נגישות

מכון שלזינגר לחקר הרפואה על פי ההלכה

האם מותר לרופא לפתוח מרפאה בבית משותף כשהשכנים מתנגדים

שיף, יצחק. "האם מותר לרופא לפתוח מרפאה בבית משותף כשהשכנים מתנגדים" ספר אסיא ד, עמ' 266-274.

האם מותר לרופא לפתוח מרפאה בבית משותף כשהשכנים מתנגדים

הרב יצחק שיף *

האם מותר לרופא לפתוח מרפאה בבית משותף כשהשכנים מתנגדים

האם החיוב לרפא נאמר בכל חולי או רק במקום סכנה ?

מקור לשיטות שיש מצוה לרפא גם כשאינו נוגע לפיקוח נפש

ביאור שיטת הט"ז בהא דמעכבים על רופא

האם השכנים יכולים לעכב בעד רופא גוי או רופא שכל מטרתו להרווחת כסף

האם מה שערך הדירה יורד – הוי טענה

ס כ ו ם

 

א. רופא המטפל במחלות מסוכנות או שעלולות לגרום לסכנה אם אין מטפלים בהן – אין השכנים יכולים לעכב בעדו מלפתוח מרפאה בביתו, מפני שגם הם מצווים בלא תעמד על דם רעך (כמבואר ברש"י – אלא חזור על כל צדדים שלא ימות חברך).

 

ב. רופא המטפל בחולים שאין בהם סכנת נפשות – נחלקו בזה הראשונים והאחרונים אם יש בזה מצוה, ואם הציבור כולו מחויב כלפיהם "בלא תעמד" – ויתכן שמספק חייבים הם להחמיר על עצמם כיון שהוא ספיקא דאוריתא. (ע' סעיף ה' שבזה אם אפשר במקום אחר יכולים למחות).

 

ג. רופא המטפל במיחושים, הקזת דם לבריאים, ייעוץ לשמירת בריאות (כ"טיפת חלב") וכדומה, כיון שאין בזה רק מניעת צער ותוספת בריאות, – יכולים השכנים לעכב משום הרעש וריבוי הדרך.

 

ד. רופא המטפל בציבור כולו הן בחולים מסוכנים והן בחולים שאין בהם סכנה וגם בענייני ייעוץ ובריאות וכנ"ל, יכולים השכנים למחות על ריבוי הדרך של אותם שאין בהם מצוה. אמנם אם אי אפשר להפריד בין סוגי האנשים כגון שמרפא יהודיים וגויים וא"א שלא לטפל בגויים משום דרכי שלום מחוייבים הם לסבול גם את רעש הגויים כדי שיוכל לטפל ביהודים, דגם זה נכלל בפס' לא תעמד – חזור על כל צדדים וכו'.

 

ה. אם הרופא יכול לטפל בחולים במקום אחר שאין נזק לשכנים, ומטעמי נוחיות הוא רוצה לטפל בביתו, לדעת הט"ז יכולים השכנים לעכב, אבל מהב"י (וממשמעות השו"ע) וכן מדברי החתם סופר – מבואר שדינים אלו נאמרו אף כשאפשר במקום אחר. אמנם אפשר לומר שכל זה רק ברופא המטפל בחולים מסוכנים שהוא ודאי מצוה אבל כשהחולים אינם מסוכנים (שיש הרבה פוסקים הסוברים שאין בזה מצוה, וגם אין הציבור מחויב כלפיהם "בלא תעמד") אם אפשר במקום אחר, יכולים הם לעכב. והטעם שהרי מצד הלאו של "לא תעמד" יכולים הם לטעון שכיון שאפשר במקום אחר, אין החולים מופקרים, ומה שאין אפשרות למחות בדבר מצוה כשאפשר במקום אחר – הוא מתקנת חכמים שלא רצו להגביל עושי מצוה ולכן י"ל שזה רק בודאי מצוה אבל הכא שיש הרבה ראשונים ואחרונים הסוברים שאין בזה מצוה (כיון שלא נוגע לסכנת נפשות) הוי לה ספיקא דרבנן לקולא ויכולים לעכב.

 

ו. גם אם הרופא הוא גוי, או שכל מטרת רפואתו רק לשם הרווחת כסף- אין הם יכולים לעכב, כיון שחובתם היא כלפי הנרפאים ולא כלפי הרופא. אמנם בזה יתכן שאם יש אפשרות במקום אחר – יכולים לעכב מפני שאינו עושה מצוה.

 

ז. כאשר נגרם לשכנים הפסד ממון גדול, או כשיש חולה אשר הרעש מזיק לו במיוחד, – י"ל שבכה"ג אין הוא חייב לסבול משום מצוות הרופא, ויש לדון אם הוא מחויב כלפי הנרפאים, והדבר תלוי אם יש אפשרות במקום אחר ודאי שיכול לעכב, ואם אין אפשרות כזו – תלוי במידת הסכנה וכל שאין בזה לא תעמד על דם רעך – יכול הוא למחות בעד הרופא.

 

הדברים נכתבו לעיין בלבד, ובשאלה מעשית יש לפנות למורה הוראה.

 

 

הערת העורך

ראה בשו"ת ציץ אליעזר, ח"י, סי' כ"ה, פ"ל – שהסיק בנידון השאלה הנ"ל. שרופא רשאי לפתוח מרפאה בבית משותף ואין השכנים יכולים לעכב בעדו, גם אם טוענים הם שהדבר מפריע למנוחתם. אכן, לדעתו, דין זה נכון רק בתנאי שרוב החולים הבאים לבקר במרפאה הם יהודים, עיי"ש.

 

 

* חתן פרס "עמק הלכה" לזכרו של הג"ר יהושע בוימל ז"ל, לשנת תשל"ט.

powered by Advanced iFrame free. Get the Pro version on CodeCanyon.