עד כמה חייב אדם לסכן עצמו על מנת להציל אחרים – הערות

לכבוד העורך,

 

נוראות נפלאתי על דברי הגאון ר’ יצחק זילברשטיין 1 בנוגע לרופאה שמסכנת עוברה, שקרא עליה את דברי הרדב”ז 2 . והלא אין הנדון דומה לראיה, דהא מסכנת לא רק את עצמה, אלא את העובר.

ואף דיש לדון אם נפש עובר נדחית מפני נפש יילוד, וידועים דברי הגרח”ס על הרמב”ם 3 בזה, דנקט דדוקא כשהוא רודף הוא נדחה, ומ”מ לומר דאשרי חלקה מנא לן ?

 

בברכת הסרת מחלה מקרבנו,

 

הרב אביגדר נבנצל ירושלים

 

1 .לעיל, עמ’ 9-3                             – העורך.

2 .בלשונות הרמב”ם אלף תקפ”ב (ובמשנה ברורה שכ”ט), הסובר שאדם חייב להכניס עצמו בספק סכנה כדי להציל חברו מסכנה ודאית, אם ספקו של המציל נוטה יותר אל ההצלה, אחרת עובר על לאו דלא תעמוד על דם רעך.

ואפילו אם ספקו של המציל פוטרו מחובת הצלה, אזי “אם היא רוצה להתמסר להצלת החולה מבלי לחשוב על מצבה – אשרי חלקה וכמו שכתב הרדב”ז שאין אדם חייב להקריב אבר למען הצלת חברו, אבל אם הוא מסכים ומוכן … אשרי חלקו ! ”

לעיל, עמ’ 6.                              – העורך.

3 .חידושי ר’ חיים הלוי על הרמב”ם, הלכות רוצח ושמירת נפש, פרק א’, הלכה ט’        -. העורך