רצח מתוך רחמים לאור ההלכה
רצח מתוך רחמים – לאור ההלכה
ד"ר אברהם שטינברג
הקדמה
דוגמאות ספציפיות
שקולים כלליים בעד ונגד
נתונים סטטיסטיים
הגדרות ומינוחים
ב ה ל כ ה
הקונפליקט ההלכתי
דרכי פתרון – לאור ההלכה
מסקנות :
הבעיה שהוצגה באריכות – הלא היא שאלת הטיפול או ההימנעות מטיפול בחולה טרמינלי הסובל ייסורים קשים – דורשת פתרון והנחיה ברורה מצד גדולי הפוסקים, כיצד לנהוג בכל מקרה. דבר זה חשוב ביותר עקב נגיעתו בעצם החיים של האדם ובאחד השלבים הקשים, המייגעים והמדכאים ביותר בחייו – הן לו עצמו והן לסובבים אותו ודואגים לו.
יתר על כן, הבעיה הזו היא שכיחה ומצויה, וחריפותה והיקפה הולכים וגדלים מיום ליום, ועל כן נחוצה הנחיה הלכתית מוסכמת וברורה 138 .
ניתן לסכם מספר מסקנות והנחיות להלכה, אך לא למעשה, כדלקמן:
א. אסור להמית באופן פעיל שום אדם, בכל צורה, בכל מצב ובכל תנאי, והעושה כן דינו כרוצח.
ב. איסור זה של אותנזיה אקטיבית חל גם במצב שהחולה ו/או קרוביו סובלים ייסורים קשים, וגם אם מבקש הוא עצמו שיטלו את חייו.
ג. במצב של ייסורים קשים ובלתי-נסבלים, כשלא ניתן להקל על החולה את סבלו, יש פוסקים הסוברים שאיבוד עצמי לדעת בנתונים אלו לא ייחשב לעברה, ויש החולקים על כך.
ד. אין לעשות מאמצים ופעולות מיוחדות המכוונות להארכת חיי גוסס, שהרופאים סבורים שאין סיכויים לחייו, ויחד עם זאת הוא סובל צער ויסורים קשים. יש פוסקים האוסרים לעשות פעולות אלו בנתונים הנ"ל, אך מיעוט הפוסקים מחייבים כל מאמץ להארכת חייו בכל מצב ובכל תנאי.
ה. אותנזיה פסיבית, המתבטאת בהסרת גורמים ופעולות המונעות ומעכבות יציאת הנפש – מותרת, ויש הסוברים, שאף מצוה לעשותה.
ו. הפוסקים ניסחו תנאים וכללים שונים להגדרת פעולות המעכבות יציאת הנפש, והתייחסו לשלבים שונים בקץ החיים ביישום פעולות אלו.
ז. עקב חומרת הנושא, לא מלאני לבי להביא כאן דברי סיכום והכרעה בענינים המעשיים והספציפיים (ערוי, תרופות, דם, מכשיר הנשמה וכיו"ב) שיש חובה לבצעם או להימנע מעשייתם בחולה הגוסס, והקורא מתבקש לעיין בגוף המאמר, בו נידונו נושאים אלו.
ח. נחוצה הגדרה ברורה ומעשית של המצבים השונים בשלבי החיים הסופיים, שלגביהם ישקלו הרופאים עם הפוסקים כיצד לנהוג בכל פעולה.
1 XI ,233 .Lecky : European Morals. vol. I
2 ראה:F. Rosner: Modern Medicine and Jewish Law, New York 1972, p. 107
3 הספרות הרפואית-מקצועית מלאה בספרים, מאמרים ומכתבים למערכת הנוגעים לבעיתנו, ובעיקר במשך 20 השנים האחרונות, ויקצר המצע מלהביא את כל המקורות הללו. אכן ברצוני לציין מספר מראי-מקומות על דיווחים של ועדות רפואיות ובין-מקצועיות שונות, שהוקמו במיוחד לצורך בירור, ליבון והסקת מסקנות בנידון דידן :
1911 ,1:230 ,a Lancet
.b AMA: Standards for CPR and Emergency Cardiac Care, JAMA 1914 ,864 : suppl :331
,c A.R. Jonsen: Critical Issues in New-Born Intensive Care ,A Conference Report and Policy Proposal Pediatrics 1975 ,55:756
d Critical Care Committee of the Massachusetts General Hospital a Report : Optimum
Care of the Hopelessly Ill Patients. New 1976 ,295:362 .Engl J Med
,e Proceedings of the Ad Hoc Committee on Ethics and Survival 1976 , in J. pediat 88:890
וראה עוד ברשימת המקורות בספרו של רוזנר (הערה 2 ), עמ' 123-121, ובספר של א. קאמפבל, דילמות מוסריות ברפואה (בתרגומו של חנן רותם), 1977, עמ' 157-154.
4 עמדת ההלכה – ראה לקמן. הכנסיה הקתולית גילתה תמיד התנגדות נמרצת לרצח מתוך רחמים — החל מאבי הכנסיה אגוסטינוס במאה הרביעית, דרך הפילוסוף תומאס אקווינס במאה הי"ג ועד גילוי הדעת של "הלשכה הרומית הקדושה" מ1940-, המגנה מעשה ה"המתה היפה". מאידך, הותרה האותנזיה הפסיבית ע"י האפיפיור פיוס ה-12 בשנת חייו האחרונה ב-1957. הארכיבישוף מקנטרברי ב-1936 סייג את התנגדותו המוחלטת להמתה מתוך רחמים בכך שבמקרים קיצוניים יש להשאיר את ההחלטה בידי מקצוע הרפואה. מאידך אצל הפרוטסטנטים אין אחדות דעות בנידון, אך רבים נוטים להתיר את האותנזיה. (ראה כל זה בספרו של הרב ע. יעקובוביץ, הרפואה והיהדות, ירושלים תשכ"ו, עמ' 154-153, ובספרו של רוזנר, עמ' 115-114 ; וראה : E. Welty, A Handbook of Christian Social Ethics, II Edinburgh 1963, p.130 . מחבר זה מתנגד בכל תוקף לאותנזיה אקטיבית, גם בסבל רב וגם אם מבקש זאת החולה.
5 סכום המצב המשפטי בעולם ראה בספרו של פ. רוזנר, עמ' 112-109. וראה עוד : R. Kaplan, Euthanasia Legislation, A Survey and A Model Act, Am J Law Med, 2:41, 1976
בארץ – פסק דינו של השופט המחוזי בת"א, מר ח. בנטל – מדינת ישראל נגד עליזה בת אברהם הרמן, ת. פ. 555/75 (הובא אצל י. וינברגר, רצח מתוך רחמים בהלכה היהודית, דיני ישראל, ז, תשל"ו, עמ' ק"א). כמובן שהספרות המשפטית היא רחבה בהרבה ולא הבאתי אלא מספר דוגמאות.
6 ראה הערה 42 בספרו של פ. רוזנר, עמ' 123. וראה בעתון Life מאוגוסט 1972, שבו פורסם משאל שנערך בקרב 41,000 מקוראיו, ומתוכם 90% ענו שיש להרשות לחולה במצב טרימינלי לסרב לקבל טיפול, אשר יאריך את חייו באופן מלאכותי וביסורים. כמובן, שהדיון מעל דפי העתונות העולמית הוא רחב בהרבה, ולא הבאתי אלא דוגמאות בודדות.
7 דוגמאות ראה בספרו של ס. רוזנר, עמ' 108-109 ;וינברגר, שם, (הערה 5 ) עמ' קק"ב ; י. חלד, מידע לרופא, 11 אוגוסט 1977, עמ' 22 ; R.A. McCormick, JAMA, R.S.Duff & A.G.M Campbell, Pediatrics, 57:487, 1976;1974 ,172 :229 ועוד.
8 1973 ,16:529 Med., Biol. Prospect Gustafson, .J.M
9 ראה : 1974 ,229:172 ,JAMA Die, Let or Save To ,McCormick R.A.
9א וראה עוד בנידון בספרו של קאמפבל (הערה 3 ), עמ' 127-128 נימוקים כלליים שונים נגד אותנזיה אקטיבית.
10 1969 ,124:215 Med, Intern Arch Williams, R.H.
10א ראה הסקר בעתון Life הערה 6 לעיל.
11 Special the in Dilemmas Ethical and Moral ,.al et Duff R.S.
1973 ,890 :289 Care Nursery, New Engl J Med.,
12 ראה הערה 1 לעיל. יש לציין, שמונח זה מקביל למונח התלמודי "מיתה יפה" – אך אין כוונותיהם זהות וענייניהם שונים – כפי שיבואר להלן.
13 הרי מספר דוגמאות : א)"קדושת החיים" – בעל משמעות רק במובן הדתי, לאותם המאמינים שהחיים הם יצירת הקב"ה ופקדון בידינו. מבחינה פילוסופית המונח בלתי מדויק – ראה : K.D. Clauser, "The Sanctity of Life" : an Analysis of a Concept, Ann Intern Med 78:119, 1973 ;ב) "מוות בכבוד" – מונח חסר ערך ומשמעות, וראה התקפתו של עורך עתון רפואי חשוב : F.J. Ingelfinger, Editorial : Empty Slogan for the Dying, New Engl J Med, 17 Oct. 1974, p.845 ג) "טיפולים שגרתיים ובלתי-שגרתיים" – איזה טיפול מוגדר כך או אחרת ? הדברים משתנים מיום ליום, וממוסד רפואי אחד למשנהו, ולכן קשה להחליט איזה טיפול הוא הרואי ובלתי-שגרתי, ואיזהו הטיפול השגרתי והמקובל.
14 ראה בספר "גשר החיים" להרי"מ טוקצ'ינסקי, תש"ך כרך א', פ"ב, עמ' ט"ז, המוכיח עקרון זה מהגמ' ב"ק, כ"ו, ב', וראה בהרפואה והיהדות, עמ' 152.
15 משנה סנהדרין, פ"ד, מ"ה. וראה הסברו של א. א. אורבך, תרביץ מ', תשל"א, עמ' 268.
16 אפלטון, המדינה, 3, 405.
17 שמחות פ"א, ה"א-ה"ז ; שבת קנ"א, ע"ב.
18 בשולחן ערוך, יו"ד, של"ט, א' – הרבה פרטים בנידון, ובהרפואה והיהדות, עמ' 149, הסברים לפעולות אלו. וכן ראה באנציקלופדיה תלמודית, ערך גוסס.
19 שמחות פ"א, ה"ד ; שבת קנ"א ב.
20 ראה ברמ"א אה"ע, קכ"א, ס"ז ובחו"מ, רי"א, ס"ב – מקור השם. וראה בהרחבה באנציקלופדיה תלמודית, כרך ה', ערך גוסס.
21 ראה פרישה, יו"ד, של"ט, ה. וראה לקמן הערה 128 .
22 שבת קנ"א, ב.
23 רמב"ם, הל' רוצח ושמירת הנפש, פ"ב, ה"ז-ה"ח. וראה גם באנציקלופדיה תלמודית, ערך גוסס.
24 סנהדרין ע"ח, א.
25 ראה שו"ת מהר"ם שיק, חיו"ד, סי' רמ"ג ; חזו"א, יו"ד, סי' ה, אות ב'. וראה גם בשו"ת חת"ס, חיו"ד, סי' נ"ב.
26 הרב י. יאקאבאוויטש, הפרדס, שנה ל"א, חוב' א', תשי"ז, עמ' 28 ; שם, חוב' ג', עמ' 16.
27 מצוה ל"ד.
28 עיין יומא, פ"ה, ע"א , רמב"ם, שבת, פ"ב, הי"ח ; שו"ת תשב"ץ, ח"א, סי' נ"ד ; שו"ע, או"ח, סי' שכ"ט, ס"ד ובבאור הלכה, שם.
אמנם יתכן, שבמצבים קיצוניים כמו התזת הראש, או חלוקת הגוף לשנים, וכן כי המצבים המתוארים ברמב"ם, טומאת מת, פ"א, הט"ו, שאדם כזה, אף כי עדיין מפרפר הוא נחשב כמת – אין ההורגו חייב, וראה : מ. ד. וולנר, התורה והמדינה, כרך ז-ח, עמ' שט"ו ואילך. וכן ראה מאמרו של א. בן-זמרה, סיני, פ', כסלו-טבת תשל"ז עמ' קס"ב – שנוטה להתיר המתת גוסס, טריפה או חיי שעה, או לסייע בהמתתם בתנאים האיומים של השואה, אם ברור הוא כי בלאו הכי ימות גם האנוס וגם קרבנו, עיי"ש.
29 שמואל ב, א', ו'-ט"ו.
30 אמנם הרמב"ם פסק, שמעשהו של דוד היה בבחינת הוראת שעה או דין מלכות (הל' סנהדרין, פי"ח, ה"ו). וכן ביאר המלבי"ם על הפסוק שם. אך הוראת השעה היתה ביחס להודאת פיו של הנער, שבדר"כ אין ממיתים עליה, ולא ביחס לעצם מעשהו של הנער, שבמובן מוסרי נחשב כרצח גמור, וראה : וינברגר, דיני ישראל, כרך ז', תשל"ו, עמ' קט"ז.
31 ע"ז, י"ח, א'. וראה וינברגר, שם, שלשון "מוטב" הוא לדינא ולא ממידת החסידות, וראה שם הוכחותיו לכך.
32 הרפואה והיהדות, עמ' 152.
33 חכמת אדם, כלל קנ"א, סי"ד.
34 ערוך השולחן, יו"ד, של"ט, ס"ג.
35 הרב י. יאקאבאוויטש, הפרדס, שם (הערה 26 ).
36 הרב ש. קוק, תורה שבעל פה, י"ח, תשל"ו, עמ' פ"ז.
37 שו"ת ציץ אליעזר, ח"ה, קונ' רמת רחל, סי' כ"ט. וראה עוד : ש. ורנר, תורה שבעל פה, י"ח, תשל"ו, עמ' פ"ב ; נ. טעלושקין, אור המזרח, שנה ח', ניסן תשכ"א, עמ' 20 ; י. מעסקין, הפרדס, שנה כ"ה, חוב' ב', עמ' 17 ; ח. צימרמן, שבילין, אייר תשכ"ג, גליון ה', עמ' ל"ד, ועוד.
יוצא דופן בענין זה הוא פירושו התמוה של הרא"ש לנדרים, כ"ב ע"א, שממנו משמע, שאם ידוע שבודאי ימות וסובל יסורים קשים – מותר לקרב מיתתו בפועל. וכבר הקשה עליו ר"ש קלוגר, בנדרי זירוזין, שם ונשאר בצ"ע. – ראה וינברגר, דיני ישראל, שם, עמ' קי"ח. וראה באריכות בתפארת ישראל, יומא, פ"ח, בועז, אות ג'.
במאמר אחד נידון מצב שבו הבן מתבקש ע"י אביו הגוסס, הסובל יסורים, לקרב את מיתתו, ומסקנתו : "אין שום פקפוק ונדנוד שיש כאן איזה היתר ח"ו, ואסור בכל האופנים, כ"ש בנו, ובפרט שיש רופאים אחרים וכוונתו להזריק רעל הממיתו מיד, אסור לעשות שום מעשה המקרב מיתתו" (ח. צימרמן, שבילין, שם).
38 דוגמאות ל"צוואות" כאלו ראה :
; 1974 ,290:907 .Med J Engl New Model, W.
(תרגום של נוסח זה בהרפואה, פ"ז, עמ' 421)
; 1976 ,295:367 ,Med J Engl New ,Bok S,
ואגב, רעיון ה"צוואות" נכנס כחוק במדינת קליפורניה, הוא חוק המות הטבעי, ונכנס לתוקף ב-1977. 1. 1 – ראה : מידע לרופא, 11, אוגוסט 1977, עמ' 23.
39 ב"ק, צ', ב ; רמב"ם, חובל ומזיק, פ"ה, ה"א ; שו"ע חו"מ, ת"כ, ל"א.
40 שו"ע הרב, חלק ה', הלכות נזקי גוף ונפש, ס"ד. וראה בענין זה גם בשו"ת הריב"ש, סי' תפ"ד ; טורי אבן, מגילה, כ"ז ע"א ; מנחת חינוך, מ' מ"ח ; יד אפרים, סי' י"ד ; הרב ש. ורנר, תורה שבעל פה, י"ח, תשל"ו, עמ' ל"ח ואילך.
41 הלכות רוצח ושמירת הנפש, פ"א, ה"ד.
42 רדב"ז על הרמב"ם, הל' סנהדרין, פי", ה"ו.
43 ערוך השולחן, יו"ד של"ט, ס"א.
44 הרב נ. טעלושקין, אור המזרח, שם,(הערה 37 ) וראה באריכות המחלוקת בין הרב זוין (לאור ההלכה, עמ' שי"ח-ש"ל) והרב ישראלי (התורה והמדינה, קובץ ה-ו, עמ' ק"ו ואילך ; שם, ז-ח, עמ' של"א ואילך) – בענין בעלות האדם על גופו בעיקר ביחס למשפט שיילוק השקספירי – על פי ההלכה.
44א מימרא רווחת בספרות המאוחרת, שאיננה מצויה במקורות התלמודיים שבידינו. וראה ציץ אליעזר, ח"ז, סי' מ"ט, פ"א שהאריך בברור הלכה זו. וכן בספרו אבן יעקב, סי' א.
45 שמחות, פ"ב, ה"א-ה"ה.
46 רמב"ם, הלכות אבל, פ"א, הי"א.
47 שו"ע יו"ד, שמ"ה, ס"א. וראה עוד בגשר החיים, ח"א, פכ"ה ואנציקלופדיה יודאיקה, ערך Suicide, באריכות.
48 פסיקתא רבתי, פכ"ד, ודלא כהמנחת חינוך במ' ל"ד, שכתב שהמאבד עצמו לדעת אינו בכלל רוצח, וכבר השיב עליו הר"י פערלא בהגהותיו מהפסיקתא הנ"ל. וראה עוד בנידון בשו"ת הלכות קטנות, ח"ב, סי' רל"א ; בית מאיר, יו"ד, סי' רט"ו ; הרב ש. קוק, תורה שבעל פה, י"ח, תשל"ו, עמ' פ"ב ואילך.
49 בראשית רבה, פר' ל"ד, י"ג.
50 על הפסוק בראשית ט, ה. וראה עוד ב"י, טור יו"ד, סי' קנ"ז ושו"ע יו"ד שמ"ה, ג'. וראה גירסת הרמב"ן בתורת האדם : "כגון שאול מלך ישראל שאיבד עצמו, אלא שהיה האיבוד מותר לו".
51 ילקוט שמעוני, שמואל, רמז קמ"א. וראה מחלקתו של הרב גורן והרב נריה בנידון, באור המזרח, תמוז-אלול תש"ך וטבת תשכ"א.
52 שו"ת בשמים ראש, סי' שמ"ה ; דבריו הובאו בפתחי תשובה, יו"ד שמ"ה, ס"ב.
53 שו"ת חת"ס, חאה"ע, ח"א, סי' ס"ט וחיו"ד, סי' שכ"ו. וראה גם ב"הר אבל", ענף אחד עשרה, המפקפק במקוריות הפסק הזה. ובאמת בדפוס האחרון של הבשמים ראש הושמטה כל התשובה הזו וכל סימן שמ"ה.
54 בענין ייחוס ספר זה לרא"ש קיימת ספרות מחקרית רבה : ז. לנדסברג, זאב יטרוף, 1793, היה הראשון שהוכיח כי שאול לוין-ברלין זייף למעשה את הספר וייחסו לרא"ש כדי להכניס את דעותיו כברי סמכא, ואחריו התקיפו בחריפות ר' מרדכי בנעט בשו"ת פרשת מרדכי, סי' ה. וראה בהרחבה : ר. מרגליות, ר' שאול לוין מזייף הספר בשמים ראש, ארשת תש"ד ; שדי חמד, כללי הפוסקים, סי' י"א, אות ז.
55 שו"ת שואל ומשיב, מהדו"ק, ח"ג, סי' רי"ז.
56 שו"ת מהרש"ם, ח"ו, חיו"ד, סי' מ"ט. וכן משמע דעת הפתחי תשובה, שם, ושו"ת בית אפרים, חיו"ד, סי' נ"ו.
57 יש"ש, ב"ק, פ"ח, סי' נ"ט.
58 ראה בדעת זקנים מבעלי התוספות לבראשית, שם, דיון ארוך, וכן ביש"ש, שם. ומצינו דוגמאות היסטוריות אחדות, שסביבן נידונה השאלה, כגון המעשה המתואר בגיטין, נ"ז ב' : "תנא, מעשה בד' מאות ילדים וילדות שנשבו לקלון, הרגישו בעצמן למה הם מתבקשים … כיון ששמעו ילדות כך קפצו כולן ונפלו לתוך הים". וראה בתוס' שם, ד"ה קפצו ; ב"י, ב"ה, טור יו"ד קנ"ז ; יש"ש, שם ; שבט מיהודה, שער א', פט"ו. דוגמא אחרת הוא מעשה ההתאבדויות של אנשי מצדה (בשנת 73 לספירתם) המתואר ע"י יוספוס פלביוס, מלחמות היהודים, ז', ש"כ – וראה דיון על כך ע"י רבינוביץ, סיני, נ"ה, 1964, עמ' שכ"ט ואילך ; ומחלוקתם של הרבנים גורן ונריה באור המזרח, שם. וראה באריכות מאמרו של א. בן-זמרה, סיני, פ', כסלו-טבת תשל"ז, עמ' קע"ג – שמאריך בויון בעניינים אלו ודן בדיני מאבד עצמו לדעת בזמן השואה ובנתונים הקשים והמיוחדים של תקופה איומה זו ; וראה עוד מאמרו של הרב גורן במחניים, פ"ז, 1964, עמ' 12-7 – להצדקת התאבדותם של מאיר וויינשטיין ומשה ברזני בכלא הבריטי בירושלים ב1947-.
59 אורחות חיים, ח"ב, עמ' 26, הובא בב"ה, טויו"ד, קנ"ז ; דעת זקנים בעלי התוספות, בראשית, שם.
60 ראה שו"ת בית אפרים, חיו"ד, סי' נ"ו – שמביא את מעשי שאול וד' מאות הילדים, וכן ר"ח בר אשי – קידושין, פ"א, ב' , ר' צדוק ורב כהנא – קידושין, מ' ע"א ; וכן המאמר בברכות, מ"ג, ב' – נוח לאדם שיפיל עצמו לתוך כבשן האש ואל ילבין פני חברו ברבים.
61 רמב"ם, רוצח, פ"ב, ה"ב-ה"ג.
62 ראה : כרמי, אסיא י"ג, תשל"ו, עמ' 11, והערתי שם, עמ' 25.
63 סעיף 1(225) לפקודת החוק הפלילי, 1936. וראה באנציקלופדיה עברית, ע' התאבדות.
64 ראה לדוגמא :
73o, IP9e:389 R. Duff et al., New Engl J Med 1913 ,gl"-els:389 F.J. Ingelfingen New Engl J Med 16P1 ,se1:A.R. Jonsen et al., Pediatrics, ss
1916 ,3P61:481-4 ,AtG.M. Campbell, Pediatrics 85 Rt Duff
65 ראה מאמרי באסיא י"ח, תשל"ח, עמ' 4 ואילך, ומאמרי ביקורות, ז, תשל"ח, עמ' 413-401.
66 י. יאקאבאוויטש, הפרדס, שם (הערה 26 ). וראה עוד : נ. טעלושקין, אור המזרח, שם (הערה 37 ), וראה גם : נ. צ. פרידמן, צו החיים, התורה והמדינה, קובץ ה-ו, תשי"ג-תשי"ד, עמ' רכ"ז ואילך.
67 המקורות החשובים והמאספים בשאלה זו, ראה : שו"ת חת"ס, חיו"ד, סי' קע"ה ; שו"ת דעת כהן, סי' ק"מ – קמ"ב ; שו"ת מקדשי השם, סי' פ"ו – תשובה מבעל החזון נחום ; שו"ת דברי חיים, ח"ב, חיו"ד, סי' ע"א ; י. ז. כהנא, סיני, כ"ז, תש"י, עמ' ס"ג ואילך ; שדה חמד, מערכת יוהכ"פ, סי' ג' ; הרפואה והיהדות, פרק 20.
68 לדוגמא : פקוח נפש בשבת ; התרה לחולה לאכול ביוהכ"פ ; קביעת נידה ; בדיני רוצח ;
קביעת רגע המות ; בהלכות מילה ; בקביעת עונשים ונזיקים ; ועוד.
69 שו"ת דעת כהן, שם. (הערה 67 ).
70 משנה סוטה, כ"ב, ע"ב.
71 רמב"ם, הל' סוטה, פ"ג, ה"כ. וראה גם בתויו"ט, סוטה פ"א, מ"ט, ובשו"ת ציץ אליעזר, ח"ה, רמת רחל, סי' כ"ט, וח"י, סי' כ"ה, פ"ו, אות ה'.
72 אבות, פ"ד, מי"ז.
73 ברכות י', א.
74 ע"ז י', א. וראה מאירי, יומא, פ"ח, שביאר את דין פיקוח הגל בשבת וגודל ערכם של חיי שעה בכך שיכל לעשות תשובה ומעשים טובים בחלק נוסף זה של חייו. וראה מ"ב, או"ח, שכ"ט.
75 בפירושו על התורה, ריש פרשת ויצא.
76 בציץ אליעזר, ח"י, שם, אות ד'.
77 ראה נוסח שבועות אלו בספר אסיא, בעריכתי, תשל"ו, עמ' 258-249. נוסחה דומה מצוייה גם בשבועת היפוקראטס : "לעולם לא אספק סם ממית, גם אם אתבקש לכך, כן לא אתן שום עצה בכיוון זה" – וראה ביחס לפיסקה זו בהרפואה והיהדות, עמ' 153.
78 אגב, גם בין אנשי מוסר נוצרים יש כאלו שהסכימו להתרת התאבדות במצבים מסויימים, ראה הרפואה והיהדות, עמ' 152,
79 ב"ק, נ"א, א' ; סנהדרין, מ"ה, א.
81 סנהדרין, מ"ג, א ; שמחות פ"ב, ה"ז ; רמב"ם, הל' סנהדרין, פי"ג, ה"ב. וראה גם :
Preuss, Biblisch-Talmudische Medizin, 1911 p. 277
וראה הערת הרב יעקובוביץ, הרפואה והיהדות, עמ' 130, הערה 52.
82 מעניין לציין, שבויכוח על אותנזיה יש דוקא דעות שכיום אין הסבל הטרמינלי מהווה עילה להמתה, עקב האפשרות בשימוש בתכשירי הרגעה, טשטוש ומניעת הכאבים, ראה 1971 ,1:220 Lancet. וראה לקמן ביחס ההלכה לשימוש בתכשירי הרגעה במצבים טרמינליים. וראה עוד בהערה 84 .
83 ראה דוגמאות רבות ב"הרפואה והיהדות", פרק שמיני.
84 כל זה סוכם בהרחבה לעיל, לפי העקרונות השונים. מענין לציין כאן את דבריו של קאמפבל (הערה 3 ), עמ' 130 : "על כל פנים, תכופות נראה כי מצוקה וסבל בלתי נסבלים בכמה מחלות אנושות נחשבו בקלות רבה מדי לגזירה שאי-אפשר למנוע אותה. תוצאה חיובית של המסע למען אותנסיה וולונטרית היתה הגברת המאמצים לפיתוח אמצעים חדשים לטיפול בגווע וטכניקות חדשות להפגת הכאב".
85 שו"ת נצר מטעי, סי' ל' (וכן בהתורה והמדינה, ה-ו, תשי"ג-תשי"ד, עמ' רכ"ז).
86 שו"ת ציץ אליעזר, ח"ה, רמת רחל, סי' כ"ח ; וראה שם, שדן באריכות במחלוקת בין השו"ת בית יעקב, סי' נ"ט, לבין השו"ת שבות יעקב, ח"א, חאו"ח, סי' י"ג. עיי"ש. וראה עוד ; הרב ש. קוק, תורה שבעל פה, שם, (הערה 48 ) ; י. וינברגר, דיני ישראל, ז, תשל"ו, עמ' צ"ט ואילך.
87 הגר"מ פיינשטיין, הפרדס, שנה מ"ט, חוברת ה', עיקר ראייתו הוא מדין הסרת המונע (שיבואר להלן), ואם היה מותר להאריך חיי שעה אף ביסורים, איך מותר להסיר מונע יציאת הנפש.
88 הרב ד. מ. וולנר, התורה והמדינה, ז-ח, עמ' שט"ו ואילך.
88א שו"ת ציץ אליעזר, חי"ג, סי' פ"ט, אות י"א. ולכאורה תשובתו זו מנוגדת לגישתו ולפסקיו בחלקים הקודמים, ראה הערה 86 , וכן ח"ט, סי' מ"ז, פירוט דעתו של המחבר בענין זה יובא אי"ה בגליון הבא של אסיא.
89 ראה : הרב ש. א. טוירק, הפרדס, שנה נ', חוברת י', עמ' 11, שמסתמך בעיקר על דעת הבאור הלכה, או"ח, שכ"ט, ס"ד, בד"ה אלא לפי שעה. וכן ראה :
~M. Tendler, The Mount Sinai Hospital and Medical Center Symposium on Medicine and Halacha; Halacha and Care of the Terminally lll,.part 1 1975 part ll, 1976
90 הרב י. יאקאבאוויטש, הפרדס, שם, (הערה 26 ).
91 ספר חסידים, סימן תשכ"ג. וראה הערה 98 לקמן.
92 שלטי גבורים סביב לרי"ף, מועד קטן, ט"ז, ב'.
93 ראה בהרפואה והיהדות, עמ' 149, ביחס לאמונה זו, ואמונות אחרות המוזכרות כאן ביחס לעיכוב יציאת הנפש.
94 הגהת הרמ"א, יו"ד, של"ט, א'.
95 ביחס לחילוק בין הסרת המלח שמותר, לבין השמטת הכר והכסת שאסור – ראה בדיוניהם של בעל הלבושים על הרמ"א, שם ; הט"ז בסק"ב ; הש"ך בסק"ז, ובנקה"כ ; בשיירי כנה"ג על יו"ד, סי' של"ט מ"ב ; בית לחם יהודה על הרמ"א, שם ; וערוך השולחן, יו"ד, של"ט, ד'.
97 ראה : י. יאקאבאוויטש, הפרדס, שם , מ. טנדלר, שם (הערה 89 ) ; הרב ש. קוק, תורה שבעל-פה, שם (הערה 48 ) ; וראה עוד באריכות על מעשה זה : שו"ת ציץ אליעזר, ח"ד, סי' י"ג ; עמוד הימיני, סי' ל"ג, אות ב'.
והנה הרב ורנר, בתורה שבעל-פה, שם (הערה 40 ) – רוצה להוכיח מהשוואת ענין שאול ורבי חנינא בן תרדיון, שבן נח לא מוזהר על רצח מתוך רחמים, אע"פ ששפיכות ומים היא אחת מז' מצוות בני נח, ולכן הותר מעשהו של הקלצטונירי בעניינו של רבי חנינא בן תרדיון, אך יהודי אסור בזה. והעמלקי במעשה שאול היה, לדעתו של הרב ורנר, גר צדק. אך קשה לקבל חלוקה זו, ולאור ההבדל במעשים בין אותנזיה אקטיבית לפסיבית, אין צורך בתירוץ זה.
ומעניין לציין עוד נקודה בהלכה המבדילה בין רצח אקטיבי ופסיבי, ללא קשר למצב רפואי וסבל גופני, והוא הדין שאסור להרוג את חברו גם אם יהרגוהו (יומא, פ"ה, א), כי זה משלוש עברות שייהרג ואל יעבור, וזהו מעשה רצח אקטיבי, ומאידך הלכה כר"ע נגד בן פטורה בשנים שהלכו במדבר, (ב"מ, ס"ב, א'), שמותר לו לשתות את המים אע"פ שחברו ימות, כי זהו בעצם רצח פסיבי.
98 ספר חסידים, סי' רל"ד. וראה בהרחבה ענין זה בשו"ת ציץ אליעזר, חי"ג, סי' פ"ט, וראה בספר חסידים, סי' תס"ז, שלכאורה סותר שיטתו בסי' רל"ד וסי' תשכ"ג, ועי' במקור חסד על ספר חסידים, שם.
99 יו"ד, של"ט, ב'.
100 יו"ד, של"ט, ד'.
101 בית לחם יהודה, יו"ד, של"ט סק"ד. וראה בשו"ת ציץ אליעזר, חי"ג, סי' פ"ט אות ט', שדחה את שיטתו זו.
103 ראה באריכות שו"ת ציץ אליעזר, חלק י"ג, סי' פ"ט, וכן מאמרו של יעקב לוי, נועם ט"ז, תשל"ג, עמ' נ"ג ואילך.
104 עי' סנהדרין, ע"ז, א', ורמב"ם, רוצח, פ"ג, ה"י. וכן פסק הרב ד. צ. קצבורג, תל תלפיות, כרך ל', 1923, עמ' 66, והרב י. יאקאבאוויטש, הפרדס, שם.
105 י. לוי, נועם, שם.
105א שוב ראיתי שרמז לכך הרב טנדלר (ראה הערה 89 לעיל), ולדעתו גם חמצן וגם מתן מזון דרך הוריד מותר להפסיקם, כדין מסיר המונע, ודבריו צ"ע.
106 שו"ת בית יעקב, סי' נ"ט.
107 שו"ת שבות יעקב, חלק ג', סי' י"ג. וראה בגליון מהרש"א, יו"ד, של"ט, א', ובשו"ת ציץ אליעזר, ח"ה, רמת רחל, סי' כ"ח, שהאריכו במחלוקת זו.
108 הרב י. יאקאבאוויטש, הפרדס, שם.
109 הרב ד. וולנר, התורה והמדינה, שם (הערה 88 ).
110 הרב נ. צ. פרידמן, נצר מטעי, שם (הערה 85 ).
111 הרב נ. טעלושקין, אור המזרח, שם (הערה 37 ).
111א שאלה זו מעסיקה, כמובן רופאים רבים עקב חומרתה ושכיחותה הרבה. ראה לדוגמא :
1972 ,28-36 ; supll 38 ,Contact ,Peace in go me Let ,Agate .N.J
112 שאלה עתיקה היא ביחס לטפול תרופתי או נתוחי, שאמנם עשוי לרפא את החולה, אך מאידך עלול להחיש את מיתתו – ראה : שו"ת שבות יעקב, ח"ב, סי' ע"ה ; שם,
ח"א, סי' י"ג ; גליון מהרש"א, יו"ד, קנ"ה, א' (הובא בפת"ש, יו"ד, של"ט סק"א) ; שו"ת אחיעזר, חיו"ד, סי' ט"ז ; שו"ת מלמד להועיל, חיו"ד, סי' ק"ד ; שו"ת בנין ציון, סי' קי"א ; בית מאיר, יו"ד, של"ט ; שו"ת ציץ אליעזר, חי"ג, סי' פ"ח, ועוד.
113 ראה דיון ביחס לשכוך כאבים בזמן לידה :
7 .p ,1952 London ,Doctors and Theologians Magicians, Zimmels, H.J.
זאת בניגוד להשקפת הדת הנוצרית, ראה יעקובוביץ, הרפואה והיהדות, עמ' 130-129.
115 שו"ת ציץ אליעזר, חי"ג, סי' פ"ז. וראה עוד בנידון שאלה זו במאמרו של הרב מ. ד. וולנר, התורה והמדינה, שם. וראה בסוף התשובה בציץ אליעזר, שם, חיזוק דעה זו גם מהשקפה רפואית, כפי שכותב שם פרופ' ד. מאיר, עיי"ש.
116 ושוב יש לציין, שהשקפה זו היא בניגוד לעמדת הדת הקתולית, האוסרת שימוש בסמי הרגעה וטשטוש לפני המות – בין מוות טבעי ובין הוצאה להורג, ראה בהרפואה והיהדות, שם.
וראה בספר דילמות מוסריות ברפואה (הערה 3 ), עמ' 84-81 על עקרון ה"תוצאה הכפולה", המגדיר את ההבדל בין תוצאה מכוונת (הפגת הכאב) לבין תוצאה מותרת (קיצור חיי החולה) – הנובעת מהפעולה המותרת.
117 121 ,p Law, Jewish and Medicine Modern Rosner, F.
118 י. לוי, נועם, ט"ז, תשל"ג, עמ' נ"ג ואילך, שסבור כי מכונת הנשמה היא יותר פיזיולוגית לקיום החיים בניגוד לחוטב העצים, וכן יש לראות בהפסקתה פעולה ישירה בהמתת החולה.
119 הרב ב. רבינוביץ, ספר אסיא, תשל"ו, עמ' 198-197.
120 וראה עוד מאמרו של הרב מונק ב"שערים", כ"ד כסלו תשכ"ח, וראה נועם, י"ב, עמ' ש"ט.
121 שו"ת ציץ אליעזר, חי"ג, סי, פ"ט. בגליון הבא של אסיא יובאו אי"ה דברי הבהרה של המחבר על דעתו זו.
122 כי בחולה חסר תקוה גרידא אף שנותרו לו רק חיי שעה, חייבים לטפל בו בכל עוז, גם אם טפול זה יקצר את חייו, אך מאידך יש סיכוי שהוא ירפאנו מחוליו או יאריך חייו מעבר למה שמשערים – חייבים לטפל בו גם בטפול כזה – וראה הערה 112 לעיל.
123 כך כתב בספר חסידים, סי' תשכ"ג – "אם הוא גוסס ואינו יכול למות", וכן בשלטי גבורים, שם : "כשהמת גוסס ואין הנשמה יכלה לצאת", וכן הרמ"א, שם : "מי שהוא גוסס זמן ארוך" וכו'. ועי' במאמרו של י. וינברגר, דיני ישראל, שם, שייחס דיניהם אלו של הרמ"א וספר חסידים לשלבים מאוחרים יותר – ולא כך, כי בפירוש הגדירו דבריהם ביחס לגוסס, ומה שנקטו לשון "יציאת נשמה" לא דברו על שעת יציאת הנשמה, אלא על עכוב יציאת הנשמה, או חוסר אפשרותה לצאת, ויש הבדל בין הדברים הללו.
124 ספר חסידים, סי' רל"ד.
125 דברי שאול, יו"ד, של"ט, וראה שו"ת ציץ אליעזר, חי"ג, סוף סי' פ"ט. ויש להדגיש שתיאורו של בעל שו"ת ציץ אליעזר מדבר אפילו במצב של מוות גמור, היינו הפסקת נשימה והפסקת פעולת הלב – ובגליון הבא של אסיא יובאו דברי הבהרה נוספים לדעתו.
126 עי' בשבט יהודה, יו"ד, של"ט, ועוד.
128 אמנם ביחס לגוסס מצינו מי שהגדיר זאת שלושה ימים לפני המוות (ראה הערה 21 לעיל), אך ברור שהגדרה כזאת היא רק רטרוספקטיבית, כי קשה מאד במקרים רבים, ובפרט באותם חולים המחוברים למכשירי החייאה משוכללים, להעריך מראש את משך החיים הנותר. וביחס ליציאת הנפש, מציגו בשו"ת חת"ס, חאו"ח, סי' קצ"ט, שכתב : "אמנם שיהוי יציאת הנשמה לא הזכירו חז"ל כמה, כי היה פשוט להם, אך אין אתנו יודע עד מה".
129 ראה לדוגמא – תענית, כ"ג, א ; בבא מציעא, פ"ד, א. ועי' בנפש חיה, (להג"ר מרגליות) סי' רצ"ב, שהביא דוגמאות אלו, ועי' בדבריו, שם.
130 ר"ן, נדרים, מ, א. דברי הר"ן הנ"ל הובאו ע"י אחרונים רבים העוסקים בשאלה זו, כגון בתפארת ישראל, יומא, פ"ח מ"ז, בבועז ; שאילת שלום והעמק שאלה על שאילתות, ויקרא, צ"ג ; שו"ת חקקי לב, ח"א, חיו"ד, סי' נ' – אשר הובא בכל בו על אבלות, פ"א, סי' א, אות ט, ובשו"ת ציץ אליעזר, ח"ב, רמת רחל, סי' ה', עיי"ש – ועי' במהרש"א, נדרים, שם, מה שהקשה על הר"ן.
131 ועי' בהעמק שאלה, שם, שמוכיח כדעת הר"ן מגמ' ר"ה, י"ז, א, ובציץ אליעזר, שם, דחה ראייתו זו. וראה בנועם, ו', תשכ"ג, עמ' רפ"ט – עוד מקורות לענייננו.
132 ערוה"ש, יו"ד, של"ה, ב. וראה בציץ אליעזר, שם.
133 מלכים א, י"ט, ד : "וישאל את נפשו למות, ויאמר רב עתה ה' קח נפשי".
134 יונה, ג' : "ועתה ה' קח נא את נפשי ממני".
135 תפארת יעקב, על תפארת ישראל, יומא, שם.
136 ילקוט שמעוני, עקב, תתע"א, ומשלי, תתקמ"ג. ועי' במדרש תלפיות, ענף בית הכנסת, ובשו"ת ציץ אליעזר, ח"ט, סי' מ"ז.
137 שו"ת ציץ אליעזר, ח"ה, רמת רחל, סי' ה' ; שם, ח"ז, סי' מ"ט, פי"ג, אות א' ; שם, ח"ט, סי' מ"ז. ומוכיח דעתו, בין השאר, מספר ישרי לב, חיו"ד, אות ח', סק"ז, וראה דיוניו באריכות בנקודה זו.
138 גם בין אומות העולם מצינו מבוכה וחלוקי דעות ביחס לפתרונות נכונים, על פי מצפונם והרגשתם, הן בין הרופאים והן בין המשפטנים.
והרי מקורות אחדים להצעות של פתרונות מפורטים בספרות הרפואית :
1974 ,227:728 ,a A.M.A", JAMA
b S. Bok, New Engl J Med 1976 295: 367
c R.S" Duff. Sc A.G.M. Campbell. Pediatrics, 57:487,1976
d A.R. Jonsen et al.. Pediatrics. 55:756 1975
1976 295:364 e M.T. Rabkin et al., New Engl J. Med
f A.M. Waldman. J. Pediatrics 88:890 1976