הריאות
ד"ר אברהם שטינברג
פרקים בפתולוגיה בתלמוד ובנושאי כליו
פרק שני :
הריאות
2. אטום –
3. יבש –
4. טינרי –
5. צמקה – חרותה –
6. אופתא –
7. נשפכה כקיתון – נימוקה –
8. בועות – צמחים –
9. סירכות –
10. מראות הריאה –
11 . תולעים –
12. דמם ריאתי –
לסיכום –
חכמי התלמוד הקדישו מקום רב לתיאור האנטומיה והפתולוגיה של הריאה, ואכן הגיעו להישגים מרשימים בשטחים אלו.
תוארה האנטומיה של הקנה, הסימפונות הגדולים, האדר והריאה. מבחינה פתולוגית מצינו בתלמוד ובספרות ההלכה עושר רב של תיאורים של אנומליות ומצבים פתולוגיים הכוללים מורסה, תמט, שחפת בשלבים שונים, התקשויות מסיבות שונות, דלקת ריאות, חזה-אויר, נפחת, פיברוזיס כרוני, שלפוחיות שונות, הדבקויות דלקתיות, גודש, אנטרקוזיס, נמק, זהום ע"י טפילים, דימום ומצבים חבלתיים.
פרק בולט שחסר בתיאורי חז"ל הוא נושא הגידולים בריאות, אם כי יתכן ש"אטום" עשוי להתאים גם לגידול.
1 . יו"ד, לט, א.
2 . כך פירש רש"י, חולין, יב, א. אכן ראשונים אחרים הביאו עוד טעמים לבדיקת הריאה, ראה אנציקלופדיה תלמודית, ע' בדיקת הריאה. וראה בשו"ת התשב"ץ, ח"א, סי' סז שבדיקה זו היתה כבר מנהג רבותינו בעלי התלמוד, ומעיקר הדין הוא שאין לסמוך ברוב בזה שמיעוטו מצוי. וראה באנציקלופדיה תלמודית, שם, סקירה נרחבת בשאלה אם בדיקת הריאה היא מדאורייתא או מדרבנן.
3 . ראה: חולין, מו, א.
4 . קצנלבוגן, התלמוד וחכמת הרפואה, עמ' 139, הע' 1.
5 . תבואות שור, יו"ד, כא, סק"ג.
6 . אנציקלופדיה תלמודית, ע' גרגרת.
7 . ראה מילון אבן-שושן, בערכים המתאימים.
8 . האקדמיה ללשון העברית. מילון למונחי האנטומיה, עמ' 104.
9 . חולין, נ, א.
10 . לוינגר, מדריך להלכות טריפות, עמ' 38.
11 . ראה אנציקלופדיה תלמודית, ע' אומא, ששם זה לא הוזכר בגמרא, ומוזכר לראשונה בספרות הגאונים.
12 . דרכי תשובה. לח, סק"ה.
13 . שם, לח, סק"ז-סק"ט.
14 . חולין, מז, א.
15 . ראה בדרכ"ת, לה, סקי"ב-סקי"ד – הגדרות ותיאורים מפורטים של העינוניתא דורדא. וראה עוד בשו"ת דעת כהן, סי' כב ביחס למספר האונות.
16 . 100 ..Preuss, Bibilical and Talmudic Medicine, p.
17 . דבריו הובאו ע"י פרויס, הע' 16 לעיל.
18 . 4 , Galenus, De Usu Partum, VI.
19 . אותיות דר"ע, ל. הובא במדרש הרפואה. ח"א, פץא, אות קטו.
20 . זוהר, ח"ג, עמ' רכז-רכח.
21 , ראה: ברכות, סא, א – הקול יוצא דרך הגרון: ויק"ר, יח, א – הריאה היא מקור הקול.
22 . ברכות סא, ב.
23 . פרויס, עמ' 101.
24 . ראה מחלוקת המחבר והרמ"א ביו"ד, לה, ב, ובדרכ"ת שם. וראה עוד רש"י חולין, מז, א, ד"ה אפי' כטרפא. ובשו"ת ציץ אליעזר, ח"ד, סי' ז, אות ח.
25 . Niebrle & Cohrs, Textbook of the Special Pathological Anatomy of Domestic Animals, p. 202.
26 . קצנלסון, עמ' 145.
27 . ראה דרכ"ת, לה, סקכ"ב.
28 . ראה דרכ"ת, לה, סק"ז וסקנ"ג.
29 . ראה: רמ"א, יו"ד. לה, ב, ובדרכ"ת, לה, סקל"ג, סק"מ, סקמ"ד.
30 . דרכ"ת, לה, סקכ"ז.
31 . פר"ח, לה, סק"ה.
32 . תבואות שור, לה, סקל"ה ; פלתי, לה, סק"א ; וע"ע בדרכ"ת, לה, סקנ"ו.
33 . חולין, מז, ב.
34 . רמב"ם, שחיטה, ז, ו. וגם לשיטת הרשב"א הסבור שטעם הטריפה באטום הוא משום שאינו מניף על הלב וסוף הלב להנטל ( ! ?) – משמע גם כן שיסוד הבעיה באטום הוא חוסר איוורור. וראה במ"ז, לו, סקט"ו ותבו"ש, לו, סקנ"ח במחלוקת זו שבין הרמב"ם והרשב"א.
35 . תבו"ש, לו, סקנ"ה.
36 . דרכ"ת, לו, סקרע"ב וסק"ש.
37 . 41 .Leibowitz ,The History of Coronary Heart Disease, p.
38 . קצנלסון, עמ' 155-154.
39 . חולין, מו, ב.
40 . פרויס, עמ' 176.
41 . קצנלסון. עמ' 141 ;
H.H. Harris & T.N. Harris, Pulmonary Pathology in the Talmud, Ann Med Hist, 8:553,1936
42 . ליבוביץ, עמ' 58.
43 . וכן משמע מדברי התבו"ש, לו, סקנ"ה, שביבשה הריאה הסימפונות פתוחים. והיינו שמדובר בפתולוגיה בפרנכימה של הריאה, ללא מעורבות הסימפונות.
44 . חולין, מח, ב.
45 . רש"י, חולין, מח, ב. ד"ה טינרי. וראה עוד בשו"ת הרמ"א, סי' ה-ז; דרכ"ת, לו, סקשכ"א. ושו"ת דעת כהן, סי' ל.
46 . ראה : ערוך ערך טנר. וראה בדרכ"ת, לו, סקש"ה שטינרי הוא קשה ומורסה היא רכה.
47 . ראה : לוינגר, הני תרי בועי, המעין, ט, תשרי תשכ"ט.
48 . חולין, נה,ב.
49 . קצנלסון, עמ' 111-106.
50 . פרויס, עמ' 177 והע' 336.
51 . ראה: דרכ"ת, לו, סקשס"ג.
52 . חולין, מז, ב.
53 . יסטרוב בספר המילים מסביר שעצם השורש "נפח" פירושו מנופח, וכאשר מנפחים את הריאה – היא מלבינה.
54 . רש"י ורבנו גרשום, שם.
55 . ערוך ע' אפי (ב').
57 . ראה : קצנלסון, עמ' 148 .
58 . חולין, מז, ב.
59 . חולין, מח, א.
60 . יש להעיר שיסטרוב בספר המילים מציע גם את המובן של כיב לצמחים וזה תמוה.
61 . עי' בשו"ת הר צבי, חיו"ד, סי' כט, שמתאר מורסה בתוך רקמת הריאה ובתוכה קליפה של תירס וכותב : "לכאורה מוכרח לתלות שהקליפה נכנסה לתוך הריאה ע"י בליעה דרך הקנה וזוהי סיבת המוגלא, לכאורה יש להכשיר, וצ"ע." אך לא מובן מהיכן החילוק של הרב פרנק לסיבת המוגלא.
62 . וראה בפחד יצחק, ע' בועא בריאה ודיניה – תיאור מצב כזה.
63 . שו"ע יו"ד, לז, א.
64 . חולין, מז, א.
65 . קצנלסון, עמ' 145.
67 . שו"ת תורת יקותיאל, הובא בדרכ"ת, לז, סקקמ"ז.
68 . ראה לוינגר, הטריפות בישראל, עמ' 45-44.
69 . ראה: פרויס, עמ' 177
70 . רמ"א, יו"ד, לט, יג.
71 . חולין, מו, ב.
72 . תמונה משנת 1536 המדגימה בצורה ציורית את סוגי הסרכות הובאה ע"י ליבוביץ :
1971 ,7:567 Isr J Med Sci,.
73 . ראה באריכות בדרכ"ת ובערוה"ש, יו"ד, סי' לט.
74 . וראה באריכות בערוה"ש, יו"ד, לט, יח-לא, במחלוקת הראשונים בנידון והנפ"מ במחלוקתם. ואם עצם איסור הסירכות הוא מן התורה, או לא – ראה שו"ת תשב"ץ ח"א סי' סז, וח"ג סי' רצ"ג.
75 . חולין, מז, ב.
76 . עי' בש"ך יו"ד, מד, סק"יח שכתב שירוק ככרתי שקורין בלו"א, אך כבר העיר רח"י זוננפלד בשו"ת שלמת חיים סי' רפ שהוא ט"ס ובעצם היה כתוב בש"ך שקורין בל"א גרין ונשמטה המלה גרין ונשאר בלו"א. וראה הערה 80 לקמן.
77 . קצנלסון, עמ' 150.
78 . ראה מאמרי: ברית מילה – היבטים רפואיים-הלכתים, בספר אסיא ד', תשמ"ג, עמ' 214-213 בנידון.
79 . אבן-שושן, המלון החדש, ע' ירק. וראה בתוס' נידה, יט, ב, ד"ה הירוק. ועיי"ש בתוספי הרא"ש שכתב : "מכאן משמע שסתם ירוק הוא צבע הדומה לחלמון של ביצה או לזהב שנוטה למראה אדמומית".
80 . תוס' חולין, מז, כ, ד"ה אלא ירוקה. וייתכן שזהו מקורו של הש"ך (הערה 76 לעיל). ללא צורך בט"ס.
81 . כך משמע מהגמ' ע"ז, כ, ב וכחובות, קג, ב. וראה באריכות: פרויס, עמ' 167-164.
82 . ראה בדרכ"ת, סי' לח, סק"צ.
83 . שו"ת נובי"ק, חיו"ד, סי' י.
84 . תורת זבח הספרדי. הובא בדרכ"ת, לח, סק"ד.
85 . רמב"ם, שחיטה, ז, טז.
86 . רשב"א, תורת הבית הארוך. דל"ב, ע"ג.
87 . וראה עוד בשו"ת חת"ס, חיו"ד, סי' לד.
88 . פרויס, עמ' 178 . וכן כותב לוינגר, מזון כשר מן החי, עמ' 342.
89 . קצנלסון. עמ' 153-150.
90 . 50 .Kagen, Jewish Medicine, p
92 . חולין, מו, ב.
93 . קצנלסון, עמ' 139.
94 . חולין, מט, א.
95 . קצנלסון, עמ' 184.
96 . פרויס, עמ' 176 והע' 328.
97 . ראה שו"ת שו"מ, מהדו"ק, ח"ב, סי' נ; שו"ת צפנת פענח, סי' א ובדרכ"ת, לו, סקק"נ.
98 . גיטין סט, א.
99 . דרכ"ת, לו, סקשל"ב.
100 . רש"ל, הובא בט"ז, יו"ד, לה. סקי"ד.
101 . ט"ז, יו"ד, לט, סקכ"ג.
102 . שיטת הט"ז והמהר"ם יפה, שם, לאסור. וראה עוד בשמ"ח, לט, ע' ובתבו"ש שם, סקצ"ו; פר"ח ופרמ"ג, שם: שו"ת ישועות מלכו, חוי"ד, סי' ה; שו"ת מהרש"ם, ח"א, סי' מו.
103 . 210 .Niebrle & Cohrs, p
104 . חולין, מו, א. וראה לעיל בתחילת סעיף א.
105 . רמב"ם, שחיטה, ז, א: "שני קרומים יש על הריאה, אם ניקב זה בלא זה מותרת".
106 . חולין, מו, ב.
107 . חולין, מט, א.
108 . רמ"א יו"ד, לו, ה.
109 . וראה בדרכ"ת, לג, סק"ל – נמוקים שונים ביחס לדין זה.
110 . רש"י חולין, מג, א, ד"ה אינו. וכן כתב הרשב"א שהוא דעת כל חכמי ישראל.
111 . שיטת הרא"ה בבד"ה. וראה בשו"ת דעת כהן, סי' כא, ובחזון איש, יו"ד, סי' ד, אות י – הנידון.
112 . חולין, נ, א.