התלמוד הוא ספר החוקים של היהדות, אולם, שונה הוא מכל קודקס אחר בסיגנונו, בתוכנו ובצורתו, יען כי, בנוסף לדיון הלכתי מכיל התלמוד פרשנות מקראית, אתיקה, תיאולוגיה, פילוסופיה, היסטוריה ומדעים מדוייקים – מתמטיקה, גאומטריה, רפואה ומדעי הטבע, כל
הידע הזה מובא ללא סדר ומפתח, תוך שקלא וטריא ודיונים הילכתיים האופיניים לתלמוד ובפיזור רב בספרות התלמודית הרחבה, יתר על כן, הידע הזה ניתן רק בהקשר הלכתי ורק במידה והוא תורם להבנה של פסיקה הלכתית, עקב כך לא נשאר בידינו שום ספר מדעי לשמו,
שנכתב על ידי חכמי התלמוד,ובתוך זה גם לא ספרי רפואה, אכן, ישנם רמזים לפחות לשנ י
ספרים רפואיים קדומים והם: ספר הרפואות, שגנז המלך חזקיהו )ברכות, י־*, ב**( ומגילת
סממנין )יומא, לח, א־ 4(, אשר לא נשתמרו,
בעיות רפואיות כלליות מפוזרות, כאמור, בכל הספרות התלמודית ללא סדר וללא מפתח, בעיקר
תוך התייחסות להלכות הבאות: שבת ומועדי ישראל, מומים )כוהנים, נשים,קרבנות ובכורות(,
נידה, מלקות, צומות, מילה, נדרים ובעיקר שחיטה ובדיקת טריפות,
יתר על כן, קיים קושי רב בהבנת המונחים התלמודיים, שהיו בהירים בשעתם, אך לא מוגדרים
כל צרכם ולכן כיום קשה לזהותם, זאת הסיבה, שהיסטוריונים זרים לא עמדו על תרומת היהדות
למדע הרפואה, מעטים הם המאמרים והספרים, שנכתבו בשטח הרפואה בתלמוד, כי דבר זה
דורש בקיאות תלמודית והבנה רפואית כאחת,
בשטח הרפואה הצטיינו חכמי התלמוד במיוחד באנטומיה ובפתולוגיה ולמעשה אפשר לראותם
כמפלסי דרך בענף האנטומיה הפתולוגית, כאלף שגה לפני פיתוחו ברפואה העולמית,
כמה מחכמי התלמוד בילו זמן רב בהסתכלות ובלימוד מעשי של אנטומיה ופתולוגיה בבעלי-חיים
ובבני-אדם, וכך העיד על עצמו רב, אחד מגדולי חכמי התלמוד: "שמונה עשר חודשים גדלת י
אצל רועה בהמה לידע איזה מום קבוע ואיזה מום עובר" )סנהדרין, ה', ב־*(, יתירה מזאת, הם
ביצעו ניסויים שונים בגופות בני-אדם ובעלי-חיים, כדי לעמוד על נתונים אנטומיים, פיסיולוגיים ופתולוגיים