השהיית נפל לאחר מותו – לצורך למוד

השאלה :

אשה ישראלית, שהפילה נפל שכבר נגמר באיבריו, האם מותר להשהותו בחומר משמר, על מנת להתלמד ?

תשובה :

השאלה קשורה בשלש בעיות הלכתיות:

א. מצד חיוב קבורת נפל – מחלקת הפוסקים היא, אם יש חיוב לקבור נפלים. לדעת המגן אברהם (אורח חיים, סימן תקכ"ו), יש חיוב לקבור נפלים,וממילא אסור להשהות את הנפל מצד חיוב קבורה ומצות לא תלין. אכן המחבר מוכיח, שההלכה היא כדעת הסוברים, שאין חיוב קבורת נפלים (הגהות מיימוניות, הלכות מילה ; שולחן ערוך, אורח חיים סימן תקכ"ו, ויורה דעה, סימן רס"ג), וממילא אין איסור מבחינה זו ;

ב. מצד איסור הנאה – לדעת הנודע ביהודה (מהדורא קמא, חלק יורה דעה, סימן צ'), יש איסור הנאה מנפל כמו ממת מבוגר וממילא, לשיטתה אסור להשהות נפל, שמה יהנה ממנו. אכן המחבר דוחה שיטה זו, וסבור שאין בנפל משום איסור הנאה, ואם-כן גם מבחינה זו אין איסור להשהות נפל לצורך לימוד ;

ג. ברם, לדעת המחבר יש לאסור השהיית נפל מטעם אחר. במסכת מועד קטן לדף ה') מבואר הדין והטעם של ציון קברות, ורוב הפוסקים סבורים, שעקר הטעם הוא משום טומאת הכהנים. ואם כן, כיון שנפל גם הוא מטמא באהל, אסור להשהותו בבית, שמא יבואו לתוכו כהנים ויטמאו באהל. והנה יש מחלוקת, אם ציון קברות הוא מדאורייתא או מדרבנן. המחבר נוטה להכריע, שהאיסור הוא מן התורה, ואם כן מאותו טעם יש לאסור השהיית נפל לצורך לימוד.

מסקנה :

"אסור להשהות נפל בבית, שאין חשש גדול מזה, וקרוב לודאי הוא, שיבואו שם כהנים ברבות הימים ויטמא באהל". מטעמי מצות קבורה ואסור הנאה – אין לאסור השהיית נפל בבית.

(שו"ת בנין ציון, סימן קי"ט)

מקורות נוספים:

שו"ת מהר"מ שיק, חיו"ד, סי' שמ"ד ; שבילין, מרחשון, תשכ"ז, עמ' ל"ב ; נועם, כרך ו', עמ' פ"ב ; שו"ת חבלים בנעימים, ח"ה, ס' כ"ב ; ועוד,