ההגנה על חולי נפש מאושפזים מפני תקיפה וניצול מיני

ד"ר מרדכי הלפרין

ההגנה על חולי נפש מאושפזים מפני תקיפה וניצול מיני

 

במהלך שנות השמונים הגיעו למשרד הבריאות תלונות רבות על פגיעות מיניות בחולי נפש מאושפזים, במקביל לפירסומים בעיתונות שהמחישו את חומרת הבעיה. ברקע למצב במוסדות הפסיכיאטריים עמד "השינוי של שנות השישים". עד שנות ה-60 היתה במחלקות פסיכיאטריות הפרדה מלאה בין המינים, עם מחלקות נפרדות לגברים ומחלקות נפרדות לנשים. מאוחר יותר התפתחה נטיה לבטל את ההפרדה ולעבור למחלקות מעורבות של גברים ונשים, עם הפרדת חדרים בלבד. חולים שבני משפחותיהם התנגדו לאישפוז מעורב עמדו, לעיתים קרובות, בפני ברירה קשה, ללא אלטרנטיבה למחלקות המעורבות בבתי החולים. ברוב המקרים לא נענו בקשות לאישפוז במחלקות חד-מיניות, והחלו להופיע ידיעות על ניצול מיני של חולות מאושפזות ועל טרגדיות משפחתיות.

 

בעקבות הפרסומים הללו ותלונות חוזרות של בני משפחה פגועים, מינו, ב-7 למרס 1991, שר הבריאות מר אהוד אולמרט וסגנו מר אליעזר מזרחי, ועדת בירור לבדיקת המצב הקיים והדרכים לשיפורו. חבריה היו: שופט בית המשפט העליון (בדימוס) ד"ר בנציון שרשבסקי – יו"ר הועדה; ד"ר ג'ורג' סקלי, יו"ר ועדת ההגוי הארצית לפסיכיאטריה; ד"ר א' אברבוך, מנהל האגף הפסיכיאטרי בבית החולים הרצוג; ד"ר מ' הלפרין, יועצו הרפואי של סגן שר הבריאות; והרב יאיר ישראלי, אישיות ידועה בתחום שיתוף הפעולה עם המערכות הרפואיות בארץ ובעולם, כנציג הציבור.

בפני הועדה הובאו אירועים של פגיעה וניצול מיני בחולי נפש מאושפזים, כולל מקרים של לידות והפסקת הריון, והיו גם מקרים של משפחות שנתפרקו עקב הפגיעה.

 

הועדה שמעה על ויכוח מקצועי בשאלת קיום תועלת רפואית דוקא במחלקה מעורבת. לאור ויכוח זה החליטה הועדה להימנע מהכרעה בויכוח המקצועי בשאלה האם יש חשיבות תרפויטית באישפוז מעורב, והחליטה לבדוק את המשמעות הציבורית והמשפטית של המצב הקיים, גם מתוך הנחה שחלק מהחולים עשויים להפיק ממנו תועלת. כיון שפגיעה מינית בחולה נפש מאושפז עלולה להיות מכה קשה ביותר ולהביא להרס התא המשפחתי, בנוסף לבעיות אחרות, הגיעה הועדה למסקנה כי אין שום הצדקה לפגוע קשה בחולה אחד, גם אם הפגיעה עשויה להועיל לחולה או לחולים אחרים. מבחינה משפטית נקבע בדו"ח הועדה שבתנאים הקיימים בהם המחלקות הפסיכיאטריות הן דו-מיניות, קשה מאוד להגן על המאושפזים כנדרש בחוק, ומצב זה עלול להביא לתביעות משפטיות כלפי מנהלי מהלקות ומנהלי בתי הולים.

 

כשלושה חודשים ישבה הועדה על המדוכה, וב-31 למאי 1991 הגישה את הדו"ח הכתוב לשר הבריאות. המסקנות האופרטיביות של ועדת שרשבסקי חייבו את מערכת הבריאות להקים מחלקות חד-מיניות בצד המהלקות המעורבות, על מנת לאפשר הגנה נאותה למאושפזים בעלי התנהגות מינית חסרת-שליטה, ולאפשר אישפוז מתאים למאושפזים הדורשים (הם או בני משפתותיהם) הגנה מלאה. חברי הועדה, שכתבו פה אחד את הדו"ח, הבהירו למנהלי המחלקות הפסיכיאטריות ולמנהלי בתי החולים כי על פי החוק הם חשופים לתביעה פלילית ואזרחית על כל אירוע של פגיעה מינית בחולה נפש המאושפז במחלקה דו-מינית. המשמעות המשפטית של הבהרה זו חמורה עוד יותר בעידן מחלת ה"איידס".

 

קבלת מסקנות הדו"ח ע"י שר הבריאות הביאה לתסיסה בקרב פסיכיאטרים רבים, והחל ויכוח ציבורי נוקב על מסקנות הדו"ח. היו פסיכיאטרים שהעריכו שיישום הדו"ח יתעל את הפסיכיאטריה הישראלית לאחור ויביא לנסיגה חמורה במצבם של חולי הנפש (ראה מאמרו של פרופ' עמי לוי, רפואה ומשפט 7: 25-24, אוקטובר 1992). המסקנה המשפטית הגורפת המטילה את האחריות המלאה לשלום המאושפזים על מנהלי המחלקות ובתי החולים, היוותה גורם מאיץ להתחממות הדיון. בקונגרס הבינלאומי השלישי לפסיכיאטריה, משפט ואתיקה, שהתקיים בבניני האומה בירושלים בסוף 1991, היה המושב שהוקדש לדיון בממצאי ועדת שרשבסקי, הסוער והמרתק ביותר.

 

בשלב מסוים של הדיון הסוער, אף השמיע מישהו טענה מוזרה על העדר "חתימה מודעת" ע"י אחד מחברי הועדה החתומים על הדו"ח. יו"ר הועדה, שופט בית המשפט העליון (בדימ.) ד"ר בנציון שרשבסקי, עמד על רגליו והפריך באופן חד-משמעי טענה זו. כבוד השופט קבע כי הוא אישית הקפיד על כך שכל מילה בדו"ח הועדה תירשם בדיוק כפי שהוסכם פה אחד בישיבות ועדת הבירור. על המסמך שאושר על ידו חתמו חברי הוערה.

 

עד היום טרם הובא הדו"ח המלא לעיונו של ציבור קוראי אסיא. נושא כה רגיש ראוי להתייחסות ציבורית הולמת, מתוך הכרה מלאה של העובדות. למען ציבור הקוראים מובאת להלן פקסמילה מלאה של הדו"ח המקורי. פרסום זה אמור לתרום תרומה חשובה לדיון העקרוני והמעשי בנושא.