vti_encoding:SR|utf8-nl vti_timelastmodified:TR|07 Jun 2005 01:40:16 -0000 vti_extenderversion:SR|6.0.2.5516 vti_backlinkinfo:VX|ASSIA5/R0051262.htm ASSIA5/R0051262.asp articles/ASSIA/ASSIA5/R0051262.asp d> קריאת שם בעת המילה

הרב אברהם דב בלר

בדבר קריאת השם בעת המילה

א.

ב.

 

האמנם שעצם תכליתי לעורר על חשיבותה של הסמכת קריאת השם למילה גם מן הנכון שאעיר בכמה נקודות בגוף מאמרו של הרב הלפרין שיש לשאול בהן.

 

בפרק ב', סעיפים 3, 4. – צריך לשאול בשתי נקודותיו –

בראשונה – קצת מופלא שפשוט כל כך לדבריו שלשון "שנקרא" משמעותו דוקא לשון עבר (דהיינו נקוד נקרא בגוף שלישי יחיד) ולא הווה (נקרא) או עתיד (בנין קל לשון רבים גוף ראשון). ביחוד שהאבודרהם בעצמו מביא את לשון תפלת רב עמרם גאון ורב סעדיה גאון עבור יתום בלשון "ויתקרי שמיה פלוני". ואף שיש לחלק ולומר שדוקא יתום לא נקרא שם קודם המילה. הבית יוסף שמביא בסימן רס"ה תפלה זו לא מסייג או מגביל באופן הלכתי את הנוסח לפי המקרה ובודאי שאין הדבר פשוט עד כדי שיהא אפשר לקבוע נחרצות שאין להסמכת קריאת השם למילה מקור בפוסקים.

בשניה – יש לדחות כוח ראייתו שאין הטור אומר במפורש שמהות תפילת "קיים" כולה היא תפילה לשלום הנימול אלא בדיון אם נחשב הפסק עיקר השאלה היא לגבי בחינת התפילה לשלום הנימול ואילו קריאת השם גרידא אפשר שפשוט לכולם שאינו הפסק כלל, ועיין.

 

בפרק ד' – אמת שהוכחתו מהגמרא של מסכת יומא דף ע"ח ע"ב מועילה לפסול את דעתם של אלה שיטענו שבמסגרת התורה אין חשיבות כלל להתפתחות נפשית או צרכים נפשיים. (אך גם בזה הרחיק לכת מדי לומר בפשיטות שהצורך למלאות תאוות השבירה דוחה בל תשחית שהרי גאון ישראל היעב"ץ בהגהותיו דקדק בדברי רש"י שם דבור המתחיל מאני גזיזי שאנו עוסקים בכלים שכבר אינם בעלי ערך ואין כאן איסור בל תשחית וגם התפארת ישראל שמביא בהערה 30 אינו עוסק בכעין זה) מכל מקום לגבי ענינינו חסרים לדעתי הרבה תשובות שיאפשרו הכרעת הענין מבחינת ההלכה .

ראשית, האם באמת אפשר לפשט את ענין שבירת הכלים לכלל שיכלול הרבה פרטים של צרכים פסיכולוגיים נפשיים ? על בסיס מה ולפי איזה גדרים יתווצר פה כלל זה? האם יש מקור לכלל זה או כזה הנלמד מגמרא זו או מכל מקום אחר?

שנית, (ובירור זה צריך לבוא מצד הרופאים) מהו טיבה המהותי של המלצת הרופא? האם מדובר בצורך פסיכולוגי של ההורה או של התינוק או של שניהם? האם יש דרך חליפית ואולי מועילה יותר ליצור את התנאים הרצויים (כגון הדרכת ההורים בהתיחסותם לבנם הפג או החולה וכדומה) מבלי לבטל את מנהג ישראל?

 

לכאורה רק לאחר תחקיר מעמיק בשאלות אלו יהיה אפשר לסכם את הענין על הצד הטוב והנכון, ואולי על ידי עצם החקירה בשאלות הנ"ל יתגלו חידושים אשר יסייעו ויגבירו את העירנות והרגישות לצרכים הנפשיים של ההורים והתינוקות הנמצאים במצב של שהייה ממושכת בבית החולים לאחר הלידה ו/או דחיית הברית מילה.

 

1 . "אסיא" ל"ג (ט, א), תמוז תשמ"ב, עמ' 14 – 21, הובא ב"ספר אסיא" ד, עמ' 236- 242.