רפואת שיניים – השפעת שיקולים לא רפואיים על תוכנית הטיפול

הרב יצחק זילברשטיין

רפואת שיניים – השפעת שיקולים לא רפואיים * על תוכנית הטיפול

שאלה :

תשובה :

לשאלה ב' :

תשובה לשאלה ג' :

לשאלה ד' :

לשאלה ה' :

לסיכום :

א. כנראה שהמתרפא התנהג בערמה רבה והתכונן להשתמט מהתשלום. ולכן יפה עשה הרופא שלקח את שלו בחזקה. ואף מנע את המתרפא מעון.

ב. גרימת חבלה, ואפילו דקירת מחט, שלא לצורך יש בה איסור תורה. ולכן אין להזמין מתרפא לביקורים חוזרים הכרוכים בזריקות הרדמה נוספות אם אין הצדקה רפואית לכך.

אם המתרפא אינו ירא שמים וחשוד שמתכוין להשתמט מותר לנקוט בדרך זו.

ג. מותר לספר לשון הרע על רופא רק אם יתקיימו ב' תנאים. א : הרופא התרשל והזיק. ב : המתרפא יתבע אותו לדין. כשחסר אתר מהתנאים הללו אסור לספר על הרופא לשון הרע.

ד. עקירת שן שניתנת לרפוי יש בה איסור תורה ואינה מותרת אלא לצורך גדול. סיבות כלכליות אינן נחשבות לצורך גדול.

אם המתרפא עני חייב הרופא לסדר לו תשלומים, על שכרו. לחומרים ולשכר הטכנאי אין הרופא חייב לממן מכיסו, ואם יכול לממן ולהלוות אשרי לו. וכך נהגו גדולי הרופאים היהודים מקדמת דנא.

ה. בעיות נפשיות נחשבות צורך גדול. קוצר רוח מחייב את הרופא להרגיע את המתרפא אך לא לעקור שן.

 

(מקור: אסיא מד (יא, ד), ניסן תשמ"ח, עמ' 53-46)

 

 

* שיקולים כספיים, פסיכולוגיים ונפשיים.