בעיית השתלת לב מנקודת ההלכה

בעיית השתלת לב מנקודת ההלכה

מחבר המאמר דן במספר בעיות הקשורות לנושא זה :

 

א. לקיחת הלב מהתורם המת – השאלה היא האם אסור להשתמש באיברי המת מטעם איסור הנאה מן המת, ניוול המת ואיסורים אחרים. לדעת האחרונים, מותר להשתמש באיברי המת כשיש חולה לפנינו הזקוק להם לשם הצלת חייו, ולכן בנידון השאלה שלנו הדבר מותר.

 

ב. קביעת המות – כדי לקחת לב מהתורם יש להחליט על רגע מותו. החתם סופר (חלק יורה דעה, סימן של"ח) קובע, שברגע שנשימת האדם נפסקת הריהו מת ואין לחלל שבת עבורו. אולם, לדעת המחבר, מדובר שם בחולה רציני או גוסס, שלא נוהגים הרופאים לעשות תחבולות שונות להצילו. אבל אדם בריא שפתאום הפסיק לנשום, אסור לחשוב את הפסקת הנשימה כשלעצמה כהוכחה על מותו של האיש, ובכל מקרה כשחושבים לנתח צריכים בדיקת רופאים, וכדאי שיעידו על מותו שני רופאים פנימיים.

 

ג. ההסתכנות שבנתוח – האם מותר לאדם להכניס עצמו בסכנה של נתוח חמור כזה ?

בשאלות ותשובות שבות יעקב (חלק ג', סימן ע"ה) ובספר אחיעזר (חלק יורה דעה, סימן ט"ו) פוסקים, שכשישנה תקוה להתרפא מותר להכנס לנתוח או לקבל תרופה מסוכנת, גם כשברוב המקרים טפול כזה לא מצליח ומקצר חייו, כי התקוה להתרפא דוחה את הסכון לחיי שעה. אולם לדעת המחבר, נתוח השתלת לב שונה מכל נתוח מסוכן אחר. כי, לדעתו, בתקופה שבין הוצאת הלב החולה לבין קליטת הלב המושתל איבד החולה את "חזקת החיים" שלו, ולכן אין להתיר נתוח כזה שמסלק את חזקת החיים, ורק ניתוחים שבהם החולה כל הזמן בחזקת חי מותרים אף אם הם מסוכנים.

 

ד. אם בצעו השתלת לב – האם מותר לחלל השבת עבור החולה המושתל? "וודאי שמותר לחלל שבת לצרכי רפואתו, שלא עולה על הדעת ולא מסתבר כלל לומר, שלא נחלל שבת בשביל חולה כזה".

 

ה. האם מותר להחזיק איברים בקירור לרזרבה ?

אם אין חולה בפנינו הזקוק לאיבר הזה – אסור לעשות זאת. אבל אם זה מצב מלחמה וכדומה, שידוע שהרבה צריכים לזה, או שבבית-חולים אחר צריכים לזה – גם מקרים אלו נקראים "בפנינו" – כלומר נחשבים מבחינת ההלכה כאלו החולה הזקוק לכך נמצא בפנינו – ומותר.

 

ו. המסקנה – "אינני קובע בזה מסמרות, אבל כאמור הענין דורש עיון והוכחות ברורות".

 

(הרב א. י. אונטרמן, נועם, כרך י"ג תש"ל, עמ' א-ט)

 

הערת העורך : מקורות נוספים – ראה בעמ' 236.