מבחן למחלת טיי זקס לאור ההלכה

מבחן למחלת טיי זקס לאור ההלכה

 

השאלה :

במרכזים רפואיים מבוצעות בדיקות לבירור מוקדם של היפגעות עובר במחלה זו :

א) בדיקת ההורים לזיהוי קיום או היעדר הגן נושא המחלה ; ב) אם שני ההורים נושאים את הגן קיים סיכוי של 1:4, שהולד יחלה במחלת טיי זקס, ולכן מייעצים לזוג לא ללדת ילדים ; ג) אם בכל זאת הרתה האשה – מבצעים אמניוצנטזיס (דקור מי השפיר) ואם מזהים את העובר כנושא מחלת טיי זקס – מייעצים לבצע הפלה.

האם הייעוץ הזה הוא על פי ההלכה ?

 

 

תשובה :

לדעת המחבר, אין מקום לייעץ לזוג לא ללדת ילדים, כי אפשרות סטטיסטית שמיעוט ילדיהם (1:4) עלולים להיות בעלי-מום או לא-נורמליים בשכלם איננה דוחה מצוה פריה ורביה. לכן אין טעם לבצע הבדיקה לגלוי מוקדם של נושאי המחלה בזוגות נשואים או באלו העומדים להינשא. כמו-כן אין טעם לבצע דקור מי השפיר, כי לדעתו אסור לבצע הפלה עקב ליקוי העובר, כאשר אין סכנה לאם עצמה. ובפרט שהבדיקה הזו מבוצעת בחדשים 5-4 של ההריון, שאז גדול יותר איסור ההפלה. ומכאן שאסור לבצע את דקור מי השפיר מטעם חבלה ללא תכלית.

 

מסקנה :

יש לבצע את תבחין הדם בגיל מוקדם – בבתי ספי תיכוניים. אם מזהים את נושאי המחלה, יש להם שלא להשתדך עם בן ובה זוג, שאף היא נושאת המחלה.

 

(הרב י. ג. בלייך, אור המזרח, כרך כ"א, תשל"ב, עמ' 218–216)

מקורות מספים :

ספר אסיא ג', 493 – 494; שו"ת ציץ אליעזר, חי"ג, סי' ק"ב ; הל' רופאים ורפואה, עמ' ל"ג-מ"ו; לב אברהם, ב', עמ' כ"ו; ספר הזכרון לרב אברמסקי, עמ' תס"א ; הלכה ורפואה, א' עמ' שכ"ז; שם, ב, עמ' ש"נ.

 

נראה, דהאידנא [כיום] אין לסמוך על הנס, וחייב החולה להתנהג בדרך העולם לקרוא לרופא שירפאנו, ולא כל כמיניה לשנות סוגיין דעלמא [ואין לו רשות לשנות דרך העולם] ולומר, כי הוא גדול מכמה חסידי הדורות, שנתרפאו על-ידי הרופאים, וכמעט איסור יש בדבר, אי משום יוהרא [גאוה] ואי משום לסמוך אניסא [על הנס] במקום סכנה ולהזכיר עוונותיו בשעת חוליו. אמנם ינהג כדרך של בני אדם ואורח כל ארעא [ודרך כל הארץ] – להתרפאות על ידי רופא, ולבו כל עמו רק ידבק בקונו למתקף ברחמי בכל לבה ובו יבטח דוקא. (ברכי יוסף יורה דעה, סימן של"ו סעיף-קטן ב').