צלילות הדעת בימי הזקנה

הרב שלמה הכהן אבינר

צלילות הדעת בימי הזקנה

פרק א. הקדמה ואזהרה

פרק ב. זקנה וירידת הכשרונות

פרק ג. מאפייני אי-הצלילות בזקנה

פרק ד. ההתייחסות ההלכתית

פרק ה. איזהו שוטה?

פרק ו. מודל רפואי ומודל הלכתי

פרק ז. התנהגות ופירושה

פרק ח. הזקן והחברה

פרק ט. זהירות באיבחון

פרק י. מצבים משתנים

פרק יא. מרה שחורה

פרק יב. פיגור וירידה שכלית

פרק יג. סיכום

לא מיצינו את כל הנושא, אבל יש בידינו להעלות כמה נקודות:

1 . המודלים התלמודיים הינם די מעורפלים, כלשונו של הרמב"ם שהכל "לפי מה שיראה הדיין שאי אפשר לכוון את הדעת בכתב". אין לנו קריטריונים קבועים, אלא כיוונים ראשיים, והפוסק חייב לקבוע בכל מקרה לגופו של ענין.

2.  המודל התלמודי אינו זהה למודל הפסיכיאטרי הקיים היום, כי אנו דנים במעמדו המשפטי-המצוותי של אדם, ואנו מעוניינים לדחות עד כמה שאפשר את הגבולות, כדי שישאר חלק מן החברה, וזאת על ידי אינטרפטציות מקילות למעשיו המוזרים. פירושים התלויים בתכונות נפש שליליות ופירושים התלויים בטפשות וירידה שכלית, הם פירושים הרואים מעשה חריג זה כשייך לתחום הסביר.

3.  לעולם יש צורך בזהירות גדולה לפני שמדביקים על אדם תווית העלולה לדרדר אותו עוד יותר. אדרבה, יש להשתדל לא להוציאו מן החברה, וגם בזה מתבטא כבוד הזקנים.

 

 

1 . רמב"ם, עדות ט, י.

1א . הערת ד"ר א. פרל: אכן קיים רצף בין תופעות שגרתיות של גיל הזיקנה לבין התחום הפסיכופתולוגי. אך לענין קביעת מקומו של הפרט על פני הרצף הזה. יתכן וקיים כיום פתרון מוגדר יותר מאשר הקביעה הסתמית של כל מקרה לגופו. וראה מה שכתב המחבר עצמו בפרק הסיכום סעיף 1 . [אין ספק שהמקרים הקיצונים על פני הרצף הם קלים להגדרה ואין ספק שמקרי הגבול הינם קשים להגדרה. באותם מקרי גבול יש להביא בחשבון פונקציות רבות ככל האפשר, ולכן קשה ביותר לתת הגדרות מלאות בכתב. וכנראה זו כוונת הרמב"ם. – העורך.]

2 . שבת קנב א. ועי' מהרש"א שם.

2א . ראה מאמרו של ד"ר א. פרל, לעיל עמ' 120-117, וכמקורות 1 ו2- שם. העורך.

3 . שמואל ב' יט.

4 . ועי' עוד משנה סוף קינין : "זקני ע"ה כל זמן שמזקינים דעתן מיטרפת עליהן. זקני ת"ח כל זמן שמזקינים, דעתן מתישבת עליהן". וע"ש במפרשים שזקני תלמידי חכמים מוסיפים שלמות נשמתית.

4א . לעומת מצבי דיליריום בהם הפגיעה בד"כ הפיכה וניתנת לריפוי אם הסיבה לדילריום מתבררת. ראה לעיל עמודים 119-118. העורך.

5 . רש"י חגיגה ג ב ד"ה איזהו שוטה.

6 . חגיגה ג ב. וכן תוספתא תרומות א ג.

7 . מובא בב"י אה"ע קיט.

8 . ב"י שם קרא.

9 . רמב"ם עדות ט ט.

10 . ועי' "מושג השגעון בחברה היהודית המסורתית", ד"ר מישל גרנק (בצרפתית). "המושג של משוגע והשלכותיו בספרות התלמודית ומפרשיה", ד"ר מישל גרנק,

.Annales Medico-psychologiques, Paris, t.s. 134° annee', no. 1

11 . "שיחות הרב צבי יהודה", תורה ומדע, סעי' 5.

12 סוטה ג א

רמב"ם הלכות עדות ט ט וע"ש כסף משנה: שו"ע יו"ד א ה; חו"מ לה ח.

12* .היינו מי שאינו נחשב שוטה.

13א . בחברה בה מקובל .'להתאוורר.' ביחידות, ואין סכנה בעצם היציאה הלילית ביחידות. – העורך.

14 . ירושלמי תרומות א', א. (הובא במסכת חגיגה ג, ב, בתוד"ה דרך שטות).

15 . רמב"ם עדות ט, ט, וע"ש כסף משנה; שו"ע יו"ד א, ה; שו"ע חו"מ ל"ה, ח.

15א .ראה למשל: Szasz Thomas s.: "The Myth of Mental Illness; Foundation of a Theory of Personal .Conduct" New-York, Harper & Row, 1984

16 . עי' שו"ת עזרת כהן. סי' סז-סח.

* mythomania – נטיה חולנית לשקר או להגזים. (עפ"י Dorland's Medical Dictionary 25th Ed.).

17 . שו"ת אור ישר. סי' ל.

18 . בית אפרים חאה"ע. סי' פט.

19 . עי' נדרים כד ב.

20 . חולין צ ב.

21 . דברים א כח.

22 . בבא בתרא קנה ב.

23 . ראש השנה כח א.

24 . רמב"ם עדות ט ט.

25 . גיטין ע ב.

26 . פירוש המשנה שם.

27 . רמב"ם גירושין ב טו.

28 . ערוך השולחן אה"ע קכא יג.

29 . רמב"ם עדות ט י.

30 . סמ"ע חו"מ עדות לה י.