התורם לב או כבד להשתלה

הרב נפתלי בר-אילן

בענין מי שתורם לב או כבד להשתלה

ראשי פרקים

א. האם מותר לחולה לעבור ניתוח מסוכן?

ב. האם מותר להסתכן כדי להציל חבר?

ג. שיטת הרדב"ז בענין מסכן עצמו על מנת להציל חברו

ד. האם מותר לאדם להקריב עצמו למען חבר?

ה. דעת אחרונים נוספים באותו ענין

ו. האם מותר להרוג את הטריפה להציל את השלם ? 32

ז.            האם מותר לטריפה להקריב את עצמו למען חבר?

ח. האם מותר להרוג מי שנותרו לו חיי שעה כדי להציל אחר?

ט. האם מותר לחולה לוותר על חיי שעה לצורך הצלת חבר?

י. חיי שעה "קצרים" וחיי שעה "ארוכים"

יא. חיי שעה של מחוסר הכרה

סיכום

 

א. אסור להרוג חולה כדי להציל את חברו אפילו החולה מסכים לכך.

ב. אם החולה הוא טריפה, נותרו לו רק חיי שעה "קצרים", הוא אף מחוסר הכרה וברי שאין לו סיכוי לחזור להכרה, – קיימות שלוש אפשרויות:

1. אם הוא הסכים לכך מראש, מותר לכולי עלמא ליטול ממנו לב או כבד, וזאת בתנאי ש –

א. אי אפשר עוד להמתין :

ב. אין עוד עצה אחרת להציל חייו של החולה ;

ג. יש סיכוי סביר שבכך יאפשרו לשני חיי קיום.

2. אם החולה הודיע במפורש שלא יסכים לוותר על חיי שעה שלו, נראה שאין לאפשר להוציא ממנו אבר.

3. אם לא ידוע מה דעת החולה יש לעיין אם אפשר לומר שאנן סהדי שהוא מסכים שיוציאו ממנו אבר. הדבר צריך הכרע.

ולחומר הנושא לא באתי להורות הלכה למעשה אלא רק לעורר כתלמיד הדן לפני רבותיו.

 

(מקור: אסיא מז-מח (יב, ג-ד), כסלו תש"ן, עמ' 141-131)

 

 

1 . ראה החלטת מועצת הרבנות הראשית, השתלות לב בישראל. ספר אסיא ו', עמ' 32-27. וראה ד"ר א. שטינברג, קביעת רגע המוות והשתלת לב, כולל רשימה ביבליוגרפית הלכתית, להלן עמ' 230-209

2 . ראה לדוגמה מאמרו של הרב וואזנר שליט"א. על השתלת לב. לעיל עמ' 165-163; ומאמרו של הרב ולדינברג בחוברת זו (לעיל, עמ' 162-149).

3 . על גדר "חיי שעה" ראה מש"כ ר' שלמה קלוגר הו"ד בד"ת על סי' קנה אות ו שכל שימות בתוך שנה הוי חיי שעה. ע"ע משפט כהן, סי' קמד אות ג ; ובהרחבה במאמרו של הרב משה פיינשטיין זצ"ל "סיכון חיי שעה". שנדפס בקובץ הלכה ורפואה, בעריכת הרב הרשלר, כרך א, ירושלים-שיקגו תש"מ, וראה להלן.

4 . ראש וראשון העוסקים בכך הוא בעל שבות יעקב ג עה ; וע' בית מאיר יו"ד, שלט א ; בינת אדם. שאלה צג; מלמד להועיל יו"ד קד; בנין ציון א קיא; משפט כהן קמד ג; אחיעזר יו"ד טז ו, ועוד. נחלקו אחרונים בענין זה. יש אומרים שמותר להסכים לניתוח כזה רק אם הסיכויים שהניתוח יצליח הם מחצה למחצה. היא דעת בעל משנת חכמים. לעומתו בעל האחיעזר יו"ד טז ו סובר שמותר להסכים לניתוח אפילו אם קרוב יותר שימות כתוצאה מהטיפול. וראה אגרות משה הנ"ל (הע' 3 ), וראה עוד להלן.

5 . גמרא עבודה זרה כז ע"ב.

6 . תוס' שם, ד"ה לחיי, וע' בהרחבה במאמרו של הרב פיינשטיין הנ"ל (הע' 3 ).

7 . ראה שו"ת ציץ אליעזר, ח"י, סי' כה, פרק ו בהרחבה.

8 . ע' נשמת אברהם חיו"ד, על סי' קנה אות ב, וסי' שלט אות ד בשם אחרונים. ראוי כאן להעיר כי בעל החזו"א בספרו חו"מ ליקוטים, סי' כ על ב"מ דף סב ע"א מקשה על בן פתורא, מה הסברה להעדיף חיי שעה, הלא מוכח מדין חולה שחיי שעה אינם נחשבים לעומת חיי עולם, עיי"ש. לולי דבריו אפשר לומר שאה"נ, ולפי בן פתורא אסור לחולה להסתכן, וההיתר של החולה להסתכן רק לפי ר"ע.

[ולפי"ז צ"ל שלדעת בן פתורא אין ללמוד מחמשת המצורעים את הנלמד בגמרא ע"ז כז :  – העורך].

עוד נ"ל שבדין חולה הלא מוסכם שהחולה מחליט מה עדיף בעיניו, חיי שעה או ספק חיי קיום. בן פתורא חידש שעל בעל המים לחלק לכתחילה את מימיו. אך עשוי להודות שמותר לו לתת חלקו לחברו ולהצילו.

9 . ראה כסף משנה על הלכות רוצח ושמירת נפש א יד בשם הירושלמי ; וב"י חו"מ תכו ; שו"ע הרב, הלכות נזקי הגוף והנפש ס"ז בלשון ראשון, וערוה"ש תכו ד.

10 . כדעת הראשונים והאחרונים ראה סמ"ע על שו"ע חו"מ תכ"ו סק"א בדעת הרי"ף, הרמב"ם, הרא"ש והטור; באחרונים הנזכרים בפסקה הקודמת. וראה על כך בהרחבה בספר שבט מיהודה, שער ראשון, פרק ח.

11 . אגרות משה יו"ד ב קעד ד.

12 . חו"מ תכו ד.

13 . חידושי רע"א על שו"ע יו"ד קנז א בהגה.

14 . אגרות משה המובא לעיל (הע' 3 ).

15 . בענין אם מותר לו להקריב חייו להציל חברו ראה להלן.

16 . שו"ת הרדב"ז חלק ג סי' תרכז.

17 . ראה סוטה כ ע"א במשנה, שם כא ע"ב, וכן ירושלמי סוטה ג ד.

18 . ראה לדוגמא מש"כ בשו"ת הרדב"ז ג תמד.

19 . ראה גם ברע"ב על המשניות סוטה שם, שעיקר הקפידא על מבלי העולם ("חסיד שוטה, רשע ערום ואשה פרושה") הוא שהם מתחזים כצדיקים אך אינם כאלה. אין זאת אלא שהרדב"ז משתמש בביטוי במשמעות מושאלת.

20 . בשו"ת ציץ אליעזר, חלק ח סי' טו, וכן בחלק ט סי' יז פרק ה פרק י אות יג דן בדעת הרדב"ז ושואל כיצד זה מותר לרופא ולאחיות להסתכן ולטפל בחולה שיש לו מחלה מדבקת. לאור הדחיה שלפנינו מובן שאין בכך מידת חסידות. אך אין גם איסור, ומאחר והרופא עושה זאת מרצונו הטוב לל"ב. אם הרופא עושה זאת לפרנסתו בודאי מותר לו לעשות כן, שהרי "בנפשו יביא לחמו", ומותר לבעל מלאכה להסתכן גם במקום שלשאר אדם אסור להסתכן. עוד נראה לומר כי הכל מודים שמותר ליחיד לסכן את עצמו לטובת הכלל. ומי לנו גוי גדול מהרוגי לוד וכו'. ואם לא רופאים יטפלו במחלות מדבקות, יש בכך סכנה לכלל הציבור, ולפיכך כאן אין חולק שמצוה רבה לסגל הרפואי לטפל בחולים אפילו אם מסתכנים, ואכמ"ל.

20א . יעויין בציץ אליעזר ח"ט סי' מה וח"י סי' כה פרק כח, שכתב במפורש שיש איסור להכנס לספק סכנה להצלת הזולת (פרט לעת מלחמה צ"א חי"ב סי' נז). וכן דעת האו"ה כלל נט דין לח (הובא : א"ס אברהם, הצלת נפש. המעיין כב :ג עמ' 33) ש"אין לו לסכן גופו…ולא מצינו חילוק בין סכנה למיתה ודאית" עכ"ל. ובזה מובן הדיון על סיכון הרופא בצ"א שצויין בהערה 20 לעיל. וראה מה שכתב בנשמת אברהם (חלק או"ח, שכט, ס"ק ו, לפני הע' 46, בשם הרב יהושע נויבירט) לחלק בין רופא וסיכון חיים אחר. – העורך

21 . בבא מציעא סב ע"א.

22 . ספק דידן גם לבן פתורא, וראה גם הע' 8 ו –40. יש להעיר כי בכל הנושאים שלפנינו לא מצאנו שיחלקו בין מה שמותר לכתחילה לעשות ע"י גרמא מותר לעשות גם בידים, ואכמ"ל. אף המאירי אשר הורה בבית הבחירה סנהדרין עב ע"ב כי גם כאשר מותר למסור אדם מישראל לשבאים אסור להורגו בידים, כתב כן רק משום שלדעתו יש סיכוי שאותו אדם ינצל בסופו של דבר, כמבואר בדבריו, עיי"ש.

23 . ראשון לציון על שו"ע יו"ד רמז א.

24 . משפט כהן קמג.

25 . מהדורת הרב מרגליות סי' תרחצ, ועי' שו"ת טוטו"ד קמא קצ.

26 . א רכט.

27 . השמטות בסוף תה"ד קצט והו"ד בש"ך על שו"ע יו"ד קנז סק"א.

28 . שבט מיהודה שער ראשון, פרק ח אות ה, ולא כתב ראיה לדבריו.

29 . ראה לעיל הע' 11 .

30 . יש לעיין מה סברתו שהרי אפילו לשיטתו יש לחלק בין מי שהורג (את עצמו) בשב ואל

תעשה כבדין כעל הקיתון, ובין אם הורג (את חברו) בקום עשה. אכן בשאלה זו, האם אומרים "יהרג ואל יעבור" אם נדרש להרוג את חברו בשב ואל תעשה, האריכו כידוע האחרונים [הגר"ח הלוי על הרמב"ם. יסודי התורה, פ"ה, ועוד], ואכמ"ל.

31 . העמק שאלה על השאילתות. שאילתא מב אות ד.

32 . ראה ספר אסיא ה, עמ' 76-61.  -העורך

33 . נובי"ת חו"מ נט.

34 . ראה לעיל פסקה א.

35 . תפארת ישראל סוף פ"ח דיומא בבועז, וע"ע בתפארת ישראל על ריש פאה, שם כתב שאין חוששים לחיי שעה אפילו אם ספק חיי קיום כנגדו, והביא לכך ראיה מהגמרא במס' נדרים כב ע"א, וראה עוד להלן.

36 . בית הבחירה לסנהדרין עב ע"ב.

37 . ע' כס"מ יסודי התורה ה ה שדן בשאלה למה לא ימסרו את השלם אם בין כה וכה נגזר דינו ליהרג ביחד עם כולם. מכל מקום אין לך אלא חידושו, ודי במה שחידשנו שאסור למסור שלם. כאן המקום להעיר כי הרב מרדכי הלפרין במאמרו "האם מותרת השתלת לב על פי ההלכה ? ספר אסיא ה, עמ' 79-55 מסיק מדברי הכס"מ כי "איסור רציחה אינו נדחה בשום אופן גם מפני פיקוח נפש" . לענ"ד יתכן מאד לחלק בין דיני שבאים ובין גדרי פקו"נ בעלמא (ראה גם דרכי תשובה על סי' קנז אות ט בשם שו"ת טוטו"ד קמא רכ), וכן לחלק בין רציחה של שלם עבור חבריו השלמים ובין רציחה של טריפה בעבורם (כפי שמחלק המאירי), ואכמ"ל.

38 . ראה הע' 3 .

39 . ראה מנחת חינוך לד א. ולולי דמסתפינא היה נראה לחלק בין דין גוסס ובין דין חיי שעה, שהרי לגבי גוסס קיי"ל שמיעוטם חיים, ואכמ"ל.

40 . ראה לעיל פסקה ד. ראה גם בשו"ת משפט כהן קמד טו, שלדעת בן פתורא אסור לשני לקבל את הקיתון, שכן אז יראה במיתתו של חברו. אך אין איסור לראשון לתת. ולפי"ז בנדון דידן שהשני מקבל את מתנת הראשון לאתר שהראשון נפטר לל"ב. ואכמ"ל.

41 . במאמרו הנזכר בהע' 3 .

42 . אולי ההגדרה היא כל שהוא ובני משפחתו יושבים ומצפים למותו.

43 . נדרים כב ע"א.

44 . בספר עינים למשפט על נדרים כב ע"ב ד"ה ופרע לו בית השחיטה כתב, שאין הוכחה לשיטת בעל התפארת ישראל אלא בטריפה. לכאורה יקשה לדעת הסוברים שאין נוטלים ממונו של אדם שלא בהסכמתו אפילו לצורך הצלת נפשות, האם יתכן שנוטלים את חייו? על זה יש להשיב כי מסתבר מאד שפחות משוה פרוטה נוטלים לכו"ע. ולגבי אותו מחוסר הכרה, שלדעת הרופאים אין ארוכה למכתו, נאמר שאין ערך כלל לחיים שכאלה, כשמדובר בהצלת חבר).

45 . חיים שאל א מו.

46 . עבודה זרה יב ע"ב. [ראה : ספר עמק-הלכה אסיא כרך א (מכון שלזינגר וקרן עמק הלכה, ירושלים תשמ"ו), עמ' 55, הערת עורך 22א  – העורך]

47 . המאירי מהדורת הרב יוסף הכהן קליין מכון התלמוד הישראלי השלם, ירושלים השלמה ת"ו תש"ל, על המשנה יומא פה ע"א, וראה שם הע' 240.

48 . ביאור הלכה על סי' שכט סעיף ד.