נגישות

מכון שלזינגר לחקר הרפואה על פי ההלכה

תמציות – השתלת קרנית ממת לחי – הרב מ. שטיינברג

, "תמציות – השתלת קרנית ממת לחי – הרב מ. שטיינברג" ספר אסיא א, עמ' 238.

השתלת קרנית ממת לחי

השתלת קרנית ממת לחי

השאלה :

אדם שציווה מחיים, שאחרי מותו ינקרו את עיניו כדי להרכיב את הקרנית לסומא – האם יש איסור בדבר ?

תשובה :

הבעיות הקשורות בשאלה זו הן :

א. איסור ניוול המת – לדעת המחבר, איסור זה הוא מן התורה. אך "כבר האריכו האחרונים, דאין להחמיר באופן שהביע דעתו מחיים להשתמש בו לצורך רפואה, ומה גם שבנידון-דידן אין זה בזיון כה גדול כמו פתיחת הבטן ונתוח איברים, ואם כן מצד "יסור ניוול יש להתיר".

ב. איסור הנאה ממת – רוב הפוסקים סבורים, שבנתוחי מתים בדרך כלל אין משום איסור הנאה כשהרופאים עושים רק להתלמד או לתועלת הרפואה כיון שאין להם הנאה מגוף האיסור. אך בנידון דידן, שרוצים להנות מעור המת ממש – יתכן שיש משום איסור הנאה. והנה הרב אונטרמן חידש, שאם מרכיבים קרום מהעין והקרום שב לתחיה במקומו המושתל – אין בזה משום איסור הנאה. אך המחבר דוחה את דבריו וגם הרב אונטרמן עצמו לא החליט בודאות לסמוך על חידושו. אכן, יש להתיר מטעם אחר והוא, שרבים מהפוסקים סבורים שאין איסור הנאה בעור המת, ובפרט ביחס לסומא שנחשב כמת, הרשות נתונה לו להתרפא בכל דבר, חוץ מעבודה זרה, כדין חולה שיש בו סכנה ;

ג. בטול מצות קבורה – ברמב"ם (הלכות אבל, פרק י"ב הלכה א') נפסק, שאפילו הסכים מחיים שלא לקוברו – אין שומעים לו, ועוברים בעשה ולא-תעשה. ובפרט כשמוציאים איבר שלם – אין חולק שמחוייבים לקוברו. ולכן הדבר מותר רק בתנאי שיקברו את המת וגם את עיניו כהלכה, וישתמשו רק בקרום, והוא פחות מכזית ומתחבר לחי.

סברא כללית להתיר מביא המחבר מטעם שסומא חשוב כמת והרי זה כפקוח נפש וכחולה מסוכן שנמצא לפנינו תמיד. ואף לדעת הסוברים, שסומא איננו בגדר חולה שיש בו סכנה, הרי הרבה מהאחרונים סוברים, שאין להחמיר במקום שהסכים לכך מחיים.

 

מסקנה :

"כשמוהל על בזיונו, ובפרט שרוצה לעשות מצוה גדולה, ואחרי שכמה מגדולי דורנו דנו במקרה כזה להתירא – יש להקל בנידון דידן, והמתיר לא הפסיד".

 

(הרב מ. שטיינברג, נועם, כרך ג', עמ' פ"ז).

הערת העורך: ראה אחרי התמצית הבאה.

powered by Advanced iFrame free. Get the Pro version on CodeCanyon.