התורשה לאור ההלכה

התורשה לאור ההלכה

המחבר דן במספר הלכות המבוססות על עקרונות התורשה :

א. מי שמתו אחיו מחמת מילה – אין מלים אותו (יבמות, ס"ד, ב').

בתלמוד בא הנמוק : "איכא משפחה דרפי דמא" (- ישנה משפחה, שדמה רפה). קרוב לודאי, שמדובר ב- Hemophilia..בתלמוד ובפוסקים נידונו וריאציות שונות של מצב זה כגון, מספר האחים שמתו עד שנאסור את המילה, האם התורשה היא מצד האב או מצד האם, האם גם שאר בני המשפחה קובעים לחזקה שהמחלה  קיימת ועוד.

ב. בתלמוד (כתובות, ה, ב') מתוארת משפחה, "שאין להן לא דם נידה ולא דם בתולים". במקרה כזה הבעל חייב בכתובתה ואין זה מקח-טעות ;

ג. קיים איסור לשאת אשה ממשפחת נכפים (epilepsy) וממשפחת מצורעים, מחשש שהמחלה תועבר בתורשה לדורות הבאים.

ד. הנושא אשה, שחלתה במחלת נפש ויש במשפחה אחרים החולים במחלה זו – אין צורך בהיתר מאה רבנים, כי במקרה תורשתי לא תקן רבנו גרשום מאור הגולה את החרם על ביגמיה. כמו-כן אין הבעל חייב לתת לה כתובתה ואף הקידושין עצמם  הם בספק.

ה. בירור זהות אבהותו של בן מסופק – על יסוד המראה והדמיון החצוני אין לתמוך, אכן קיימת השאלה האם לסמוך על בדיקת סוג הדם לקביעת אבהות.

(הרב זוין, לאור ההלכה, עמ' קפ"ח – קצ"ה)

 

מקורות נוספים:

אסיא, חוברת ל"ד, תשמ"ג, עמ' 6 – 19 ; התלמוד וחכמת הרפואה, עמ' 230 ; שו"ת נודע ביהודה, תניינא, חיו"ד, סי' קס"ה; שו"ת שואל ומשיב, תליתאה, ח"ג, סי' ק"ו; שו"ת מהרש"ם, ח"ג, סי' קס"א; פסקי דין רבניים, ה', עמ' 346; אנצ' תלמודית, ע' ב, עמ' ג'; שו"ת משמרת חיים, סי' ל"ז.