שיתוף פעולה עם מבצע הפלה
פרופ' אברהם ס. אברהם
שיתוף פעולה עם מבצע הפלה *
האם חייב אדם לאבד את משרתו או להפסיד את כל ממונו כדי להימנע מלעבור על איסור "לפני עיור" ?
1. מסייע בהפלה.
2. ביצוע של סריקה על-קולית (אולטרה סאונד).
3. קביעת מוות מוחי.
4. החייאה.
ידוע שבמקרים מסויימים מחליטים הרופאים שלא לבצע פעולות החייאה, כגון בחולה זקן שאינו מתפקד בגלל מחלה או פגיעה קשה במוחו, על אף שלפי ההלכה הוא נקרא חי לכל דבר. בארה"ב גם מוגן הדבר בחוק. אם יחליטו הרופאים, יחד עם המשפחה, שבעת הצורך לא יבצעו כל פעולת החייאה בחולה כזה, גם יהיה אסור לכל רופא לעשות כן, מטעם חוק המדינה. אם כן, מה יעשה רופא שומר תורה ומצוות הנמצא על יד חולה כזה באותו זמן שהוא זקוק להחייאה. האם יפעל כנדרש ממנו ע"פ ההלכה, ועי"ז יאבד פרנסתו ורשיונו, או האם מותר לו לעבור על הלאו של "לא תעמוד על דם רעך" שאומנם אין בו מעשה אך הוא נחשב ללאו חמור?
ובעצם הענין, אם לאו שאין בו מעשה נחשב כלאו שיש בו קום עשה וצריך ליתן כל ממונו, או נחשב כעשה וצריך ליתן רק עד חומש, עיין בשדי חמד 7 שמביא מחלוקת גדולה בין הפוסקים 8 , וכן ראה בדרכי תשובה 9 , הגהות חת"ס 10 ובשו"ת אג"מ 11 . אך ייתכן דלאו דלא תעמוד על דם רעך חמור טפי ובזה כו"ע מודו שיצטרך ליתן כל ממונו כדי לא לעבור וכן מצאתי במרחשת 12 שכותב כן בפירוש.
וכתב לי הגרא"י וולדינברג שליט"א: דמכיון שהרופא עלול לאבד את פרנסתו ורשיונו אם לא יציית בזה לחוק המדינה, מותר לו לעבור על הלאו של ל"ת על דם רעך, שהוא לאו שאין בו מעשה, ולא יבצע פעולת החייאה. וכותב הגאון שליט"א לפרש את הגמ' בסנהדרין עג ע"א : "אבל מיטרח ומיגר אגורי לא קמ"ל", שכוונת הגמ' שמחוייב לטרוח לחזור אחר אנשים שיצילוהו, אכל המיגר אגורי הוא בגוונא שאחרי-כן יוכל לחזור ולגבות מהניצול את הכסף שהפסיד, שכן מחוייב הוא לטרוח אבל לא עד כדי שיפסיד כל ממונו. וכן כותבים היד רמה שם (עיין להלן), השו"ת חות יאיר סי' קסה וכן מדייק הגאון שליט"א מהשו"ת חת"ס חו"מ סי' קעז.
וכן דעתו של הגרי"ש אלישיב שליט"א בהסתמך על הגמ' בסנהדרין עג ע"א ובהרמ"ה שם.
וכתב לי הגרש"ז אויערבאך שליט"א : לדעתי אין חייב אדם לבזבז ממונו או להפסיד פרנסתו בשביל להציל חולה כזה לכמה שעות נוספות או אפילו ליותר מזה אף שאם הורגו ע"י מעשה ודאי חשיב שופך דמים, עכ"ל.
וזה לשון היד רמה המובא לעיל : ומסתברא לן דהיכא דטרח ואגר אגורי ואצליה שקיל מיניה, דעד כאן לא חייביה רחמנא אלא למטרח בלהדורי בתר אגירי, אבל לאצוליה בממוניה לא, מדאמרינן אי מהתם הני מילי בנפשיה אבל מטרח ומיגר אגירי לא קמ"ל, ולא אמרינן אבל בממוניה לא קמ"ל, עכ"ל. וכעת ראיתי שכותב הרא"ש 13 וז"ל: והניצול חייב לפרוע למציל מה שהוציא דאין אדם מחוייב להציל נפש חבירו בממונו היכא דאית ליה ממונא לניצול וכו'. ודבריו מובאים בכסף משנה 14 . וכותב החות יאיר 15 : ולולי שכל הפוסקים פה אחד שמחוייב לשכור מממונו להציל חבירו רק שחבירו יחזיר לו, כמ"ש הרא"ש, היה אפשר לומר שאינו מחוייב להשכיר משלו אם יודע שאין לחבירו להחזיר לו דלא ריבתה תורה רק לטרוח עבורו ומ"מ ר"ל משל חבירו, דוגמא לדבר דק"ל כיבוד אב משל אב, עכ"ל.
ושוב כתב לי הגרא"י וולדינברג שליט"א : דעיקר מה שבא הרא"ש לאשמעינן הוא זה דאין אדם מחוייב להציל נפש חבירו בממונו דעל זאת מתבססת הראייה שלו שמביא בדבריו מלקמן דף עד ע"א, דאיתא דנרדף ששיבר את הכלים של כל אדם חייב ואם היה מחוייב להציל את הנרדף בממונו אם כן ייפטר משבירת הכלים שהרי ברשות שברם כדי להינצל. ולומד מזה דה"נ "ניצול חייב לפרוע למציל מה שהוציא וכו'. והוכחה יותר ברורה בכוונת דברי הרא"ש בתוספות הרא"ש על סנהדרין דף עד ששם כתוב בזה"ל : (ונרדף ששובר את הכלים) של כל אדם חייב דאסור להציל עצמו בממון חבירו, מכאן משמע דאין אדם מחוייב להציל נפש חבירו בממונו דאי לאו הכי א"כ שבר הנרדף כלים של כל אדם יהא פטור שהרי ממונו של כל אדם מחויב להצילו, הילכך הא דאמרינן לעיל דמחוייב למטרח למיגר אגורי, מה שהוציא המציל חייב הניצול לשלם, עכ"ל. הנה הרא"ש לא מזכיר בכאן מידי שהמציל חייב להציל בממונו היכא דלית ליה ממונא להניצול, והיינו מפני שלא זה הוא מתכוון ובא להשמיענו. אלא זאת הוא בא בעיקר להשמיענו, דאין אדם מחוייב להציל נפש חבירו בממונו וכנ"ל, וכו'. ולזה מכוונים איפוא גם דברי שו"ת חות יאיר סי' קמו שלולי שכל הפוסקים פה אחד שמחוייב לשכור מממונו להציל חבירו רק שחבירו יחזיר לו כמ"ש הרא"ש, היה אפשר לומר שאינו מחוייב להשכיר משלו אם יודע שאין להכירו להחזיר לו וכו'. אבל אחרי דברי הרא"ש ודעימי' מבטל דעתו וסובר נמי שכן מחוייב להצילו בממונו כדי שלא יעבור על לאו דלא תעמוד, אבל החיוב הוא רק כפי שמחוייב שלא לעבור על עשה, ולא יותר. וכן יוצא גם בתשובה אחרת של החות יאיר והיא בסי' קסה. עכ"ל של הגרא"י וולדינברג שליט"א.
(מקור: אסיא מט-נ (יג, א-ב), תמוז תש"ן, עמ' 67-62)
* מאמר המשך.
1 לעיל עמ' 61-51.
2 שו"ת רדב"ז ח"ד סי' קמה (סי' אלף רטז), שו"ת ב"ח הישנים סי' קכט, סמ"ג או"ח סי' תרנו, שו"ת חות יאיר סי' קפג, פ"ת יו"ד סי' קנז ס"ק ד. שדי חמד מערכת הלמ"ד כלל קז. דברי חכמים סי' לט.
3 יו"ד סי' קנז ס"ק יז בשם שו"ת זרע אמת ושו"ת רמ"ץ.
4 איסור רכילות כלל א בבאר מים חיים סוס"ק יב.
5 חו"מ ח"א סוסי' צג.
6 על סנהדרין עג ע"א.
7 מערכת הלמ"ד כלל קז ודברי חכמים סי' לט.
8 ר"ן על הרי"ף בסוף הדס הגזול ד"ה להידור מצוה, לפי דעת השד"ח בדברי חכמים שם. שו"ת הריב"ש סי' שפז, שו"ת חות יאיר סוסי' קלט (מובא גם בפ"ת יו"ד סי' שנז ס"ק א), פמ"ג א"א סי' תרנו ס"ק ח, פ"ת יו"ד סי' קנז ס"ק ד, חידושי רעק"א על יו"ד שם, גליון מהרש"א על יו"ד שם, מנחת חינוך מצוה רל, שו"ת בית יצחק יו"ד ח"ב סי' סה, שו"ת מהר"ם שיק סוסי' שג.
9 יו"ד סי' קנז ס"ק טז ו-יח.
10 על או"ח סי' תרנו.
11 אהע"ז ח"א סי' נז.
12 ח"א סי' מג.
13 סנהדרין שם.
14 הל' רוצח פ"א הי"ד.
15 סי' קמו.