הלכות צניעות בבדיקה ובטיפול רפואי

הלכות צניעות בבדיקה ובטיפול רפואי

הרב שלמה אבינר

פרק א'

בדיקת אשה אצל רופא

פרק ב'

איש המטפל באשה חולה ולהיפך

פרק ג'

בקור חולים

 

א. מותר לאיש לבקר אשה חולה, וכן אשה לבקר איש חולה, ובלבד שלא יתיחדו לבדם 28 . ויש אומרים, שאין לאשה מצות בקור חולים אצל איש, ואדרבה תימנע מזה. וכן האיש לאשה על זה הדרך 28א .

ב. ויש נוהגים אחר ברית מילה לילך לבית היולדת לברך אותה במזל טוב (ואין בזה משום איסור שאילת שלום באשה) 29 .

ג. ומותר להתפלל עבור אשה חולה, בין בפניה ובין שלא בפניה 30 וכן מותר לשאול בשלום אשה חולה 31 .

 

 

1 ש"ך יו"ד קצ"ה סק"כ, שאף לשיטת הרמב"ם שנגיעה היא מדאורייתא הוא דוקא אם עושה דרך חבה. (וכן דרכ"ת קצ"ה סקנ"ו בענין נגיעה בעין שלה, כדי להטיף בה טיפות).

ולהסברת דברי הש"ך :

א. יש אומרים, שנגיעה שאינה דרך חבה אינה אסורה אפילו מדרבנן, אבל מגונה היא. כן הוא בשו"ת פני יהושע בלשון אפשר (ח"ב ס' מ"ד), וכן בבתי כהונה, שזה תורת פרישות וטהרה ומגונה ביותר (ח"ב ס' י"ב). ובחות יאיר, שמכוער הדבר מאד (ס' קפ"ב). ועי' אוצר הפוסקים ח"ט עמ' 26. וכן בשו"ת אגרות משה לגר"מ פיינשטיין (אה"ע ח"ב סי' י"ד) – אבל במקום אחר (חיו"ד ח"ב סי' קל"ג) כתב שיש איסור דרבנן, משמע שחזר בו (כי התשובה הראשונה משנת תש"כ, והשניה משנת תשכ"ה).  וכן בדרך פקודיך לרבי אלימלך מדינאב, שכל מה שאפשר ליזהר, מהראוי ליראי השם להיות נזהרין (מל"ת ל"ה). אבל לצורך רפואה אין כיעור (אגר"מ שם).

ב. ויש אומרים, שנגיעה בלי חבה היא איסור דרבנן (עזר מקודש, אה"ע סי' כ' סק"א בלשון אפשר ; לב חיים ח"ב ס' ד' הובא בשד"ח מערכת חו"כ אות י"ב ; שד"ח שם ; אגר"מ יו"ד הנ"ל ; ועי' אוצה"פ שם) ובמקום חולי לא גזרו (הגרב"י זילבר במקור הלכה על מס' שבת, ח"ב סי' י"ז אות ד').

2 ש"ך שם. הגרי"ח זוננפלד כתב, שאפילו לדעת הב"ש "הנח להם לישראל כי צריך היתר לרפאות ע"י א"י " (שלמת חיים, ח"ד סי' ל"ג אות ו').

3 ב"ש אה"ע ריש סי' כ', שלרמב"ם אפילו נגיעה שאינה של חבה היא מדאורייתא ואביזרייהו דגילוי עריות וביהרג ואל יעבור (מובא בבה"ט שם). והב"ש הביא מרמב"ן בתשובה שכתב כן לדעת הרמב"ם, ושכן דעת הב"י בסוסי' קצ"ה. (עיין נחפה בכסף, ח"ב סי' י"ט, הסברת שיטת הב"ש). וכן השיגו על הש"ך תוה"ש (קצ"ה סקט"ו) ובית יעקב (סי' מ') ונתיבות לשבת לבעל ההפלאה (סק"א) (מובאים באוצה"פ סי' כ' סק"ג). ועי' בס' לב אברהם לד"ר א"ס אברהם, פכ"ה ס"ה, בשם יש חולקים.

4 הפוסקים שהסכימו עם הש"ך : שו"ת פני יהושע (ח"ג סי' מ"ד) ; כנה"ג בדעת הרדב"ז (יו"ד קצ"ה הגב"י סע' י"ג) ; עצי ארזים (סק"א) ; זרע אברהם (חיו"ד סי' ה'); מעיל צדקה (סי' י"ט) ; נחפה בכסף (שם) בדעת כפתור ופרח, והרמ"א, ומהר"י ליאון, ושגם הבית יוסף כתב בצ"ע. וכן בתי כהונה (ח"ב סי' י"ב) ; קרית מלך רב (סי' כ"ו); חוות יאיר (סי' קפ"ב) ; כו"פ (סי' קצ"ה) ; ביאור הגר"א (יו"ד שם סקכ"א) ; חוו"ד (שם סקי"ג). ועי' אוצה"פ ח"ט סי' כ' סק"ג. ועי' דרכ"ת קצ"ה סקנ"ה. וקנ"ז סק"ח ; בנין ציון (סי' ע"ה) ; סדרי טהרה (קצ"ה) ; קצור שולחן ערוך (קצ"ב. ח') ; שערי טהרה לגרד"ב קאראסיק (פ"ב ס"א); שערים מצויינים בהלכה (ח"ב סי' קנ"ב סק"ט) ; אגרות משה (שם) ; מקור הלכה (שם). ועי' פת"ש (סי' קנ"ז סקי"א) בשם חו"י. ועי' בספר הרפואה והיהדות לגר"ע יעקובוביץ (עמ' 140) ; ועי' ב"ספר אסיא" (עמ' 256 סוף הערה 11).

וכן הוזכרה הסברא של טרוד בעבודתו גם להתיר לרופא לשים תרופה במקומות מכוסים שבאביו, אע"פ שאסור לרחוץ עם אביו ולראותו מגולה (אוצה"פ עמ' 238 בשם זרע אברהם); וכן להסתכל בבעלי חיים שמזדקקים כדי ללמוד רפואה (שם עמ' צ"ד, בשם ס' הזכרונות) ; ולהוציא שתן מאיש חולה על ידי מכשיר (שם, בשם אפי זוטרי).

ובענין יהרג ואל יעבור באיסור של גלוי עריות. הנה במס' סנהדרין (סוף פ' סו"מ, ד' ע"ה) "מעשה באדם אחד שנתן עיניו באשה אחת, והעלה לבו טינא (נטמטם לבו מרוב אהבה והעלה חולי – רש"י) ובאו ושאלו לרופאים, ואמרו אין לו תקנה עד שתבעל, אמרו חכמים ימות ואל תבעל לו. תעמוד לפניו ערומה, ימות ואל תעמוד לפניו ערומה. תספר עמו מאחורי הגדר, ימות ואל תספר עמו מאחורי הגדר".

א. הנה פסק הרמ"א עפ"י הר"ן, שגם באביזרייהו דג"ע, שהם לאו בעלמא, יהרג ואל יעבור (יו"ד קנ"ז א, הג"ה) מהאי עובדא שאמרו חכמים ימות ואל תעמוד לפניו ערומה וכו'. וכתב הש"ך, שכל זה לשיטת הרמב"ם, שחבוק ונשוק וכו' הוא מדאורייתא, ולא לרמב"ן שרק ביאה היא מדאורייתא. ועוד כתב הש"ך, שלכו"ע באיסור דרבנן יעבור ואל יהרג ;

ב. אבל שיטת הר"מ בן חביב (תוספת יום הכפורים למס' יומא ד' פ"ב סוע"א, מובא במל"מ רפי"ז דהא"ב). שרק ג"ע ממש – דאיסור כרת נדחה מפני פקו"נ ולא קריבה שהיא רק בלאו. ושאני שם בסנהדרין משום דהחולי בא לו מחמת עבירה (וחלוק זה גם ברדב"ז ח"ד סי' ב', מובא בפ"ת קצ"ה סקט"ו, וחו"י סי' קפ"ב, וס"ט סי' קצ"ה סקכ"ד, ועי' אגר"מ, חאה"ע ח"א סי' נ"ו).

(ובס' מרגליות הים, ח"ב עמ' מ"ד סק"ה על סוגיא זו בשם סה"ק, דאין זה ענין של פקו"נ, דהוא פושע דהשליט היצה"ר על עצמו וכבר היו שנתגברו וחיו. ובשאילתות וארא מ"ב, שהוא נתן בן צוציתא שנתן עיניו באשה ובסוף נתגבר על יצרו. ועיין שבת נ"ו: רש"י ותוס' ד"ה צוציתא).

ג. לעומת זאת, שיטת הרא"ם (שו"ת ח"א סי' נ"ט. מובא במל"מ פ"ה מהיסה"ת), שאפילו באיסור דרבנן יהרג ואל יעבור, כדמשמע מהאי סוגיא, שאפילו בדבור בעלמא עם פנויה אמרו שימות (ועי' ס"ט ס' קצ"ה סקכ"ד, ופ"ת קנ"ז סקי"ב בשם נו"ב. ועי' אוצה"פ עמ' מ"א, בשם שם אריה וציץ אליעזר). ועי' ישועות יעקב סק"ב. ועי' דרכ"ת קנ"ז סק"ז, בשם פרשת הכסף, שהוא פלוגתת קדמונים.

ולענין הסתכלות עי' בשו"ת אז נדברו (ח"ג סע' ס"ד). דהסתכלות באשה היא ביהרג ואל יעבור. וצ"ע מהא דסוטה, כ"א, ה"ד חסיד שוטה. ובאגר"מ (אה"ע ח"א סי' נ"ו), שהסתכלות אינה ביהרג ואל יעבור.

5 כרתי ופלתי, קצ"ה סע' ו', כי אין זה "בשביל חבה ואהבה, אבל מה שעושה עסוק במלאכתו מלאכת הרפואה לדעת המיחוש, אין זה בכלל קריבה דג"ע שיהיה אסור מן התורה . . . וכך נוהגים שאשה שיש לה מכה בבטנה וכל מקום תורפה שרופאים רואים אותה, וזהו ודאי בגדר ג"ע כמאמר הגמרא תמות ואל תעמוד לפניו ערומה, אלא ודאי הנכון כמש"כ הש"ך דזהו במלאכתו עוסק". וכן ס"ט שם, עצי לבונה, דרכ"ת קצ"ה סקנ"ה, קצשו"ע קצ"ב, ח', שער הטהרה פ"ב סע' א'. וכן משמע בשו"ת ישכיל עבדי (ח"ב סי' י"ז) וציץ אליעזר (ח"ו עמ' ר"ב) לענין בדיקת איברים פנימיים. וכן משמע מהמקורות להלן הערה 9 . וכן הגרש"ה וואזנר, "כמדומני דהמנהג כהפלתי, דכל שבמלאכתו עוסק אין חשש כזה" (שבט הלוי, יו"ד, סי' קמ"ג). וכן בס' לב אברהם פכ"ד ס"ה.

6 שו"ת בנין ציון (סי' ע"ה) (ושמותר אפילו אם זו אשת אחיו) ; וכן דרכ"ת קנ"ז סק"ח ; שערים מצויינים בהלכה סי' קנ"ב סק"ט, מובא בס' אסיא עמ' 178. ועי' להלן הערה 8 והערה 15 .

7 "עכ"פ מכוער הדבר ויבוא לידי הרהור. עכ"ז הנוהגים בהיתר יש להם על מה יסמוכו" – בנין ציון שם.

ומש"כ "אחר", ר"ל אם יש מילדת או רופא נכרי (ולענין רופא נכרי עי' לעיל הערה 2 ). ובס' הרפואה והיהדות עמ' 142, שהמציאות היתה ששמשו מילדות ולא מילדים, עפ"י שו"ע או"ח ש"ל א', וחו"מ רע"ז, י"ב.

8 דברי יוסף (ח"ג סי' תתקי"א, מובא בדרכ"ת קנ"ז סק"ח) בענין רופא שצריך לילד אשה, דן בהא דאין מתרפאים ע"י ג"ע, ומסיק "המקל בזה בספק נפשות לא הפסיד". ועי' לעיל הערה 6 . וכן משמע משם אריה (חאה"ע סי' ל"ג, מובא באוצה"פ ח"ט סי' כ"ב סק"א אות ז'), שהיתרו של הש"ך הוא "דכל שהוא משום רפואה נדחה ע"י עשה דהצלת נפשות".

9 אגר"מ (אה"ע ח"ב סי' י"ד), שכן משמע בש"ך, שהתיר לרופא ישראל אף ביש רופא נכרי. מקור הלכה (מס' שבת, ח"ב סי' י"ז אות ד-ה). דבר הלכה לגר"ה הורוביץ (סי' ג' הערה מ"ג בשם אמרי ברוך). דרכי תשובה (קנ"ז סק"ח) מהא דהתירו לרופא להסתכל ברחמה של אשה הרואה דם מחמת תשמיש (יו"ד קפ"ז, ח') וכן מנוב"י בענין רופא שמכניס טבעת של שהם. ע"כ. וכן מוזכר באגר"מ (יו"ד ח"א פ"ז) רופא שפותח פתח של בתולה סתום ביותר. וכן משמע מכל התשובות שדנו בבדיקת אשה ע"י רופא כדי שתוכל ללדת, והכנסת מכשיר נגד הריון, והזרעה מלאכותית, ובדיקת זרע האיש שאינו מוליד ע"י לקיחתו מרחם האשה (עי' אוצה"פ ח"ט עמ' פ"ח). ועוד.

10 דרכי תשובה (קנ"ז סק"ח), שמותר לשם מיחוש שם ובבדיקה והסתכלות מכיון שאינו לשם תאווה.

וכן כתב לי הגרא"ד אוירבך "בענין בדיקת נשים אצל רופא, המנהג כהש"ך להתיר גם בלי סכנה, וגם בסתם מיחושים, דכל שאינו דרך חבה רק במלאכתו עוסק אינו בכלל קריבה וכו' " .

11 גרב"י זילבר במקור הלכה שם. וכן כתב הגרש"ה וואזנר, שהמנהג להקל "עכ"פ בדבר שהוא קרוב לסכנה, דהיינו שהוא נוגע למחלה בחלל הגוף – ורוב בדיקות דם הם על דרך זו" (שבט הלוי, יו"ד סי' קמ"ג).

12 "נראה דאלו הרגילים לבקר אצל רופא בדיקה שגרתית פעם בשנה, זה אסור", הגרא"ד אוירבך במכתב אלי. (וצ"ע, כי לפעמים בדיקה שגרתית מגלה דבר שנוגע אח"כ לפקו"נ. ואולי יש לחלק בין סוגי הבדיקות).

13 "אם אינו נוגע אלא לענין ממון כמו שיש הרבה נשים הרות המבקרות בטיפת חלב ומזמן לזמן מוכרחין לבקר אצל רופאים לבדיקה" (מקור הלכה שם).

14 הגרח"ד הלוי "ברור שאשה דתית חייבת לבקר אצל רופאה ולא רופא, ובפרט בענינים אלה שהשאלה נוגעת להם, אף אם רחוקה הרופאה ממקומה. אך אם אין רופאה במקום והענין דחוף לצורך פיקוח נפש, פשוט שמותר" (מכתב אלי). "יש להקפיד במידת האפשר שרופאות תטפלנה בנשים ולא רופאים" (הגרח"ד הלוי בספרו עשה לך רב, עמ' ר"י). וכן עי' להלן, סוף הערה 18 .

15 הגר"ב הכהן פליישר בשו"ת (רביעי בקודש שבט בנימין, מובא בס' מצוות הבית ח"א עמ' 334-335) אחרי בירור היתר הרופא להתעסק ביולדת, "כי ישנן נשים צנועות וכו' מצטערות להיות במצב בלתי צנוע וכו' והבושת גורמת גירוי בעצבים וזה מחליש כח הסבל של היסורים וחבלי הלידה וכו' צריכים אנו לדאוג עבור כבוד הנשים העדינות וכו' הסובלות צער ויסורים והלבנת פנים, שהיא ממש שפיכות דמים וכו'" ע"כ. ובענין לידה עיין לעיל הערה 6 –7 –8 .

(ועי' כתובות דף י' ע"ב בענין בדיקת בתולים ע"י חבית "דלאו אורח ארעא לזלזולי בבנות ישראל". וכ' שטמ"ק בשם תר"י "אף על פי שהיו עומדות במלבושיהן היו מתביישות והיו צריכים לבוא לבי"ד ולעלות על פי חבית ולפסוק את רגליהן". ועי' נדה מ"ז ע"א : "שמואל בדק באמתיה ויהב לה ד' זוזי דמי בושתה").

16 תענית כ"א ע"ב : "אבא אומנא הוה אתי ליה שלמא ממתיבתא דרקיעא כל יומא . . . דכי הוה עביד מילתא, הוה מחית גברי לחוד ונשי לחוד (כשהיה מקיז דם לבני אדם לצניעותא – רש"י). ואית ליה לבושא דאית ביה קרנא דוות בזיעא כי כוסילתא, כי הוות אתיא ליה אתתא, הוה מלביש לה כי היכי דלא ניסתכל בה (וינטושא ventouse) שהיה תקוע בו הקרן שהוא מקיז בו ולנשים הוי מלביש לה – רש"י). (אבא מקיז דם, היה בא לו שלום מישיבה של מעלה כל יום . . . כשהיה עושה את הטיפול, היה מכניס את המכשיר, גברים לחוד ונשים לחוד (משום צניעות – רש"י) ויש לו לבוש שקרן ההקזה תחוב בו, והיה קרוע בגודלו של איזמל ההקזה. כשהיתה אשה באה אליו, היה מלביש לה בגד זה כדי שלא יסתכל בה).

17 עי' שבועת אסף הרופא "לא תתן יופי של אשה לעורר תאוות זנות", וכן שבועת ר"י צהלון, אוצר החיים, הקדמה "כשהרופא מבקר אשה, יהיה צנוע ולא יסור אחר שרירות לבו" ; "זכה מחשבותי וטהר את הרהורי שלא אחשוב רעה על אשה, בין בתולה בין אשת איש, ולא אתור אחרי לבי ואחרי עיני" (מובאים בס' הרפואה והיהדות עמ' 139, וס' אסיא עמ' 256 הערה 11). ותפילת ר' אליהו בעל שם, בס' תולדות אדם "ערביני נא, כי אתה תקותי ה', אלקי מבטחי מנעורי, וטהר מחשבותי וזכה שרעפי לבל אחשוב מחשבה רעה ח"ו, ועל שום אשה בין בתולה בין בעולה בלכתי לבקרה, ולא אתור אחרי לבבי ואחרי עיני" (מובא בס' אסיא עמ' 252).

ועי' מש"כ הגרח"ד הלוי "אדם הפרוץ בהרהורי עבירה, אף כאשר עוסק בהגשת עזרה רפואית, אם יהרהר בעבירה, לאיסור תחשב לו", עפ"י דברי ההפלאה בסוף כתובות (עשה לך רב, עמ' ר"י).

18 עי' שו"ת בנין ציון, מובא לעיל הערה 7 . ועי' דברי גרח"ד הלוי בס' עשה לך רב עמ' ר"י רי"א. ועי' דבר הלכה עמ' קל"ד ועמ' מ"ה, שרופא נקרא עסקו עם נשים. ועי' אוצה"פ ח"ט עמ' 144, בשם זכרון עקידת יצחק, שנקרא לבו גס בה. וכן בס' לב אברהם לד"ר א"ס אברהם, שחולה וודאי מותר להשתמש באשה, עפ"י הא דלשם שמים או מקום שאנשים נמצאים שם, מותר – אה"ע כ"א ה', הגה – וכן שדרך שרות מותר – דרישה שם ג', ערוה"ש שם סק"ט. וכן כתב הגרש"ה וואזנר להתיר בדיקת דם ע"י אחות, "ואולי בדיקת דם בכלל קיל . . . דאינה רק בדיקה ועקיצה להוציא דם ואינו דומה למישוש בדופק", אבל הוסיף "מ"מ במקום שאפשר, בודאי מצוה לעשות ע"י איש, ומכש"כ בדורינו הפרוץ שרוב העוסקות בזה הולכות חשופי בשר" (שבט הלוי, יו"ד, קמ"ג). ועי' לעיל הערה 14 .

19 עי' לעיל הערה 16 לגבי אבא אומנא. וכן דרכ"ת (ס' קצ"ה סקנ"ב בשם ס"ט סקכ"ג מכנה"ג) בשם רדב"ז, שהיתר אומן מקיז דם ואשתו נדה, אם אין מקיז אחר, הוא כהיתר רופא לאשתו נדה, שזה דומה לרפואה. ושם סוסק"נ לענין הטפת טיפות עין. וכן משמע מדבר הלכה סעי' ג' הערה מ"ג לענין מקיז דם, שנוגע בטיפולים של חבישה ומשמוש.

וכן כתב הגרח"ד הלוי, שמותר לחובש להזריק זריקה לאשה במקומות מכוסים, במקום שאין חובשת. וכ' שיש להעדיף חובש שומר מצוות, מפני שהוא יותר ישמר מהרהורים (עשה לך רב, עמ' ר"י). ועי' סוף הערה 17 .

20 שערים מצויינים בהלכה ח"ד עמ' נ"ו. אע"פ שאין משתמשים באשה, כאן שאני, כי זה דרך שרות וגם הוא מקום דבני אדם מצויים, כהא דכ' ערוה"ש אה"ע כ"א ט', בענין דרך שרות.

21 "בחולי מעיים אין האיש משמש את האשה, אבל האשה משמשת את האיש" (שו"ע יו"ד של"ה, עפ"י טור בשם אבל רבתי פי"ב; חכמ"א קנ"א ז' ; קיצור שו"ע, קצ"ב ט'. ועי' שו"ת הלל אומר (אה"ע סי' ל"ה-ל"ו) בענין איש, "שלעת זקנותו ומחלתו היה מוכרח שאשה אחת אחות או עוזרת תטפל בו ותכלכל מחלתו, והמחלה ממושכת וכו' " . ועי' בזרע יצחק (לר"י קצנלבויגן סי' ט"ז, מובא באוצה"פ סי' כ"ב סק"ח אות ב') שאלה אודות חולה מסוכן במחלה נמשכת, שהסכים לתת גט לאשתו כדי להצילה לדור עמו ולשמשו.

22 רדב"ז שגורס שהאיש משמש את האיש בחולי מעיים, אכל לא התירו לאשה לשמש את האיש דבר של צניעות, ואין האשה משמשת את האיש בחולי מעיים, וכש"כ שאסור להניח ידיה במקום סתריו (שו"ת רדב"ז ח"ג סי' תקנ"ד). אבל בשו"ע נפסק להלכה שמותר (שו"ת יביע אומר ח"א עמ' רס"ג).

23 שו"ע שם. – לפי ב"י הוא מפני חשש שמא יבוא האיש עליה. ונקטו חולה מעיים כי במחלה אחרת ירא פן חוליתה יבוא עליו (פרישה).

ולפי הפוסקים האחרים הוא דוקא בחולי מעיים משום גנאי ופריצות, כמבואר בהערות 24 –25 .

24 "יש פריצות וגנאי כשהאיש משמש לנקיבה בקנוח ודברים כאלו" (ד"מ). "דכשנפנית איכא גילוי מלפניה ומלאחריה" (ב"ח, ש"ך). "ר"ל שעומדת בכל שעה לעשות צרכיה ומגלה את עצמה והוא רואה פירועה" (דרישה).

25 "דבחולי מעיים צריך החולה הרבה פעמים להיות לו לסיוע לקום ולעשות צרכיו, ונמצא שיבוא האיש המשמש לאשה חולנית כזאת לידי קשוי כיון דמתעסק בגופה תמיד. משא"כ בשאר חולי שא"צ להקימה ולסעדה כ"כ" (ט"ז שם). ועי' שערים מצויינים בהלכה, סי' קצ"ב סקי"ח.

(וצ"ע שהרי התירו כל אלה לרופא ? ואולי כאן שאני, שזה טיפול ממושך ותדירי, "שעומדת כל שעה לעשות צרכיה" (דרישה), "צריך החולה הרבה פעמים לעשות צרכיו" (ט"ז), ואולי שאני רופא משאר בנ"א וצ"ע).

26 "שאר חולי אף להקימה ולהשכיבה וכיו"ב שרי ליה לאינש לשמשה", "כי דוקא באשתו נדה אסור לבעלה ליגע בה כדי לשמשה כגון להקימה ולהשכיבה" (ברכ"י שם, וכן ערוה"ש של"ה, י"א, ממשמעות ש"ך וט"ז).

27 עי' שו"ע יו"ד קצ"ה, ט"ו-ט"ז-י"ז.

28 ערוה"ש של"ה, י"א, כי הפוסקים רק דנו לענין שמוש ולא לענין בקור – שערים מצויינים בהלכה, ח"א סי' קצ"ב סקי"ח. וכן בס' לב אברהם, פי"ז, ס"ה. (ובס' איש צדיק היה מסופר על הרב אריה לוין זצ"ל, שביקר נשים חולות, עמ' 90). (ועי' בס' הרפואה והיהדות עמ' 139, הערה 29, שהקהילה נהגה לבחור נשים כדי לבקר נשים חולות). וכן בשו"ת זקן אהרן (ח"ב, סי' ע"ו), שיש מצות בקור חולים של איש אצל אשה ולהיפך.

28א שו"ת ויען אברהם (חיו"ד סי' ה') ושו"ת ציץ אליעזר (ח"ה, קונטרס רמת רחל, סי' ט"ז). ודחו את ראיית ערוך השולחן, כי שם מדובר על היתר שמוש באיש או באשה, ולא במצות וחובת בקור חולים, ורק משום דאגה לשימוש החולה התירו, ואין שום מקור בפוסקים למצות בקור חולים. וסיים בשו"ת ויען אברהם, שיש לאשה להמנע (וכן האיש) אם לא בקרובותיה שמותר להתייחד עמהם. ובשו"ת צי"א – שהוא משום שאין תאוה (והן אמו, בתו, ואחותו לפרקים). ואולי יש להוסיף על דרך זו גם קטן וקטנה.

29 עזר מקודש (אה"ע סי' כ"א סק"ו), כי אין זה סגנון של שאילת שלום. אלא בקשת תפילה. וכן שערים מצויינים בהלכה, ח"ד סי' קנ"ב סקי"ד, ושהרבה צדיקים נהגו להקל בזה.

30 עזר מקודש. כמו אליהו ואלישע, כי אין זה סגנון שאילת שלום (שם). ועי' בפוסקים, שכל המבקר את החולה צריך להתפלל עליו (שו"ע יו"ד של"ה, ה-ו).

31 ואע"פ שאין שואלים בשלום אשה, כ' הט"ז (אה"ע ס' כ"א סק"א) "ונ"ל בכ"ז הוא מצד שמראה אהבה בדרישת שלום, אבל אם יש צורך, כגון שלא היתה בקו הבריאות או כיו"ב, מותר לכתוב תודיעני משלום אשתך" ; בה"ט שם סקי"א ; אוצה"פ שם סק"ו אות ב'. ועי' בעזר מקודש "וכמו שנוהגים לדרוש שלום נשים ומה יעשה בהן בבריאות, כי אין זה על דעת חבה" (שם).