הלכות רופאים ורפואה
הלכות רופאים ורפואה
מתוך סדור בית יעקב להגרי"עבץ ז"ל
הקדמה קצרה
דיני מילה
דיני פדיון הבן
א. בהנהגת האוכל לפני אכילתו
ב. במצב האוכל
ג. בעת האכילה
ד. במהות האוכל
ה. בכמות האכילה
ו. בכמות האוכל
ז. בשתיית היין
ט. בהנהגת האוכל אחר הפעולות מתנועות נפשיות.
דיני תשמיש המטה
פ"ג : במהות החבור
פ"ו : בכוונת החבור
הלכות שבת
הלכות קידוש החודש
הלכות ט' באב
הלכות יום הכפורים
פרשה ז : דין עוברה ומניקה
פרשה ח : דין החולה שצריך לאכול
הלכות סוכה
הלכות רפואה ובקור חולים
א. לעולם יבקש אדם רחמים שלא יחלה שאם חלה אומרים לו הבא זכות והפטר. והחש בראשו יהי דומה בעיניו כמי שניתן בקולר. עלה למטה ונפל למשכב כמו שהעלוהו לידון דיני נפשות שאם יש לו מליצים גדלים ניצל ואם לאו – לאו. ומליצי אדם הם תשובה ומע"ט ואפילו תתקצ"ט מלמדים עליו חובה וא' זכות – ניצול (תכ"א) ; ב. מי שיש לו חולה בביתו ילך לחכמים ויבקש עליו רחמים. והמנהג לתת צדקה עבורו ולברכו בביה"כ. והמסוכן מברכין אפילו בשבת ויו"ט ופעמים משנים שם החולה (יו"ד של"ה) ;
ג. התורה נתנה רשות לרופא שירפא ומצוה היא עליו (כשבקי ואין שם גדול ממנו, ואם לאו אסור להיות רופא וה"ז שופך דמים) אפילו יש להחולה רופא אחר. וכשמונע עצמו ה"ז שופך דמים. ואסור ליקח שכר החכמה רק שכר הטורח והבטלה. ואם היתנה בשכרו הרבה חייב ליתן לו (של"ו) ; ד. חולה שאינו מסוכן, שיכול לירפא בדבר היתר אפילו צריך שיהוי קצת להשיגו אסור לירפא בשום דבר איסור. ואם צריך דוקא לדבר האסור, אם צריך לאוכלו כדרך אכילת דבר זה אסור אפילו דאיסור דרבנן (ויש מתירים באיסור הנאה דרבנן, אך שלא יאכל וישתה האיסור) אבל שלא כדרך הנאתו, כגון שמערב בו דבר מר או לעשות רטיה וכדומה, מותר אפילו באיסור הנאה דאורייתא, חוץ מכלאי הכרם ובשר בחלב. והמסוכן מתרפא בכל איסור חוץ מע"ז, גילוי עריות ושפיכת דמים (תכ"א) ; ה. מותר לרופא להקיז דם ולמשש הדופק ושאר מקומות באשה אפילו באשת איש ובמקום תורפה ; ובאשה נידה יחמיר כשאין סכנה ויש אחר בקי כמוהו. ובחולי מעיים האשה משמשת לאיש ולא בהיפוך ;
ו. לחולה שאין מי לשמשו רק אשתו נידה מותרת בשימוש שבלי נגיעה רק ע"י דבר אחר אפילו להקימו ולהשכיבו ולתומכו. אך תזהר מאד מהרחצת פניו ידיו ורגליו והצעת המטה בפניה וכשהיא חולה אסור לשמשה אפילו בלי נגיעה רק בדוחק גדול שא"א למצוא אחר; ז. אסור לרופא להקיז דם או לחתוך איבר לרפואה לאביו ואמו כשיש אחר, ואם לאו מקיז וחותך כפי צורך הרפואה (שם) ; ח. מי שיש לו סממנים וחברו חולה וצריך להם אסור להעלות בדמיהם יותר מהראוי ואפילו לא מצאו אחרים ופסקו לו הרבה אין לו אלא דמיהן (שם) ;… יא. מצוה לבקר החולה ואפילו גדול ילך לבקר הקטן אפילו כ"פ ביום והמוסיף משובח כשאינו לטורח על החולה. והשונא לא יבקר שונאו ולא ינחמו באבלו אבל מותר ללוותו. ומיהו הכל לפי השונאים והשנאה ;
יב. הקרובים והחברים שרגילים תמיד לכנוס לביתו הולכים לבקרו מיד כששמעו חולי והרחוקים אחר ג' ימים. ואם קפץ עליו החולי הולכים מיד. וכשהחולה שוכב בארץ לא ישב המבקר על כסא שגבוה ממנו, וכששוכב במטה מותר ;
יג. לא יבקר בפניו חולי מעיים ועין וראש ולחולה שקשה לו הדבור רק יכנוס בבית החיצון ושואל אם צריך לאיזה דבר ושומע צערו ומבקש עליו רחמים ;
יד. מבקר גם לחולה נכרי. ובקור חולה ונחום אבל אם יכול לקיים שניהם ביקור קודם ואם לאו ניחום קודם. ולא יבקר בג' שעות ראשונות מהיום ובג' אחרונות ; טו. עיקר מצות בקור הוא לעיין מה צריך החולה ולעשות לו וכדי שימצא נ"ר עם חביריו וכדי שיתן דעתו לבקש רחמים עליו. ואם בקר ולא בקש – לא קיים המצוה. וכשמבקש בפניו יבקש בל' שרוצה, ושלא בפניו יבקש רק בלה"ק ויכלול בתוך כל חולי ישראל.
(עמק הבכא, הלכות בקור חולים, ד' שצג ע"א-ע"ב)
(בד' שצד ע"א ואילך – תפילה על החולה ; סדר הוידוי לחולה).