נגישות

מכון שלזינגר לחקר הרפואה על פי ההלכה

הזנת בשר וחלב דרך פיום הקיבה

וולדנברג, אליעזר, ומשה שטיינברג. "הזנת בשר וחלב דרך פיום הקיבה" ספר אסיא ב, עמ' 257-262.

הזנת בשר וחלב דרך פיום הקיבה

הזנת בשר וחלב דרך פיום הקיבה

תשובת הרב אליעזר יהודה וולדינברג*

תשובת הרב משה הלוי שטינברג

 

בשאלה דומה ליוה"כ – דן בשו"ת מחזה אברהם (ח"א, חאו"ח, סי' קכ"ט) וקבע להלכה שהנאת המעיים בלבד, ללא הנאת הגרון – אינו חייב. גם בשו"ת כתב-סופר (חאו"ח, סי' צ"ו) באמצע התשובה כתב: "דוודאי אינו חייב על כשאוכל ביוה"כ בלי הנאת גרונו גם כן, כגון שתוחב בבטנו או כורך בסיב וכדומה, ותרתי צריכים – הנאת גרונו ומעיו". וכן דעתו של בעל אגלי טל (מלאכת טוחן, סקס"ב) דתרתי צריכי, ואינו חייב ביוהכ"פ אלא על הנאת גרונו ומעיו כאחד.

אכן, אין להסיק מהאמור לעיל, שגם בנוגע לאכילת בשר בחלב מותר כאשר אין לו הנאת גרונו, שהרי במפורש פסק הרמב"ם (מאכלות אסורות, פי"ד, ה"י-הי"א) : "כל האוכלין האסורין אינו חייב עליהם עד שיאכל אותן דרך הנאה, חוץ מבשר בחלב וכלאי הכרם, לפי שלא נאמר בהן אכילה, אלא הוציא איסור אכילתן בלשון אחרת בלשון בשול ובלשון הקדש, לאסור אותן ואפילו שלא כדרך הנייה".

ולכאורה יש לחלק ולומר, שכאשר המאכל אינו עובר דרך הפה והגרון, אלא ישירות דרך צינור לקיבוע אין זה כלל בגדר אכילה ולכן יהא מותר להאכילו אפילו בשר בחלב. שהרי הרמב"ם מביא שם דוגמאות של אכילה שלא כדרך הנאה כגון חלב חם שנכוה גרונו, או שערבב דברים מרים, או מאכל שהסריח והבאיש – אם אוכל כדרך שבני אדם אוכלים – מוגדר הדבר שלא כדרך הנאתן, ובזה בשאר איסורים פטור ובבשר בחלב וכלאי הכרם – חייב. אבל כאשר מדובר בהכנסת אוכל ישירות לקיבה – שמא מותר אפילו בבשר בחלב. אכן, מגמ' חולין (ע"א, א)  משמע שגם האכלה כזו כלולה בגדר אכילה, דאיתא שם : "כלום עשה עיכול למטה", ופירש"י שאם לא יכנס דרך הפה – לא יתעכל במעיים לעולם. ובהסתמך על הגמ' חולין הנ"ל, התיר בשו"ת המהרש"ם (ח"א, ס' קכ"ג) להאכיל חולה ביוהכ"פ בחוקן דרך החלחולת, מפני שאין המזון מתעכל לעולם כשמכניסים דרך מטה, אין זה בגדר אכילה כלל וליכא למיגזר בו אטו דרך אכילתן. משמע מכאן שרק האכלה בחוקן מלמטה מותר, משום שכל היות האדם מתהווה ע"י עיכול המאכל, אבל כשמכניסים מאכל לתוך הקיבה – גם אם עושים זאת ישירות דרך צינור – המאכל מתעכל כדרכו, ולכן יש להגדיר זאת בגדר אכילה שלא כדרך הנאה, וממילא לפי זה ישאר האיסור המיוחד בבשר בחלב וכלאי הכרם, וכדברי הרמב"ם הנ"ל.

גם בשו"ת אחיעזר (ח"ב, סי' ס"א) דן בשאלה אם מותר ביוה"כ להכניס לחולה מאכל לתוך הגוף ע"י קליסטר דרך החלחולת. ובלי להזכיר את המהרש"ם הנ"ל בא לאותה מסקנה להתיר. אך מה שכתב כלל, שכל אוכל שאינו עובר דרך הגרון אינו בגדר אכילה, דמשמע אפילו אם הזריקו לו דרך צינור לתוך הקיבה – דלא כדמשמע מגמ' חולין והמהרש"ם הנ"ל.

אכן יש לציין שבשר בחלב אסור מן התורה רק בתנאי שלכתחילה בישלם יחד כרגיל, ואז גם אם ערבב אח"כ דבר מר, נשאר איסורו מן התורה, אף שאין זה דרך הנאתו. אבל אם מלכתחילה בישלם ע"י דברים מרים אין בו משום איסור דאורייתא, וכפי שביאר הפרמ"ג בפתיחה להלכות בשר בחלב. והוא הדין אם מלכתחילה נתבשלו הבשר והחלב כל אחד בנפרד, ורק אח"כ התחברו אין כאן אלא איסור מדרבנן, ואם נוסף לכך צורה שלא כדרך הנאתו – אינו חייב.

ועל כן, בנידון שאלתנו, כאשר ברור הדבר שמלכתחילה לא בשלו הבשר והחלב יחדיו, אלא כדי שלא להכביד על המטפלים בחולה ואולי אף כדי להקל על החולה עצמו, מעוניינים להכניס לקיבתו את הבשר והחלב זה אחר זה ללא הפסק זמן או אפילו בבת אחת – אין לאסור זאת. כי במקרה הזה כל האיסור אינו אלא מדבריהם וההאכלה נעשית שלא כדרך הנאתו, כי אין כלל הנאת גרונו, הרי דין בשר בחלב במצב זה כדין שאר האיסורים, וכשם שמתירים לו בשאר איסורין שלא כדרך הנאתן – הוא הדין בנידון דידן. וכך כותב הכסף משנה (הל' יסודי התורה, ה, ח) : "י"א דכיון דלא מיתסרי אלא מדרבנן – שרי אפילו דרך הנאתן". מבואר, אפוא, במפורש שק"ו הוא דלא מיתסרי שלא כדרך הנאתן.

ולבסוף יש להעיר, שהחולה דנן פטור מלברך לפני שהאכילו אותו ולאחר מכן. הן אמת שבשו"ת פנים מאירות (ח"ב, סי' כ"ז) פסק דברכת המזון תלויה בשביעה, כדכתיב, ואכלת ושבעת וברכת, א"כ אחרי שהאכילו אותו דרך הצינור לתוך הקיבה הוא נעשה שבע, וממילא חייב לברך ברכת המזון. אבל בשו"ת מחזה אברהם הנ"ל חולק עליו וכתב כי עכ"פ מדינא ספק הוא אם מחוייב בברהמ"ז משום הנאת מעיו בלבד, וספק ברכות להקל. ועוד ע"י שפופרת הוי שלא כדרך אכילה, רק טוב שישמע ברכת המזון מאחר, אבל אם אין לו אפשרות כזו פטור מלברך ברכת המזון.

ועל סמך דברי המחזה אברהם יש לפטרו גם מלברך לפניו, כי בגמ' ברכות (לה, א) לומדים בס"ד ברכה לפניו מק"ו, כשהוא שבע מברך, כשהוא רעב לא כש"כ. וכאשר המחזה אברהם פוטר אותו מלברך לאחריו מטעם ספיקא דדינא, במילא אין כאן ק"ו ופטור מלברך לפניו. וגם לפי המסקנא בגמ' הנ"ל יש לפטרו מלברך לפניו, שאסור לו לאדם שיהנה מן העוה"ז בלא ברכה, והיות ואין זה הנאת גרונו שאין החיך נהנה מאומה, אין האכלתו דרך הצינור לתוך הקיבה הנאה ופטור הוא מלברך מלפניו.

בסיכום, מותר להאכיל חולה שנפגע הושט שלו בשר בחלב דרך הפתח שפתחו לו הרופאים, בתנאי שהבשר והחלב לא נתבשלו יחד אלא כל אחד בנפרד, ופטור הוא מלברך הן לפניו והן לאחריו.

 

 

* הערה : תשובה זו נדפסה מאוחר יותר בספרו של המחבר, שו"ת ציץ אליעזר, חי"ד, סי' ע'.

powered by Advanced iFrame free. Get the Pro version on CodeCanyon.