שיכוך כאבים שמקצר חיים; טיפולי פוריות לפסולי דין; קדימויות בחולים מסוכנים - שו"ת - מכון שלזינגר
נגישות

מכון שלזינגר לחקר הרפואה על פי ההלכה

שיכוך כאבים שמקצר חיים; טיפולי פוריות לפסולי דין; קדימויות בחולים מסוכנים – שו”ת

אויערבאך, שלמה, ושמעון גליק. "שיכוך כאבים שמקצר חיים; טיפולי פוריות לפסולי דין; קדימויות בחולים מסוכנים – שו”ת" ספר אסיא יא, תשס''ט, עמ' 3-8.

מידע ביבליוגרפי נוסף:

אסיא סא-סב, עמ' 57-56 (1998) אסיא נט-ס, עמ' 51-46 (1997)

השאלות:

לכבוד הרה”ג הרב שלמה זלמן אויערבך שליט”א

הנני פונה לכבודו עם שלש שאלות רפואיות מעשיות שאנו עומדים לפניהם לעתים די קרובות.

  1. איך לנהוג בחולה שסובל ממחלה קשה שכנראה הגיע ל”סוף הדרך” עם סרטן או מחלות אחרות שלפי כל הערכה רפואית לא ניתנות עוד לטיפול משמעותי, והוא סובל מכאבים קשים.

יש אפשרות לתת לו זריקות מחומרים שמרגיעים את הכאבים ומורידים את הסבל, אבל כמעט כל אותם תרופות ג”כ קצת מרדימות, וכמעט בטוח שהם ממהרים את עתוי המוות הסופי של החולה.

  1. איך לנהוג באשה צעירה עקרה (או שבעלה עקר, לא ברור מי) שהיא להערכתי מפגרת מבחינה שכלית, וספק באיזה מידה היא תוכל לחנך ולגדל ילד. כל עיסוקיה מנוהלים, כנראה, ע”י אמהּ שהיא מביאה אותה לרופא ומדברת בשבילה.

יכול להיות שבהשקעת מאמצים חזקים יהיה אפשר להצליח שהיא תוליד ילד. האם זה מוצדק מצידינו לתת לאשה הזאת האפשרות לגדל בנים אם לדעתנו היא לא מסוגלת לכך?

או שמא אין זה מתפקיד הרופא [לשקול שיקולים מסוג זה] ועלינו לעשות כל המאמצים הנדרשים, וה’ ירחם?

  1. איך לנהוג במצבים שעומדים לפנינו כמעט כל יום ועל אחת כמה וכמה בזמני מלחמה ח”ו, שאין לנו המשאבים לטפל בכמה מקרים דחופים שמגיעים לטיפול בבת אחת.

האם קיימים איזה שהם שיקולים בקשר למתן עדיפויות לחולה אחד על השני?

האם צריכים להקדיש יותר זמן לחולה שסיכוייו יותר טובים שהרופא יכול להשפיע?

האם מותר להחליט לפי גיל, לפי מעמד, לפי מחלה, לפי סדר קדימה?

האם מותר לקחת מכשיר הנשמה מחולה אחד ולתת לשני שהוא במצב יותר קשה, או סיכוייו יותר טובים?

אני מודה לכבודו מראש על עזרתו.

אני מאחל לכבודו חג פסח כשר ושמח.

ברגשי כבוד

ד”ר שמעון גליק

התשובות[2]:

ב”ה, ערב שב”ק ב’ ניסן תשל”ו

לכבוד הפרופ’ ר’ שמעון גליק הי”ו

אחרי תת ברכה כיאות, הנני משיב לו על מכתבו שהגיעני אמש, כסדר דבריו על ראשון ראשון.

א. שיכוך כאבים שמקצר חיים

הואיל וייסורים קשים מאד לאדם וא”א לסובלם וכמאמרם אלמלי נגדוה לחנני’ וכו'[3], מסתבר שצריכים לרחם על החולה ולהקל עליו את סבלו ולהשקיט במעט את הכאבים, ובפרט דגם אפשר שכאבים חזקים מחלישים ומזיקים לאדם[4] יותר מהתרופות. אך אם החולה הוא בהכרה חושבני שצריכים להודיע לו על כך אם הוא בלא”ה יודע את מצבו. אך אפי’ אם אינו יודע, מ”מ מצינן בגמ’ סנהדרין פ”ד ע”ב ועיי”ש ברש”י שכתב: ואהבת לרעך כמוך, לא הוזהרו ישראל מלעשות לחבריהם אלא דבר שאינו חפץ לעשות לעצמו עכ”ל. ובנדון זה שלפנינו הרי כל חולה מבקש ומתחנן להשקיט הכאבים ואע”פ שזה מזיק. וכיון שכן גם מסתמא אנן סהדי דניחא לו.

כמובן דכל זה דווקא אלא באופן שהכוונה היא אך ורק להשקטת הכאבים, ומזה שזה עלול לקרב קיצו הוא כעין פסיק רישא דלא ניחא לו (כוונתי בהזכרת הענין של פס”ר היא רק על דרך המליצה[5]). גם מצינן בש”ס בכמה מקומות על הרבה דרכים שהם ממש קרוב לסכנה ואפי”ה כיון דנהוג עלמא לעשות כן אמרינן “והאידנא שומר פתאים ד'”. וכיון שדרך של כל החולים הוא בכך יתכן דשייך שפיר לומר דבר זה גם בנד”ד וצריכים שפיר להשקיט הכאבים, וד’ ירחם.

ב. טיפולי פוריות לפסולי דין

נראה שאם הבעל פקח הרי חייב הוא בפו”ר, אך אם גם הוא מפגר, חושבני מסברא שאם אחד מבני הזוג מצטער מזה והוא דורש ומבקש רפואה, צריכים שפיר לעזור להם בדרך הרגילה. אבל לא לעשות תחבולות ואמצעים כעין הזרעה מהבעל וכו’. ואם רק הסבתא וכדומה מבקשת את זה, יותר טוב להמנע. כל זה כתבתי מסברא בלי שום יסוד מהש”ס.

ג. קדימויות בחולים מסוכנים

כתב הפמ”ג בריש סי’ שכ”ח במש”ז: “אם יש אחד שודאי מסוכן עפ”י הרופאים וכדומה, וזה ספק, ורפואה אחת אין מספקת לשניהם – הודאי דוחה הספק” עכ”ל, ולכן צריכים בעיקר להתחשב עם גודל הסכנה ועם הסיכויים להצלה. התחשבות ב”גיל” לא בא כלל בחשבון. ועיין בסוף מס’ הוריות במשנה ובגמ’ סדר של עדיפות בענין הצלה משבי וכן לענין צדקה וכדומה. אך חושבני שבזמננו קשה מאוד להתנהג לפי זה. אולם להעביר מכשיר נשימה מחולה לאחר שהוא במצב יותר קשה או שיש לשני יותר סיכויים להצלה – מסופקני מאד. כי יתכן דחשיב כאילו הראשון כבר זכה במכשיר, והחולה עצמו ודאי פטור מליתן מכשיר שלו לאחר אף אם השני יותר מסוכן. וכן אם כבר התחיל הרופא להתעסק עם חולה מסוכן מסתבר דכמו שהעוסק במצוה פטור מן המצוה, כך הוא פטור – ואולי אסור – מלהניח את הראשון ולהתעסק עם השני כששניהם בסכנה, אף אם יש יותר סיכוי להציל את השני.

בנוגע למכשיר הנשמה חושבני שתלוי בשיקול דעת של הרופא ואם עפ”י רוב זה כבר ללא תועלת מוטב להעביר את זה לשני[6].

אגיד לו נאמנה שאין אני קובע מסמרים בכל מה שכתבתי כי השאלות הן חמורות מאד, ואינני יודע ראיות ברורות.

בברכת חג כשר ושמח וכל טוב סלה לו ולכל ביתו

שלמה זלמן אויערבאך

 

 

 

 

 

מקור: אסיא סא-סב, עמ’ 57-56 (1998)

אסיא נט-ס, עמ’ 51-46 (1997)

 

Please follow and like us:
Pin Share
x
medethics
The Torah Medical Research Institute, founded in 1966, was named by Dr. Falk Schlesinger, the second CEO of Shaare Zedek Hospital
RSS
Follow by Email
דילוג לתוכן