מכתבים למערכת

תגובה על ניהול סיכוני קרינה אלקטרומגנטית  

לכבוד העורך,                               

תודה שוב על ששלחת לי את מאמרו של ד"ר רונן הראובני מתוך כתב-העת אסיא (אסיא קטו-קטז, אייר תשע"ט, עמ' 227-173) בנושא קרינה.

העברתי אותו לידי כמה מומחים, וקבלתי את תגובתו של מהנדס רם דישון. הוא מסכים לפרסום הדברים כמובן.

מצורף מסמך חשוב שכתב מהנדס רם דישון ובו הוא מראה את ההשפעה השלילית של אנטנה סלולרית על עשרות ילדים בבית ספר בראשון לציון.

רם דישון הוא  מהנדס אלקטרוניקה, בוגר הטכניון, שהתמחה בנושאי אנטנות, מכ״מ, לוחמה אלקטרונית ובסוף הקריירה המקצועית עבד בחברה שייצרה ופיתחה ציוד עזר לתקשורת סלולרית (רפיטרים).

להלן הערותיו:

לגבי הנקודה בה נמצאת צפיפות ההספק המרבית בקרבת תחנת הבסיס – היא בין 150 ל-250 מטרים, ולא כפי שכתוב במאמר בעמ' 190: "מרחק טיפוסי של עשרות מטרים מהתורן". 

הנקודה הזו חשובה מכיוון שהדעה הרווחת היא שאין שום סיכון מעבר ל-50 מטרים סביב האנטנה, ולא כך הוא. גם החישובים מראים כך וגם מדידות שערך בשטח.

                                                  תודה רבה וכל טוב
בת ציון שלומי

*  *  *

סיכום אירוע בי״ס נגבה, ראשון לציון, חורף 2014.

1. בקיץ 2013 הותקן מתקן גישה אלחוטי (אנטנה סלולרית לכל דבר וענין) מעל גג מרכז מסחרי בראשון לציון, שאמור היה לכסות קטע רחוב סמוך. מעברו השני של רחוב זה נמצא בי״ס נגבה, והגיאומטריה של האזור היא כזו שהקרינה מהאנטנה פגעה בשורה של כיתות בבית הספר.
2. מספר שבועות לאחר תחילת שנת הלימודים החלו תלמידים רבים של בית הספר לסבול מכאבי ראש, כאבי בטן ובחילות. לקח זמן לא מבוטל עד שההורים נפגשו במרפאות השונות ושמו לב שכל התלמידים שסבלו – למדו באותה שורת כיתות החשופה לקרינה. עלה חשד שהגורם הוא אכן האנטנה, בגלל העיתוי של הכאבים – שנמוגו לאחר שהתלמידים שבו הביתה.
3. ההורים התארגנו והשביתו את הכיתות הללו לשבוע, בסיוע של רופא במרפאה סמוכה שהכיר את התופעה עוד מבריה״מ. הכאבים לא חזרו.
4. לאחר שבוע התלמידים חזרו ללמוד, אבל בכיתות אחרות שלא היו חשופות לקרינה. הכאבים לא חזרו, מה שמצביע על כך שהסיבה לכאבים היא בכיתות אלו ולא בשום גורם אחר בבית הספר (צמחים אלרגניים, צבע בקירות וכו׳).
5. ההורים החלו במאבק חריף שהביא להשבתת האנטנה. התלמידים חזרו לכיתות המקוריות והכאבים לא חזרו. בשלב מאוחר יותר, בעקבות המאבק הציבורי, הוסר מתקן הגישה לחלוטין.
6. יש להדגיש ש-75 תלמידים, מתוך 183 שלמדו בכיתות הנ״ל, סבלו מהכאבים. זה שיעור של 40%! בידי הייתה רשימה שמית של תלמידים אלו.
7. במהלך המאבק נמדדה עוצמת הקרינה בכיתות הללו ע״י שני מודדים. מדידה אחת נעשתה ע״י מנהל חברה קבלנית שמבצעת בדיקות עבור החברות הסלולריות, כך שאינני יכול לחשוד שהוא הטה את התוצאות כלפי מטה. המודד השני אמין עלינו. שתי המדידות הראו תוצאות דומות.
8. הערך הנמוך ביותר שנמדד בכיתות היה 2 מיקרוואט לסמ״ר. עד אותו אירוע דגלתי בערך סף של 1 מיקרוואט לסמ״ר, אך בעקבות מדידה זו אני דוגל היום בערך סף של 0.2 מיקרוואט לסמ״ר, עשירית מהערך הנמוך שנמדד בכיתות.
9. בעקבות אירוע זה, והלחץ שהפעלנו על הרגולטור, קובע הרגולטור (ד״ר סטליאן גלברג מהמשרד להגנת הסביבה), כי בכל דירה שעוצמת הקרינה שנמדדה בה עולה על 10 מיקרוואט לסמ״ר, יתערב המשרד ויפעל להקטנתה. זה אמנם אינו מגיע לערך בו אני דוגל, אך עצם הקביעה מצביעה על כך שהרגולטור הבין שאכן הקרינה מזיקה ויש להוריד את הסף הקיים.

                                                  נרשם ע״י רם דישון, מרס 2018.