ניתוחים פלסטיים לשם נוי
שאלה :
האם מותר לאדם לקבל על עצמו נתוח פלסטי לשם נוי?
תשובה :
באופן כללי מוכיח המחבר ממדרשי חז"ל, שהמושג והאידיאל של יופי אינו זר לרוחנו, בעקר ביחס לנשים.
באופן מפורט סובב הדיון סביב שלשה יסודות :
א. האם מותר לאדם להכניס עצמו אפילו לסכנה כל שהיא, (שכרוכה בכל נתוח) משום יפוי צורתו?
ב. האם יש בזה משום איסור חובל בעצמו ?
ג. האם נכון לתקן מעשי הקב"ה, והאם אין בזה משום סותר גזירת מלך ?ביחס ליסוד א' : בדרך כלל, אסור לאדם להכניס עצמו לסכנה, כמבואר ברמ"א (יורה-דעה, סימן קט"ז, סעיף ה'). בכל זאת יש מקרים, שמותר להיכנס לסכנה קלה כשיש איזה שהוא צורך. לכן גם בניתוח פלסטי, שהסכנה איננה חמורה, "לכאורה מותר להיכנס כשיש צורך קצת, ובלאו הכי אסור".
ביחס ליסוד ב': בדרך כלל אסור לחבול בעצמו, ובפרט שנתוח פלסטי עשוי להצריך שני חיתוכים: אחד במקום הזקוק לריפוי והשני – במקום אחר בגוף, כדי להפיק חתיכת עור להרכבה. "אולם, אפשר לומר, כיון שבש"ס ופוסקים נפסק הדין סתם: החובל בעצמו אע"פ שאינו רשאי – פטור (כלומר, אבל אסור) בלי שום תנאי, ובכל זאת מותר לעשות חבלה לרפואה, כמו שדרש הרמב"ן בתורת האדם מ"ואהבת לרעך כמוך", הוא-הדין הכא, אם יש צורך מעליא, כגון לפרנסה, אולי גם-כן מותר משום ואהבת לרעך כמוך, וצ"ע רב".
ביחס ליסוד ג' : לדעת המחבר הדבר תלוי במחלוקת רש"י והרמב"ם בדבר יסוד ההיתר לרופא לרפאות, לפי רש"י הותרה גזירת המלך רק לצורך רפואה בעוד שלפי הרמב"ם "אין בענין אלו משום סותר גזירת המלך אלא אדרבא, האדם מצווה להשתתף במעשה בראשית ולהשלים את עצמו ואת עולמו בין בבריאות בין בצורת הגוף כפי יכולתו" (המחבר).
מסקנה :
"בדרך כלל אין מקום להתיר ניתוחים פלסטיים לנוי, ובפרט לאנשים, שהוא דרך שחץ וגאוה, אלא במקרים ובתנאים אלו :
א. אם הקלקול נעשה ע"י אסון או חולי, או כשהוא צפוי להביא לידי טרוף – דעת רציני, שאז הטפול הוא כמו שאר רפואות.
ב. אם בלאו הכי אי-אפשר לו למצוא משרה או עבודה הגונה, ויש בזה ממש משום כדי חייו ופרנסת בני ביתו.
ג. אם הקלקול באשה והוא מניעה ממשית לשידוך או לשלום בית, היות ותתבזה על בעלה".(הרב ד"ר י. יאקאבאוויטש, נועם, כרך ו', עכו רע"ג)
מקורות נוספים :
ספר אסיא ד' עמ' 294 ; הרפואה והיהדות, עמ' 115 ; קול-התורה, ניסן – אייר, תשי"ג ; שם, כסלו- טבת, תשט"ו; שו"ת חלקת יעקב, ח"ג, סי' י"א; שו"ת מנחת יצחק, ח"ו, סי' ק"ה; שו"ת משנה הלכות, סי' רמ"ו- רמ"ז; שו"ת. ציץ אליעזר, חי"ד, סי' ע"ח ; תורה שבעל-פה, י"ח, תשל"ו,עמ' נ"ד ; הלכה ורפואה, א, עמ' שכ"ג.