התעמלות, עיסויים ופיזיוטרפיה בשבת

הרב יצחק שיף

התעמלות, עיסויים ופיזיוטרפיה בשבת *

פרק א. איסור ההתעמלות בשבת

פרק ב. הבדל יסודי בין התעמלות שנאסרה להתעמלות הנהוגה כיום

פרק ג. דין עיסויים בשבת

 פרק ד. תרגילי התעמלות ופיזיוטרפיה ע"י מכשירים

 פרק ה. התעמלות שיש בה צער

 פרק ו. פיזיוטרפיה לחולה שאין בו סכנה

פרק ז. התעמלות ע"י ריצה

פרק ח. סיכום

הערת המערכת

מקורות נוספים :

מלמד להועיל, סי' נ"ג ; שו"ת מהרש"ג, ח"ב, סי' צ"ג ; שרידי אש, חלק שני, סי' ל.

שמירת שבת כהלכתה (תשל"ט), פרק י"ד, סי' ל"ח ; פרק ט"ז, הערה צ"ט ; פרק ל"ד, סי' כ"ב.

יסודי ישורון, מערכת הלכות שבת (הוצאת אוצר הפוסקים, ירושלים תשל"ט), עמ' 333-331.

לב אברהם, חלק ראשון, פרק ו', סי' קכ"ד-קכ"ז ; חלק שני, פרק ב', סי' ד'. ועוד.

 

 

* מתוך ספר שו"ת בהלכות רפואה העומד לצאת בהוצאה משותפת של המכון ע"ש ד"ר פ. שלזינגר ז"ל לחקר הרפואה עפ"י התורה וקרן "עמק הלכה" לזכרו של הגאון הרב יהושע בוימעל ז"ל.

1 וכן נפסק להלכה בשו"ע סי' שכ"ח סע' מ"ג.

2 עיין עירובין ק ע"א בגמרא, דבור וגדר אפילו גבוה מאה אמה מטפס ועולה מטפס ויורד בשבת. ונפסק להלכה בשו"ע או"ח סי' של"ו סעיף י"ג בהגהות הרמ"א. – מ.ה.

3 דבר זה דומה למה שנאמר בשו"ע סי' שכ"ח סע' מ"ג מעלים אזנים בשבת ופירש רש"י גידי האזנים פעמים שיורדים למטה ומתפרקים האזנים, ומותר להעלותם כיון שאין עושים דבר זה ע"י סממנים. ואף ששם הוסיף השו"ע דההיתר להעלאת אזנים הוא משום שיש לו צער – ובלא זה אסור משום עובדא דחול, ו"צער" היינו שהוא חולה שאין בו סכנה, שהרי מכאן הוכיח הרמב"ם שמותר לעבור על שבות (שאין בו סרך מלאכה) לחולה שאין בו סכנה, וא"כ היה צריך לאסור עשיית מניפולציה למי שאינו חולה ולא נפל למשכב – בעקבות יציאת הגיד ממקומו – משום דהוי עובדא דחול כהעלאת אזנים. אך יעויין בב"י שביאר הא דהוי עובדא דחול בהעלאת אזנים הוא משום הטורח שבדבר (היינו שיש בזה התעסקות רבה והוא נראה כעובדין דחול, וכמו שיבואר להלן) וא"כ בפעולה זו שנעשית בקלות ובלא טורח אין בזה משום עובדא דחול ומותרת גם למי שלא נפל למשכב.

4 ועיין בכלכלת השבת לתפארת ישראל (כללי ל"ט מלאכות, אות א) הכללים מתי אסרינן משום עובדין דחול: או בדברים הדומים לאחת מל"ט מלאכות, או בדברים דחיישינן שמא על ידי כן יבוא לעשות מלאכה, או בדברים שיש בהם טירחה יתירה.

5 סי' שכ"ח סעיף מ"ב.

6 ויש להביא סמך מהא שדנו האחרונים בדבר נסיעה באופנים בשבת, עי' שו"ת רב פעלים ח"א סי' כ"ה שאסר רק במקום שאין עירוב, אבל כשיש עירוב הוא מתיר לרכוב ולנסוע באופנים בשבת, משמע שאין כלל חשש איסור בטורח ועמל הרכיבה, וכמו"כ בכף החיים סי' ת"ח דן לאסור רק משום גזירה שמא יתקן או שמא ינפח את הגלגלים וכד' ולא משום העמל והטורח. ועצם החשש שמא יתקן קשה מאד לאסור באופניים עומדות הנ"ל דקשה להמציא גזירות חדשות שלא הוזכר בגמ', ואף שאסר כף החיים היינו רק באופניים הנוסעות דשכיח מאד שיהיה חור בגלגל או שום קלקול אחר עקב הנסיעה, משא"כ באופניים העומדות שאין שכיח כלל קלקולים מנין לנו לאסור משום חשש שמא יקרה ויתקן. עוד יש באחרונים שדנו לאסור הנסיעה באופניים דנראה כהולך למקום רחוק שהרבה דברים אסרו חז"ל כשנראה הולך למקום רחוק, משא"כ באופניים עומדות. אלא שיש להיזהר כשיש שעון מהירות באופניים הנ"ל שלא יכוין למידה מדוייקת של מהירות הנסיעה דאסור למדוד בשבת, ובאופן שאינו מדוייק לא אסרו משום מדידה.

7 כמובן הכוונה לתרגילים שאין בהם איסור גזירה משום שחיקת סממנים כמתואר בפרקים הקודמים. וראה להלן פרק ו' לענין חולה שאב"ס.

8 פרקים א', ג' לעיל.

9 פרק ה' לעיל.

10 אף שכל משותק הוא מוגדר כסכנת אבר אם לא יעשה התעמלות – היינו אם לא יעשה כלל, אבל אם במשך השבוע יעשה כראוי אין שום צורך לעשותה בשבת, אא"כ יש לו כאב וכד' שדורש טיפול מיידי. ומה שמצינו בגמ' כתובות ס' גונח מליבו מותר לינק בשבת מבהמה משום שהותר איסור דרבנן בשינוי לחולה שאין בו סכנה. וביארו האחרונים (הובא בביה"ל שכ"ח סע' ד' ד"ה שממתין) דאם לא ישתה חלב לעולם, יהיה מסוכן, אכל אינו מסוכן בשביל שבת אחת שלא ישתה, מ"מ בכל פעם ששותה הוא מרגיש טוב יותר, ומכיון שהוא כרגע חולה שאין בו סכנה ומועילה לו התרופה בשבת, התירו לו איסור דרבנן, משא"כ כשאין תועלת בכל פעם ופעם.

** ראה מאמרו של הרב ישראל רוזן. בכרך זה, עמ' 59-58 – העורך.