פירושים על לשון הברכה (או"ח סימן ו'), למרות שאין זאת דרכו של המחבר בשאר התפילות והברכות.

מובא בשם האריז"ל שיש מ"ה (45) תיבות בברכה כמניין אד"ם (45)[2].

(א) "אשר יצר את האדם" – הניסוח הוא על פי הפסוק בבראשית ב', ח "ויטע ה' א-להים גן בעדן מקדם וישם שם את האדם אשר יצר"
חז"ל טבעו את הנוסח של כמה ברכות לפי אותו פסוק:

•        כשעושה צרכיו – "אשר יצר את האדם בחכמה" (ברכות דף ס' ע"ב).
•        ברכת הנישואין "אשר יצר את האדם בצלמו" (כתובות דף ח' ע"א).
•        "הרואה קברי ישראל אומר ברוך אשר יצר אתכם בדין וזן אתכם בדין…והוא עתיד להחיותכם ולקיים אתכם ברוך מחיה המתים" (ברכות דף נ"ח ע"ב).

חז"ל ניסחו על פי הפסוק בבראשית ב', ח שלוש ברכות שונות, אשר מתייחסות לשלשה שלבים מרכזיים ביותר בחיי האדם: הלידה ועשיית צרכים כל יום, הנישואין, המוות ותחיית המתים. יש קשר בין השלבים השונים, למשל בברכת "א-להי נשמה", אשר היא מעין המשך של ברכת "אשר יצר" (ראה למטה), נאמר מפורשות "אתה נפחתהּ בי … ואתה עתיד ליטלהּ ממני ולהחזירה בי לעתיד לבא"[3].

"יצר" – "ברא" – שני הפעלים האלה מופיעים בהקשר של בריאת האדם "ויצר ה' א-להים את האדם עפר מן האדמה…ויברא א-להים את האדם בצלמו" (בראשית א', כז; ב', ז) ובהקשר של בריאת העולם "יוצר אור ובורא חשך" (ישעיה מ"ה, ז) [4]. האדם הוא מעין עולם קטן ("Microcosmos"), ולכן מברכים על בריאת האדם באותן לשונות כמו על בריאת העולם כולו. גם עם ישראל מכונה – כחלק של הבריאה – באותן לשונות: "כה אמר בּרַאֲךָ יעקב ויֹצֶרְךֳ ישראל" (ישעיה מ"ג, א; ראה גם מ"ג, ז; מ"ה, יח; עמוס ד', יג).

(ב) "בחכמה" – המפרשים נתנו הסברים שונים למושג "חכמה" בברכה זאת (ראה גם להלן "מפליא לעשות"):

• חכמת הבורא– "…ברכת אשר יצר את האדם בחכמה, שבריאת האדם היא בחכמה נפלאה" (שו"ע או"ח סימן ו').
• חכמת הבורא: האיזון בטבע(Ecology) – "בתנחומא ויברא א-להים את האדם א"ר בון בחכמה שהתקין מזונותיו ואח"כ בראו היינו דאמר בסנהדרין בס"פ אחד דיני ממונות (דף ל"ח ע"א) לכך נברא בערב שבת כדי שיכנס לסעודה מיד וע"כ יסדו 'אשר יצר את האדם בחכמה'" (תוספות ברכות דף ס' ע"ב).
• חכמת המין האנושי(Homo Sapiens) – "בחכמה קאי על האדם שנתן לו הקב"ה חכמה בבריאתו, לא כן כל שאר בעלי חיים שלא ניתן להם חכמה" (מהרש"א).
• כנגד התורה והמצוות– על דרך הרמז דרשו: "חי"ת כ"ף מ"ם ה"י בגימטריא תרי"ג פי' יצר את האדם לכבודו לקיים תרי"ג מצות" (פירוש "ענף יוסף").

ארבעת ההסברים משקפים גישות שונות: שני הפירושים הראשונים מתייחסים לחכמת הבורא, בקשר לבריאת האדם בלבד או הבריאה כולה, והניסוח הוא על פי הפסוק בתהלים ק"ד, כד: "מה רבו מעשיך ה' כלם בחכמה עשית מלאה הארץ קנינך". המהרש"א מדגיש את אחריות האדם וחובתו להתנהג בשיקול דעת ובחכמה יתרה; הסברו של המהרש"א מעביר כביכול את החכמה של בורא העולמים לחכמת האדם[5]. הפירוש האחרון מייחס – על דרך הדרוש של גימטריות – את כל חכמת הבריאה לתורה ולקיום תרי"ג מצוות; חכמת הבריאה של היקום כולו מצטמצמת לעולם הדתי של תורה ומצוות.

(ג) "נקבים" – "חלולים" – הניסוח ע"פ יחזקאל כ"ח, יב: "…אתה חותם תכנית מלא חכמה וכליל יפי: בעדן גן א-להים היית…מלאכת תפיך ונקביך בך ביום הבראך כוננו:…תמים אתה בדרכיך מיום הבראך עד נמצא עולתה בך" (אבודרהם). בתירגום יונתן בן עוזיאל נמצא המקור של לשון ברכת "אשר יצר": "…את דמי למנא דצורתא די מתקן בחוכמא ומשכלל בשופריה …ברם לא אסתכלת בפגרך דאתעביד חללין ונקבין דאינון צורכך דלא אפשר לך דתתקים בלא בהון מיומא דאתבריתא עמך מתקנין"[6]. האדם נוצר בגן עדן ועליו לשמור על "צלם הא-להים" שלו ולהתרחק מגאוה, כפי שעולה מתוך ההקשר בספר יחזקאל. נוסח הברכה רומז אם כן לא רק לבריאה הביולוגית של האדם, אלא גם לערכים המוסריים שלו.

(ד) "חלולים חלולים" – בגימטריא רמ"ח כנגד בריאת רמ"ח האיברים: "לעשות רצונך א-להי חפצתי ותורתך בתוך מעי (תהלים מ', ט) אשריכם ישראל שבכל אבר ואבר שבכם נתן מצוה שרמ"ח איברים באדם ולכן אנו אומרים בכל יום 'בא"י אמ"ה אשר יצר את האדם בחכמה וברא בו נקבים נקבים חלולים חלולים' – חלולים חלולים בגימטריא רמ"ח הוי כמנין איברים שבאדם"[7].

(ה) "לפני כסא כבודך" – המפרשים התפלאו על לשון "לפני כסא כבודך" דווקא בהקשר של הברכה הזאת ונתנו לכך הסברים שונים:

•        "ולא אמר לפניך כמו שרגיל לומר בשאר מקומות לפי שהוא רומז כי מקום הנפשות הוא לפני כסא כבודו" (אבודרהם). ייתכן לפרש את המושג "כסא הכבוד" בברכה זאת ע"פ הפסוק ביחזקאל א', כו: "ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם עליו מלמעלה": ה' ברא את האדם בצלם א-להים ומאידך דמות האדם נמצא בכסא הכבוד, וכך נאמר בחז"ל "נשמתן של צדיקים גנוזות תחת כסא הכבוד" (שבת דף קנ"ב ע"ב)[8].
•        "מה שמזכירין כאן כסא הכבוד בברכת עשית צרכיו הוא לאפוקי מדעת האומרים שהקב"ה אי אפשר שישגיח על עולם השפל לכך אנו אומרים שאפילו לפני כסא הכבוד שאפילו המלאכים הגבוהים עומדים כמה רבי רבבות פרסאות אפילו משם הוא משגיח על דברים שפלים כאלה…" (מנחת אליהו להגר"א עמוד א')[9].
•        המושג "בית כסא של כבוד" מציין בלשון המשנה את מקום עשיית הצרכים, והתוספת "כבוד" מתפרשת לפי דרכי הצניעות שנוהגים בו: "…ובית כסא של כבוד וזה היה כבודו מצאו נעול יודע שיש שם אדם פתוח יודע שאין שם אדם…" (משנה תמיד פ"א מ"א). כיון שבני אדם מתנהגים בצניעות ובכבוד באותו מקום, ראויים הם כביכול לעמוד לפני כסא הכבוד של הקב"ה. – "כסא הכבוד" הוא בלשון המקרא[10] ובלשון חז"ל כינוי למקום השכינה של הקב"ה, ולכאורה פלא על נוסח המשנה, בו "בית כסא של כבוד" הוא כינוי למקום של עשיית הצרכים, אך לפי פירושנו מובן הדבר היטב.
•        בדרך הדרוש הסבירו את נוסח הברכה על פי הגמרא במסכת ברכות דף כ"ג ע"א: "הנצרך לנקביו – אל יתפלל, ואם התפלל – תפילתו תועבה", דהיינו אסור להתפלל ולעמוד לפני כסא כבוד ה' אם נצרך לנקביו[11].

(ו) "להתקיים ולעמוד לפניך " – העיון בנפלאות הבורא מביא לידי הכרת ה' והחובה "לעמוד לפניו", דהיינו לעבוד את ה' כלשון הפסוק "חי ה' אלהי ישראל אשר עמדתי לפניו…" (מל"א י"ח, א; בראשית מ"א, מו; במדבר ג', ו; דברים י', ח; י"ח, ז), וראה רמב"ם פ"ב מהל' יסודי תורה ה"ב [מצוטט למטה באות (ט)]. המטרה של בריאת האדם כולה היא לעמוד לפני ה', ולכן נוסח הברכה עובר דווקא פה מגוף נסתר לגוף נוכח.

(ז) "אפילו שעה אחת" – הגירסא הזאת מובאת בכמה כתבי יד של הגמרא (כ"י פריז) וחלק מהגאונים והראשונים מביאים את הנוסח הזה בסידורם. אחד הפוסקים נתן לה את הטעם הבא: "…כדאיתא במסכת נדה כל זמן שתינוק במעי אמו טבורו פתוח ופיו סתום יצא לאויר העולם נפתח הסתום ונסתם הפתוח שאלמלא כן אי אפשר לעמוד"[12]. אך יש החולקים על דעת הפוסקים הנ"ל: "וה"ר מאיר מרוטנבורק כתב שאין לומר אפילו שעה אחת שהרי סותם את פיו הרבה שעות ויכול לחיות"[13]. להלכה קיימים שתי הגירסאות "ומאן דבעי יכול לומר אפילו שעה אחת ואין לזוז ממה שנהגו אבותיו נהרא ונהרא ופשטיה" (ב"ח).

ייתכן שיש הבדל עקרוני במשמעות הברכה לפי ההשוואה בין הדיון ההלכתי (ברכות דף ס' ע"ב) לבין הדיון האגדי (נידה דף ל' ע"ב). שתי הסוגיות מתייחסות בניסוחים דומים ליצירת גוף האדם ונשמתו הטהורה, אך ההקשרים שונים לחלוטין בשתי הסוגיות: במסכת ברכות הדיון הוא בהקשר הלכתי של ברכות השחר בשעה שהאדם עושה את צרכיו היומיים, בעוד שבמסכת נידה[14] ההקשר הוא אגדי על יצירת הולד. כבר בסוגיות התלמודיות ניתן לראות דמיון בולט בין הדיון ההלכתי והאגדי, אשר בא לידי ביטוי גם בנוסח ובפרשנות המילים: