הזרקת זרע על ידי האשה לנרתיק שלה
רציתי להבהיר נקודה משמעותית שיכולה לסייע לזוגות עם בעיית הוגיניזמוס[1].
הפרעה זו עלולה לגרום לבעיות קשות בשלום הבית, לביטול מצוות עונה, להשחתת זרע, ולאיסור נידה [לפי חלק מהדעות], ולכן חשוב מאד לטפל בה בהקדם. הטיפול המוצע הוא בדרך כלל טיפול התנהגותי על ידי תרגילי הרפיה ושימוש במרחיבים שהאשה לומדת להכניס לנרתיק שלה בהדרגה. במקרים הקשים יותר, ובעיקר במקרים בהם קיים חשש לטראומה בעבר שהיווה ה'טריגר' להתהוות ההפרעה הזו [כמו התעללות מינית בילדותה בכל צורה ובכל דרגה שהיא – אפילו מגע חיצוני חד פעמי באחד מאיבריה המוצנעים], חשוב לצרף גם טיפול פסיכולוגי בטראומה. אך לעיתים רחוקות, כשלא נצפית הצלחה בטיפול סקסולוגי בבעיה סבוכה זו, עקב מוטיבציה נמוכה וחוסר שיתוף פעולה, או רמת חרדה מוגברת במיוחד עקב טראומה עמוקה מאד, או במקרים בהם בני הזוג [בת הזוג, בעיקר], מבוגרים, והשעון הביולוגי מתקתק, ואין פנאי להמתין להצלחת הטיפול, ישנם רופאים [וגם רבנים] שמרימים ידיים ומתיאשים מהטיפול בוגיניזמוס ובפתרונו, ומחליטים לפנות לטיפולי פריון בתקווה שהזוג יהפוך להורים, ואז אולי הבעיה הנפשית תיפתר. ואז מוצעת לזוג תכנית טיפולית, מסלול 'עוקף תשמיש תקין', שבו האשה מקבלת טיפול הורמונלי בליווי של צוות רפואי שעוקב אחר הזקיקים באולטראסונד ובבדיקות דם הורמונאליות, ובהמשך מוזרק הורמון שיגרום לחריגת הביצית מהשחלה, והזוג מתבקש להגיע למרפאת הרופאה, עם זרע שהוצא ללא קיום יחסים מלאים[2] שמושבח במעבדה, ומוזרק בצורה סטרילית על ידי הרופאה לתוך רחמה של האשה.
למרות הסתייגותי החד-משמעית מ'קיצור דרך' זו, כאשר בעיני זו בריחה, ונתינת אות לזוג שאין טעם להתאמץ ולטפל, ובכך גם הורדת האימון שלהם בהצלחת התהליך. ובכלל, בעיני, צריכה להיות הירארכיה הגיונית בשלבים ליצירת קשר אינטימי בין איש ואשתו ובבניית תשתית יציבה של שלמות הבית לצורך גידולה של משפחה שמחה.
אך באותם מקרים בהם החלטת הרב היא כזו, ישנה אלטרנטיבה!
לכאורה, ישנה שיטה עממית, ביתית, פשוטה יותר מזו, והיא שהאשה תאסוף את הזרע שנפלט מחוץ לנרתיק, ובעזרת מזרק – תזריק אותו לעצמה לתוך הנרתיק. פעולה זו איננה דורשת מיומנות, ואין צורך בסביבה סטרילית, ולא מעקבי ביוץ, ולא טיפול הורמונלי. ולא בעיות השגחה בזרע שבמעבדה, ולא אי-נעימות ואי-נוחות לזוג, ובעיקר לאשה, ולא ביקור אצל רופאה במרפאה.
אשמח אם הרב יביא דברים קצרים אלו לידיעת ציבור הרבנים.
ד"ר חנה קטן
א.
ב.
ג.