גיור צאצא של פונדקאית או תרומת ביצית,
כשאחת האמהות נכרית
לכבוד העורך,
א. זוג יהודי משתמשים באם פונדקאית נכרית ללדת ילד מזרע האב והאם היהודים. בנוגע ליחוס הילד נסתפקו הפוסקים[1] אם ליחסו אחר תורמת הביצית היהודיה או אחרי האם היולדת הנכרית. ממלא, הילד הוא ספק יהודי ספק נכרי וצריך גירות לחומרא.
ב. לגבי גיור קטן, הגמרא בכתובות אומרת שמקבלים אותו על דעת בית דין משום שזכות הוא לו ופירש התוספות מדין זכין לאדם שלא בפניו. נחלקו הפסוקים אם בימינו אפשר לגייר גר קטן במקרה שההורים המגדלים אינם שומרי מצוות, וממילא חזקה שהילד לא יגדל לשמור מצוות בעצמו. השאלה היא אם, בהשוואה למצב שהוא גוי, להיות ישראל שעובר עבירות הוא זכות או חובה. אם אין הגירות זכות, אין הגירות חלה בהיותו קטן בלי דעת.
למעשה, אף שיש דעות המקילות, בתי הדין אינם מגיירים קטן אא"כ המשפחה שומרת שבת ומתחייבת למסגרת חינוכית תורנית בעד הילד.
ג. במקרה של ספק יהודי, לכאורה היה נראה לאמר שיש לנהוג באותה הדרך ולא לגייר ילד בלי שני התנאים הנ"ל. הרי אם הוא יהודי, אינו צריך גירות, ואם הוא גוי שאלת היות הגירות זכות או חובה שוה למקרה הרגיל.
אך, נראה שאין הדבר כן. השאלה אם הגירות היא זכות או חובה צריך להימדד כלפי המציאות בפועל ולא כנגד צד הספק. זה ודאי נכון לפי המשתמע מדברי רש"י בב"מ ובעוד מקומות, שזכין לאדם מבוסס על אנן סהדי שהיה מסכים אם היה יודע, אך נראה שזה נכון גם אם נגיד שהזכות בא במקום הדעת – מ"מ, זכות מוגדרת כדבר שמביא לתוצאה מעשית שטובה בשבילו.
לכן, השאלה היא אם, לילד הזה, במצבו המציאותי שיש לו דין ספק ישראל ספק נכרי, עדיף להתגייר ולהיות ישראל גמור או להשאר במצבו כספק. במקרה שלנו, הלכה למעשה יש על הילד כל חומרות דין ישראל, והוא חייב במצות לחומרא כמו ישראל. לכן יש להשוות במציאות את מצבו כספק יהודי שלא ישמור מצוות ויש עליו גם חומרות של נכרי לעומת מצבו כיהודי גמור שלא ישמור מצוות. (יש להוסיף שבמקרה הנידון המשפחה אכן מקיימת אורח חיים יהודי בעל תוכן של מצוות וגם ממשיכה להתחזק, כולל תפילה בשבת, כשרות, חגים וכדומה).
במיוחד יש להתחשב בעובדא שלמעשה הוא אסור ע"פ דין להנשא כלל, שהרי אסור גם בבת ישראל ובנכרית, והרי זה דומה לספק עבד ספק ב"ח שכופין על רבו לשחררו ודוחים איסור לעולם בהם תעבודו. רק על ידי הגירות יותר לו ע"פ דין להנשא. במצב כזה, נראה שגם המחמירין בגר קטן יודו שבספק ישראל הגירות היא זכות גמורה ויש לגיירו והגירות חלה[2].
כן נראה לי לדון הלכה למעשה אם יסכימו רבנן היושבים על הדין.
הרב עזרא אהרן ביק