נגישות

מכון שלזינגר לחקר הרפואה על פי ההלכה

על משמעות רפואת ה"קיבלא" בתשובת רב שרירא

הוניג, מ.. "על משמעות רפואת ה"קיבלא" בתשובת רב שרירא" ספר אסיא יד, תשע''ג, עמ' 20-21.

מ.מ. הוניג

על משמעות רפואת ה"קיבלא" בתשובת רב שרירא*

משמעות המלה הארמית "קִיבְלָא", היא: קמיע, לחש. ולמעשה מילה זו כבר מופיעה בתלמוד, ראה:

1. ברכות סב, א: "אמר רבי תנחום בר חנילאי כל הצנוע בבית הכסא נצול משלשה דברים מן הנחשים ומן העקרבים ומן המזיקין ויש אומרים אף חלומותיו מיושבים עליו. ההוא בית הכסא דהוה בטבריא כי הוו עיילי ביה בי תרי אפילו ביממא מתזקי. רבי אמי ורבי אסי הוו עיילי ביה חד וחד לחודיה ולא מתזקי. אמרי להו רבנן לא מסתפיתו? אמרי להו אנן קבלה גמירינן: קבלה דבית הכסא צניעותא ושתיקותא, קבלה דיסורי שתיקותא".

2. סנהדרין קד, ב: "…מכאן לקובלנא מן התורה…".

פירושים שונים הובאו שם ברש"י(?) (על מחברו של הפירוש לפרק "חלק", ראה הספרות המצוינת בידי: א גרוסמן, חכמי אשכנז הראשונים, ירושלים תשס"א, עמ' 217, הערה 278). וראה: ערוך השלם, מהדורת ח"י קוהוט, ז, עמ' 58; סוקולוף במילונו (המוזכר להלן), עמ' 989, ערך: "קובלנא".

הנוסח שלנו, במספר 1: "קבלה", תוקן בדפוס ונציה רפ"ב, על-פי פרשנותו המחודשת של רש"י, על אתר: "קבלה. מסורת ומנהג שקבלנו מרבותינו בבית הכסא".

בתשובתיהם ובפירושיהם של הגאונים ורוב הראשונים וכן בכתבי-היד ובדפוס הראשון שונצינו רמ"ד, הנוסח שונה, ראה:

1)   ב"מ לוין, "פירוש רב האי גאון לברכות ס"א-ס"ב", גנזי קדם, ב (תרפ"ג), עמ' 24; הנ"ל, אוצר הגאונים, ברכות, הפירושים, עמ' 99:

"…והני קיבלי דאמרי להו רבנן בשמעתא דמעלו נקיטי וגמירי דמעלי למימר הכי כרזי דשמיא מן מלאכי ומפמליא של מעלה כי כמו שיש רוחות שבלשון הזה מועיל בהם…".

2)   ש"א ורטהימר, "פירוש רס"ג(?) למסכת ברכות", גנזי ירושלים: תורתן של גאונים וקדמונים מתוך כתבי-יד הגניזה שבמצרים, א, ירושלים תשנ"ב, עמ' רמא; ב"מ לוין, "לקוטי גאונים", בתוך: אוצר הגאונים, ברכות, הפירושים, עמ' 106: "קיבלא לי, סר אעמלה" (=ורטהימר מתרגם: "סוד אעשנו", וסוקולוף במילונו [ראה להלן[ מתרגם: (a mystery which I shall perform.

3)   פירושי רבינו חננאל, ברכות, מהדורת ד' מצגר, ירושלים תש"ן,
עמ' קמא: "קיבלה דבית הכסא צניעותא ושתיקותא, קיבלה דיסורי…".

3. ערוך השלם, שם: "קבל (…) בפ' הרואה בגמ' לא יקל אנן קיבלא גמרינן מאי היא קיבלא דבית הכסא צניעותא ושתיקותא. פי' אם אדם צנוע ושותק בבית הכסא היא קמיעתו שיצילנו מהמזיקין. קבלא דייסורי שתיקותא ומבעי רחמי. כלומר מי שמיוסר קמיעותו המצילתו מאותן היסורין לשתוק ולהתפלל. *[אחי"ה וג' קיבלא עם פי' הערוך הובא ג"כ באו"ז הל' טהרת ק"ש ותפלה סי' קל"ז…"].

הנוסח: "קבלא", מובא בידי כמה ראשונים, ראה: דקדוקי סופרים, ברכות, עמ' 360, הערה מ. הנוסח: "קבלה", הובא רק בידי רש"י, ובידי הראבי"ה, ראה: ספר הראבי"ה, א, עמ' 143: "וקבלה דבית הכסא… וקבלה דיסורים…".

אין כתב-יד המתעד את הנוסח: "קבלה". בכתב-יד מינכן 95, הנוסח הינו:

"…אמרו להו אנן קיבלא גמרי. אמרה ליה אימיה לרמי בר חמא לא בעית איניש דעייל בהדך לבית הכסא א"ל אנא קבלא גמירא. ומאי קבלא דבית הכסא שתיקותא וצניעותא. קבל דייסורי שתיקותא".

בכתב-יד פריז 671:

"…אמ' ליה קיבלא… קבל()[א] דבית הכסא… קיבל()[א] דייסורי…".

בכתב-יד אוקספורד (366) 23 OPP. ADD. FOL:

"אמ' לה קיבלא… קיבל' דבית הכסא… קיבלא דבית אסירי…".

מילה ארמית זו, הובאה גם בתוך: חרבא דמשה, ראה:

Gaster, Studies and Text in Folklore and Samaritan Archaeology, III,New York 1971, p. 38:

"…וכן לכל קבלין דרחשין וצער הדין קבלא."

על מילה זו ומקורות נוספים, ראה עוד: א' אפטוביצר, ספר ראבי"ה, שם, הערה 9; י"נ אפשטיין, מחקרים בספרות התלמוד ובלשונות שמיות, א, ירושלים תשמ"ד, עמ' 339, הערה 26; הנ"ל, שם, ב (א), עמ' 592, הערה ד; ב"מ לוין, אוצר הגאונים, גיטין, עמ' 152, הערה ה; M. Sokoloff,
A. Dictionary of Jewish Babylonian Aramaic, Ramat-Gan 2002, p. 1009.

מקור: אסיא עה-עו, עמ' 193-194(2005)

 


 

*     ראה עמ' 8 הערה 41, לעיל.                                                                          העורך.

powered by Advanced iFrame free. Get the Pro version on CodeCanyon.