שימוש במכשיר אדים בשבת

שימוש במכשיר אדים בשבת

הרב לוי יצחק הלפרין

א. שימוש במכשיר אדים חמים בשבת :

ב. שימוש במכשיר אדים קרים בשבת

במכשיר זה אין המים מתחממים כלל אלא שהם מתפרקים לחלקיקים קטנים, וכך מתפזרים באויר. והנה החשש ההלכתי היחידי הוא משום איסור זורה, עפ"י דברי הירושלמי8 : "רקק והפריחתו – הוא חייב משום זורה, וכל דבר שהוא מחוסר לרוח חייב משום זורה". ובקרבן העדה, שם, ביאר : "פירוש, שהרוח מחסרו ומפררו לחלקים דקים חייב משום זורה". והנה דין זה של הירושלמי הובא בחלקו ע"י הרמ"א 9 , היינו רק דין הרקיקה, ולא הדין הכללי. ובתשובות ר' עקיבא אייגר10 ביאר באריכות את שיטות הבבלי והירושלמי ושיטות הראשונים בדין מלאכת זורה, ומסקנתו שעיקר האיסור הוא רק בגידולי קרקע, ומים אינם מוגדרים כגידולי קרקע. ואם יש מעשה זורה בדברים שאינם גידולי קרקע, היינו שיש ברירה של פסולת מאוכל – יש בזה איסור דרבנן. אמנם במקום שאינו בורר פסולת מאוכל אלא פירור ועשיית חלקים דקים בדברים שאינם גידולי קרקע יש להתיר לגמרי 11 . ועל כן, בנידון דידן, שמדובר במים, שאינם גידולי קרקע לכל הדעות, ובפרט שמדובר לצורך חולה, נראה שמותר להשתמש במכשיר כזה בכל מקרה שיש בו משום צורך רפואי. גם במכשיר זה יש, כמובן, לחברו לרשת החשמל בערב שבת.

 

 

1 עי' או"ח, שי"ח, ע"ד וברמ"א, שם, טו ; ובמג"א, שם סקי"ב ; ובסי' רנג, ע"ה, ובמג"א סקי"ט ; ובאגלי טל, מלאכת מבשל, בענין בישול אחר בישול במים.

2 הדברים ערוכים בספר כשרות ושבת במטבח המודרני, שי"ל אי"ה בקרוב. ולכאורה יש להתיר מק"ו מטוח בטיט, שמבואר ברמ"א רנד, ס"א שאין בה החשש שמא יחתה, ומה התם שאם יפתח התנור יש אפשרות של חיתוי, והתירו מחמת אי-האפשרות לחתות במצב של טיחה – לא כל שכן כשאין כל אפשרות לחתות, שאין איסור זה. ומה שכתב החזו"א או"ח, סי' לח אות ב שהיתר טוח בטיט לא נאמר אלא לגבי איסורים מער"ש ולא באיסורים שנאסרו בשבת עצמה – יש אולי לחלק בין תנור סגור למיחם שאין בו כפתורים כלל.

3 עפ"י המבואר בשו"ע, או"ח שכח, שיש מתירים בזה איסור שבת להדיא.

4 משנ"ב, שיח, אות קמח.

5 אכן, מדברי הריטב"א, שבת מא, א, משמע שהאיסור איננו רק על שתיית המים אלא על עצם השארת חימומם בשבת וממילא צע"ק דברי המשנ"ב הנ"ל, ואולי י"ל שלא אסרו שהיה אלא במקום שעומד להשתמש ממנו, ויש להאריך עוד בנקודה זו ואכמ"ל.

6 וכעין זה מבואר בשו"ת רע"א סי' ה לענין גונח יונק בשבת ואין בזה משום גזירת משקין שזבו, ובחידושי הרשב"א, ביצה, ג, א, ובפנ"י, שם, בסיום פירוש התוס' – שמשמע מכל הנ"ל שאעפ"י שבמשקין שנסחטו מעצמן אסרו משום שמא יבוא לסחוט, כשעושה זאת באופן מיוחד או בצורה מוגבלת מותר להנות ממנו משום שע"י ההגבלה הזאת זוכר ולא יבוא לידי סחיטה.

7 ועי' בשו"ת מהרש"ם, ח"ג, סי' קסה – שמסיק להקל בנידון הירושלמי.

7א ראה : מס' שבת יח, ב, וברש"י ותוס' שם ; חידושי הר"נ שם ; שו"ע או"ח, רנ"ב, ע"א ובמג"א, שם, סק"ב, ובפמ"ג, משב"ז, שם ; שו"ע, או"ח, שי"ח פמ"ג בא"א אות מ"ג ; אג"ט, מלאכת אופה, סעיף ז', ועוד.

8 ירושלמי שבת, פז, ה"ב.

9 רמ"א או"ח, שיט בסופו.

10 שו"ת רע"א, סי' כ.

11 והנה נושא מלאכת הזורה נידון באריכות גם לענין ערב פסח שחל להיות בשבת לענין אם יש לפורר החמץ ולזרותו ברוח לשיטת חכמים שביעורו בכל דבר – עי' מג"א, סי' תמו סק"ב ; ב"ח, סי' תמד ; שו"ע הרב, סי' תמו ס"ו ; פמ"ג א"א, תמו סק"ב ; שו"ת חכם צבי, סי' מב ; מל"מ, הל' חו"מ, פ"א, ה"ג ; אג"ט, מלאכת זורה, ס"ו ; משנ"ב, תמ"ו, סק"ו ובשעה"צ, שם – שלדעת כולם, פרט למג"א, משמע להלכה שאין איסור זורה של החמץ הנ"ל. וראה עוד בשו"ת מנחת יצחק ח"ו, סי' כ"ו.