הפריית מבחנה – לעניין דין "הלך אחרי הפגום"

הרב מיכאל בלייכר

הפריית מבחנה – לענין דין "הלך אחר הפגום"

(השלכות לטיהור זרעם של ממזרים)

א. מבוא

ב. ראיה שדין "הלך אחר הפגום" תלוי ברגע יצירת הולד

ג. כמה היכי תימצי לטהר זרעם של ממזרים וממזרות

(לפלפולא בעלמא ולא למעשה)

ראשית נקדים את דברי המשנה בקידושין ס"ט ע"א : "ר' טרפון אומר יכולין ממזרים להטהר. כיצד? ממזר שנשא שפחה – הולד עבד, שחררו – נמצא הבן בן חורין". וכך נפסקה הלכה למעשה לכתחילה כמבואר שם בגמרא.

והנה הבן הזה אינו מתייחס אחר אביו שהרי הוא עבד משוחרר ואין הממזר מקיים פרו ורבו וכן אינו נחשב בנו מבחינה הלכתית לשום דבר, אולם בכל זאת קרינן ביה "יכולין ממזרים להטהר" שהרי סוף סוף הוא בנו ה"טבעי".

לעומת זאת, ממזרת אינה יכולה לטהר את זרעה מכיון שגם אם נישאת לעבד הולד מתייחס אחריה והוא ממזר.

אולם באמצעות הפריית מבחנה יתכן לטהר זרעה של ממזרת.

כיצד? גר שנשא ממזרת ולא נתעברה ממנו כדרך כל הארץ, אלא שנטלו מזרעו של הגר והיפרו ממנו במבחנה ביצית של אשה אחרת פנויה כשירה, ואח"כ שתלו את העובר ברחמה של הממזרת, דינו של הולד שהוא מתייחס אחר אביו הגר כמו שהוכיחו הפוסקים מדין עיברה באמבטי, והוא בנו לכל דבר, גם לפריה ורביה. ומאידך הוא מתייחס לאימו הממזרת, כיוון שהיא ילדה אותו – לאלו הסוברים שאזלינן בהפריית מבחנה אחר היולדת. ועם כל זאת אין הולד ממזר היות שתחילת יצירתו בכשרות ואין כאן דין הלך אחר הפגום.

אמנם, לסוברים שהולד מתייחס אחר התורמת – לא ייחשב הולד מבחינה הלכתית כבנה של הממזרת, אך הוא בנה "הטבעי". הרי יש לנו, איפוא, היכי תימצי שיכולות ממזרות לטהר זרען.

עוד היכי תימצי:

ממזר שנשא ממזרת ונזהר שלא תתעבר ממנו כדרך כל הארץ, אלא נטלו עובר שנוצר במבחנה מביצית של גויה וזרע של גוי, ושתלו אותו ברחמה של הממזרת. הולד יהיה בנה "הטבעי" של הממזרת אך לא יהיה ממזר, כיון שאזלינן בתר שעת יצירתו.

ולענין יהדותו תלוי הדבר בדין "עובר ירך אמו': כמבואר ביבמות דף עח בסוגיא דמעוברת שנתגיירה אין בנה צריך טבילה, ולכן הוא טעון גיור מספק.

ואם אמו טבלה לשם גירות הולד בשעה שהיא מעוברת, ייתכן שחלה עליו גירות, כמבואר שם ביבמות שמעוברת שנתגיירה אין בנה צריך טבילה, כיוון שטבילת האם עולה לולד ואין כאן חציצה משום דהיינו רבייתיה. במקרה זה ייתכן שהולד יתייחס אחר אמו כיוון שהיא ילדה אותו כיהודי. וכדין שני אחים תאומים שהורתם שלא בקדושה ולידתם בקדושה, שנחשבים כאחים מן האם כמבואר ביבמות צ"ז ע"ב, אף שאמם נתגיירה בשעה שהיתה מעוברת, היות שבשעת לידתם היו כבר יהודים.

כמובן, אין בכל האמור לעיל משום קביעת הלכה למעשה, והדבר מסור להכרעתם של גדולי הדור.

 

1 . וראה עוד: הרב י. בן-מאיר, הפריית מבחנה – ייחוס הנולד לאם פונדקאית, לעיל עמ' 168-153.

– העורך.

2 . בלשון חז"ל המונח "יצירת הולד" מתייחס לגמר יצירת צורתו החיצונית – כלומר: לאחר 41 יום מההפרייה. ראה : במדבר רבה תחילת פרשה ט' (ועפ"ז יובן גם ויקרא רבה סוף פרשה כ"ג). וע"פ זה, 40 יום קודם יצירת הוולד – פירושו: יום ההפרייה.

– העורך

 

(מקור: אסיא מט-נ (יג, א-ב), תמוז תש"ן, עמ' 72-68)