אמירת האמת לחולה על מצבו

הרב יגאל שפרן

אמירת האמת לחולה על מצבו

א. "שלא ישבר ליבו"

ב. "כלה כמות שהיא – כלה נאה וחסודה"

ג. דברי השו"ע והש"ך

ד. בצל החכמה

ה. נשמת אברהם

ועוד ראיתי שבספר נשמת אברהם חלק י"ד עמ' רל"ט 7

כתב שוב הפרופ' ר' אברהם-סופר אברהם שליט"א, והפעם גם בשם הגר"מ פיינשטיין שליט"א (זצ"ל), שאסור לגלות לחולה שהוא במצב מסוכן ושאין אפשר לרפאותו. והמעיין בגוף דברי הגר"מ פיינשטיין 8 יראה שאין דבריו עוסקין אלא במקום שבנוסף למה שהרופאים אומרים לחולה את האמת המרה, הם גם חדלים מלעשות כל מאמץ סביבו, שבמקום כזה אין לומר לו מצבו האנוש, שאם לא כן, כלשונו : "הרי יתבעת בשביל זה ויש לחוש שיקרב מיתתו ויטרף דעתו" ח"ו. אבל במקום שהרופאים אומרים לחולה שמצבו קשה אך הם עושין כל מאמץ לומר לממית הרף, והחולה רואה זאת בעליל, איני יודע אם בכגון דא דבר הרב פיינשטיין כלל.

לסיום ראוי להדגיש כי במקום שיש להצדיק אי דווח מהימן של מחלת החולה, ראוי לעשות זאת דווקא בצורה המשתמעת לשתי פנים או לפחות שיאמר בלשון עבר, והינו שיאמר לחולה ש"אתמול ראה שהיה לו דבר זה וזה" (וזה אינו). וזכר לדבר במגן אברהם (או"ח קנ"ו ס"ק ב') שכתב שהא שמותר לשנות מפני השלום היינו בדבר שכבר עבר ולא בלהבא, עכ"ל. וה"ה הכא. ובענין רופא שחושש לשמו הטוב אם יאמר דבר ויימצא שטעה ולכן מעדיף תמיד להעלים דעתו, אין כאן מקומו ועוד נדון בזה בעז"ה.

סוף דבר הקול נשמע שאין להעדיף את העלמת האמת מהחולה על העמדתו על מצבו, ומלבד שיש לשקול כל מקרה לגופו, מכל מקום בדרך כלל עדיפה אמירת האמת על כל דרך אחרת. ויה"ר ובאמת ישלח הקב"ה מהרה מזור לכל חולי עמו ישראל ויהא הרופא אך משמיע שלום מבשר טוב מצמיח ישועה אכי"ר.

(מקור: אסיא מב-מג (יא, ב-ג), ניסן תשמ"ז, עמ' 23-16)

 

 

1 . ראה: הרב יצחק זילברשטיין, האם מותר לגלות לחולה פרטים על מחלתו האנושה. עמק הלכה – אסיא (ירושלים תשמ"ו), עמ' 163 ; העמדת חולה מסוכן על מצבו. הרב שלמה אבינר, ספר אסיא ג' (ירושלים תשמ"ג), 340-336. – העורך

2 . (באופן דרך ולשון שבשו"ע יו"ד של"ח, א', לשון שתדון לקמן).

3 . בהנחה שאין הבדל בין אמירה לחולה עצמו לבין שליחו [חזאל], ובין שהוא בן ברית למי שאינו ב"ב, ואף לא בין ראיה רפואית רגילה לראיה נבואית עליונה.

4 . ראה מאירי, מגן אבות, ענין התשעה עשר, הובא במאמרו של הגרא"י וולדינברג, אסיא לד (תשרי תשמ"ג), עמ' 34. – העורך.

5 . ראה הערה 4 לעיל. – העורך.

6 . פרק ב'. – העורך.

7 . הובא לעיל עמ' 13. וראה מה שכתב הגאון בעל הנשמת אברהם להלן עמ' 32-31 – העורך.

8 . (מוריה, אלול תשד"מ, עמ' נ"ב, ונישנו הדברים בתחומין כרך ג' ובספר הלכה ורפואה כרך ד')